אבני נזר אבן העזר שסג

וקו"ח דאוהב ושונא לא שייך לענין צירוף כמו בקו"ח כנ"ל, וקם דינא דאין קו"פ פוסל בדיינים, וגם דעת ש"ך הנ"ל אינה מוסכמת, ובמחלוקת שנוי', והסמ"ע אין סובר כן: טו) העולה מזה שיש כמה צדדי היתר, הא', שמא כבית מאיר, ומה שכתב היש"ש דבלא קרא דלעיני פסול בחליצה מופרך מהר"ן, והגם שהעלינו שאין דברי הבית מאיר מוכרחים, מ"מ צד גדול הוא, וגם פשטות דברי הה"מ דחליצה א"צ לראות, הב', משום שראו תחילת חליצה ובסוף הנעל הי' בידה ואיכא אומדנא גדולה, והגם שפקפקנו גם בזה, מ"מ גם זה צד גדול, הג', מצד שראו שנים הנוספים ועוד כמה אנשים, ואף שלא כוונו, הרי בררנו דבלא כוונה נעשים דיינים, ואי משום קו"פ יש צד דעת הסמ"ע, ועוד שהקרובים לא ראו החליצה, ועוד מתשו' ב"ח החדשות אשר אין תח"י כעת, ועוד שבררתי דבדיינים קיי"ל דאין קו"פ פוסל, לזאת הנני מסכים שלא להוציאה מהתירה שהתיר רו"מ אותה: טז) וזאת אשר כתבתי בזה לחכם אחד, בענין שראיתי בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' א' בעד שלא רצו ב"ד לקבל עדותו כי אם בשבועה, והי' רוצה להעיד בלא שבועה על כרחם, ובהיות הדיינים עומדים על רגליהם צעק ואמר עדותו, והשיב מהריב"ל דאף דהריב"ש כתב דהא דדיינין בישיבה אינו אלא מדרבנן ובדיעבד אפי' בעמידה דינם דין, מ"מ נ"ד בדיעבד כיון שאמרו הדיינים אין אנו מקבלים עדותך, כי אם בשבועה, ועוד שלא הי' דרישה וחקירה, זה להלכה ולא למעשה, לפי שיש להסתפק ולומר דכיון דדיין בישיבה אסמכתא הוא כשר היכי שאמרו הדיינים אין אנו מקבלים עדותך אלא בשבועה, והי' נ"ל פירושו על דרך יש פוסקים שאם דנו בלילה דינם דין אם קיבלו עדות בלילה מהני ודנין אח"כ עפ"י אותו קבלת עדות, והני דיש נוחלין דראו בלילה עדים הם ואין עד נעשה דיין, צ"ל דזה חשוב לכתחילה, דע"י שיפסוק אח"כ חשוב למפרע הראי' תחילת דין, וכן ראיתי באחרונים, ולא דמי לקיבלו עדות בלילה דכבר הי' תחילת דין, אבל ראי' אם לא יפסקו על פי' לא הי' כלל תחילת דין רק אם יפסקו על פי', וע"כ ס"ל למהריב"ל דה"ה שמיעה בלא כוונה לקבל העדות דינם כראו ואם לא יפסקו אח"כ על פי' ולא יחשב תחילת דין, וע"כ אסורין לדון אח"כ עפ"י אותו שמועה דלא תהא שמיעה גדולה מראי', והחילוק שבין ראי' ובין קיבלו עדות, דהראי' הא לא נתכוונו כלל להיות דיינים לא חשיב תחילת דין אם לא יפסקו אח"כ על פי', משא"כ נתכוונו לקבל עדות ובנ"ד שלא נתכוונו לא חשיב עדיין תחילת דין ואסורין לדון עפ"י מה שהעידו והדיינין עומדין, אך לא ברירא לי' למהריב"ל סברא זו, שהרי יש פוסקים שלמדו מהא דיש נוחלין דאם דנו בלילה אין דינם דין, ונמצינו למדים דב"ד חשובים ב"ד אפי' בלא כוונה, וכן משמע מהתוס' פ"ב דכתובות ( ) במ"ש דב"ד המקיימים שטר ס"ד דצריך להעיד לפניהם משום דפעמים אין מכירין רק ע"י שראו בלילה, והא וודאי דבעת שראו החתימות לא עלתה על דעתם להיות ב"ד