אבני נזר אבן העזר שסז

אומר דבכל גוונא ברי עדיף לר"ה ור"י, ומה שהביאו להתוס' לחלק בכך מדאמר בפרק שור שנגח את הפרה א"ר יהודה זו דברי סומכוס כו' אבל חכ"א כו' הממע"ה כו' אפי' הניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא והקשו בתוס' הא ר"י אית לי' ברי עדיף, וע"כ נכנסו לחלק בין ברי טוב ושמא גרוע או להיפוך, ולדידי י"ל דהא ודאי כל זמן שאין המזיק אומר שמא בפירוש כגון דאשתקיל מילולי' לא נוכל להוציא ממנו ונטעון עבורו ברי שהוא להיפוך ממה שאמר ניזק רק ע"י שמודה המזיק שאינו יודע אתה בא לחייבו, וא"כ הו"ל מרשיע את עצמו ופלגא ניזקא קנסא, אך אפי' לדעת התוס' י"ל דהכא כיון שהדבר עשוי להגלות חשוב ברי טוב: כב) ובעיקר מחלוקת רש"י ורשב"ם עם הפוסקים, דלרש"י ורשב"ם ההיתר רק משום דאפשר ג"כ שיש לו בנים, ורשב"א וטוש"ע ס"ל דאפי' ידוע שאין לו בנים ואין ידוע אם יש לו אחים מותרת, נראה דאזלי לטעמייהו דכבר כתבנו טעם שלהם משום דלא אתי ספק אחים ומוציא מידי ודאי היתר כיון דבלא האחים היתה מותרת, אך רש"י בפרק החולץ גבי ספק ויבם פירש משום דיש לו ודאי החצי, וכן דעת רשב"ם ב"ב (קנ"ח), אך התוס' שם הקשו על פירושו, וכן מסקנת הפוסקים ג"כ גבי ספק בן תשעה לראשון ובן שבעה לאחרון אינו יורש אותם דאפי' לא הניחו בנים, ולפי טענת ספק שהוא בנו לא יגיע להם כלום, חשובים ודאי, ומשום דלולא הספק הי' הם יורשים, והספק אין ספק מחמתם כי בעצם ספק הוא, וה"נ בנ"ד כי האשה בעצמה לולי הספק אח מותרת היא, ואין הספק אח מוציא אותה מחזקתה, וע"כ קי"ל הכא דאפי' ידוע שאין לה בן מותרת, וע"כ אפי' אתא אח ואמר אחוה דמיתנא אנא אינו נאמן, וזה דלא כב"ש, דלשיטת רש"י ע"א דעלמא כ"ש דנאמן, ולדידי ע"א דעלמא ודאי אינו נאמן כשם שהבעל אינו נאמן לומר יש לי אחים: כג) נשוב לנ"ד שהאיש שלמה אמר תחילה כמה פעמים שאינו יודע מבעלה כלום, שוב אינו נאמן אח"כ משום בע"ד, כמו בממון דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי, סוף דבר לדינא נראה לי אם אחר החקירה נראה שאין האשה מאמנת בלבה לדברי בעלה שיש לו אח נוכל להתירה לינשא, אך אם מאמנת לא נוכל להתירה, ואת כבודו לעמוד על דעת האשה: נאום הק' אברהם. סימן רי ב"ה יום ד' מטות בונה ירושלם לפ"ק פה סאכטשאב. בין המצרים יהפכו לשמחה ושירים, ויזכה לראות בית נכון ונשא בראש הרים, כבוד הרב המאה"ג החריף הבקי שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה צבי ארי' נ"י אבד"ק לאסק. יקרתו הגיעני, והאומנם כי אין מדרכי להשיב במה שאינו הלכה למעשה, ובפרט על דברי פלפול, אך יען שבא לתרץ קושייתי אשר שמע ממני בקאליש, וכוון בקצת לתירוצי אמרתי בל אמנע טוב לבאר לו הדברים באר היטב: א) הנה החינוך כתב דמקדש אחות אשה אעפ"י שאין קידושין תופסין מ"מ חייב, והקשיתי מש"ס יבמות (כ"ט) שני אחין נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ומת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני, ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה, א"ר אלעזר לא תימא מאמר לב"ש קונה קנין גמור, דאי בעי לאפוקי סגי לה בגיטא, אלא מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה לבד, א"ר אבין אף אנן נמי תנינא ד' אחין ב' מהם נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואם קדמו וכנסו ב"ש אומרים יקיימו, יקיימו אין לכתחילה לא, ואי ס"ד מאמר לב"ש קונה קנין גמור, זה יעשה מאמר ויקנה, וזה יעשה מאמר ויקנה, פירש"י דהא אין איסור במאמר ותצא אחותה מעליו ולא הוה הך אחות זקוקתו ויכנוס את אשתו, ולשיטת החינוך שגם קידושין בכלל האיסור מה מקשה הש"ס, ואין לומר דלא גזרו חכמים על אחות זקוקתו שתחשב כאשתו אלא לגבי ביאה דאיכא כרת, ולא בקידושין דליכא רק לאו, ליתא דהא שומרת יבם שמתה אסור באמה, ואף דחמותו לאחר מיתה לדעת רמב"ן ורשב"א אינה בכרת ולא בלאו, אלא בארור שוכב עם חותנתו, ואפי' באיסור חרם דר"ג הביא רמ"א יש אוסרין בזקוקתו וכ"ש הכא דבאשה זו גזרו בה על ביאה שתהי' מדרבנן כאחות אשתו שתחשב נמי כאחות אשתו לענין קידושין: ב) ואמרתי ליישב, דהנה לכאורה י"ל כיון דע"י המאמר נפקע הזיקה מאחותה לא חשבינן מקדש אחות זקוקה, ואף דגם ע"י יבום נפקע הזיקה מאחותה שנעשית אחות אשתו, כמו שנפקע הזיקה מאותה שייבם לגבי אחיו שיוכל לייבם אחותה, כדאיתא לעיל (כ"ח.) דמקשה אלא שני' אמר חבראי שני' ייבם, אנא ראשונה מייבם, הרי דלאחר שייבם אחיו אף שהיתה אחות זקוקתו מ"מ נפקע זיקת השני ממנה שבדיעבד נעשית אשתו של ראשון, וה"ה נמי שאחותה נעשית אחות אשתו ואעפי"כ אסור לייבם משום אחות זקוקה כיון שקודם שייבם היתה אחות זקוקתו, ה"נ קודם המאמר היתה אחות זקוקתו, מ"מ י"ל דשאני יבום כיון שאינה נקנית לו אלא בביאה הכנסת עטרה ועביד איסורא קודם לכן בנשיקה משום קריבה דג"ע מדרבנן חשובה כאחות אשתו: ג) מ"מ לא משמע כן, דא"כ דגוף הביאה בהיתר הי' למה הדין אם קדמו וכנסו יוציאו, בשלמא אם גוף הביאה אסורה ניחא, דעיקר היתר איסור אשת אח הוא הביאה ראשונה, וממילא הותרו שאר הביאות, וכיון שראשונה באיסור כ"ש שאר ביאות, אך אם נאמר שגוף הביאה היתר רק קודם הביאה עבד איסור מ"ט יוציאו, גם אין שום סברא לומר כן, שהרי בקידושין (ע"ח.) כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עלי' עשאה חללה, הרי דאף שבביאה ראשונה נעשית זונה, מ"מ לא נוכל לחשוב ביאה זו כאילו בא על זונה כיון שקודם הביאה לא היתה זונה, ה"נ כיון שקודם המאמר היתה זקוקה, רק ע"י המאמר נפקעה הזיקה לא נוכל לחשוב המאמר כאילו עשה מאמר בנכרית שכבר נפקע ממנה הזיקה אלא כאילו קידש אחות זקוקתו כיון שקודם המאמר היתה זקוקה, וכן משמע בר"ן ע"ז שכתב דישראל יכול לקנות ע"ז של גוי כיון שע"ז של גוי יש לה ביטול תפיס בה קנין, ואע"ג