ואעפי"כ אם ראו ביום מהני, ואם איתא דבלא כוונה לא נעשים ב"ד אפי' ראו אז ביום נחשב כראו בלילה, וכן ראיתי לכבוד גאונו בספרו הביא ראי' מהא דארפי לי' וצמצמי לי' דפרק החולץ דנעשים ב"ד בלא כוונה, אך בשם מהריב"ל כתב להיפוך, ולדידי כל דבריו שאמר כיון דדיין בישיבה אסמכתא, מורה דכל הפלפול סובב הולך על מה שהי' הדיין מעומד וכמ"ש. וכן מה שהביא ראי' מהא דכתבו התוס' גבי הנותן גט ליבמתו לכשיכנסנה לא חשיב דבר שלא בא לעולם דבידו לייבמה בעינן והקשה כבוד גאונו הא דעת ריא"ז יבום צריך עדים ונימא מי יימר דאזדקקו לי' כמו גבי גר דאמר בגמ' דמזדקקו לי' תלתא, אלא היינו טעמא משום דנעשים עדים בלא כוונה וב"ד צריכין כוונה, ולדידי יש ליישב לא מבעיא לדעת הרשב"א ריש פרק האשה רבה לחלק דשאלה בהקדש וקונמות חשיב בידו משום דסגי בהדיוטות דלק"מ. אך לתירוץ הב' של הרשב"א דלענין דשלב"ל בעי בידו טפי הכא. דיבום מ"ע וכל ישראל ערבין בוודאי עדים יזדקקו לי' וכמ"ש התוס' דבידו לייבמה בע"כ, והיינו דמחוייבת להתייבם לו כמו גבי עדים, וגם דעת רשב"א בשו"ת ח"ד סי' שכ"ח דאין יבום צריך עדים דאשה הקנו לו מן השמים, וכן מסתבר כיון דקנוי לו בע"כ של שניהם, ודומה לזנתה בלא עדים שנאסרת על בעלה וא"צ עדים אלא לברור המעשה: ידידו הדוש"ת הק' אברהם: סימן רט ב"ה אור ליום ד' ויצא תרמ"ט לפ"ק שוכט"ס לכבוד ידידי הרב המפורסם חו"ב כש"ת מו"ה מיכל נ"י אבד"ק זאקרטשין. ע"ד השאלה אשה אחת נשאת לאיש מאנשי הצבא שהי' בן חמשה וארבעים שנה שבא ממרחקים ודרה עמו חמשה שנים, ובעת שנתנה לו הטלית אמר שהי' לו מאז טלית יפה מזה, וכן כשנתקוטט עמה אמר שמעולם לא נתקוטט בביתו כל כך, ושאלה אותו הלא בחור אתה מאין תדע מטלית, ועם מי הי' לך להתקוטט השיב לה מה לך בכך, וכאשר חלה את חליו שמת בה שאלתו אם יש לו משפחה, והשיב כי יש לו אח ואינו יודע ממנו כי נלקח לצבא בעודו קטן, והי' דר בפלך פולטאווסקי, ואח"כ מת, והיתה אשתו נוסעת ממקום למקום לחפש אחר האח, ובאתה לעיר לעכוויטץ ומצאה איש ששמו שלמה במו"ה אהרן חורלאק ושם אבי בעלה אהרן חורלאק, ושאלתו אם הי' לו אח והשיב כי הי' לו אח ונפטר ומבעלה אינו יודע, והפצירו בו עד בוש והי' עומד בדיבורו, ואח"כ אמר כאשר תתן לו מעות הרבה יחלוץ לה, ואמר הלואי תבוא אשה כזאת בכל יום וירויח ממון הרבה, ואין מי שיודע שבעלה אמר שיש לו אח רק האשה בעצמה סיפרה כל זאת, ושוב אמר בפני הרב משם שהי' לו אח ושמו חיים ליב ובעלה הי' ג"כ שמו חיים ליב] וכאשר תתן לו מאה רו"כ יחלוץ לה רק שתביא ראי' שהיא אשת המת ואז יחלוץ לה, והרב משם כתב כי הוא רע מעללים: תשובה א) הנה לכאורה היינו מתניתין דפרק האומר קידושין (ס"ד.) מי שאומר בשעת מיתתו יש לי אחים אינו נאמן, ומוקי בגמ' דבלא מוחזק לא בבני ולא באחי, אך י"ל פירוש הגמ' שמוחזק אצלינו שאין לו אחים ולא בנים, אבל זה שבא ממרחקים ומעולם לא הי' ידיעה