אבני נזר אבן העזר שסא

שנתערבה במאה טבעות ונפל לים הגדול הותרו כולם, ואם הפילו הוא קנסוהו ה"נ בזה, ויש לצרף דעת האגודה ג"כ לסניף להתיר כמ"ש: בנך הדוש"ת הק' אברהם. סימן רח לרב גדול אחד. א) בדבר החליצה וספק אם שני דיינים מהשלשה ראו גוף חליצת המנעל, ולדעת הב"ש אם לא ראו גוף חליצת המנעל אפי' בדיעבד פסול, שהרי הב"ח דייק מדברי התוס' דאפי' בדיעבד פסול מדכתבו כיון דכתיב לעיני הזקנים הוה אמינא ה"ה לעיני היבם לחולצת מסומא פסול ממילא גבי זקנים דכתיב לעיני פסול אם לא ראו הרוק, דלא כהרמב"ם דמכשיר אם לא ראו ב"ד הרוק וס"ל דרשת רבא אסמכתא, וב"ש דוחה דלעולם גם תוס' ס"ל דרשת רבא דלעיני קאי ארוק אסמכתא, ומ"מ אחליצת מנעל וודאי קאי, ואי הוה קאי לעיני גם אהיבם הו"א דפסול משום שלא ראו חליצת מנעל, וא"כ כיון דקאי מחליצת מנעל ודאי פסול אפי' בדיעבד כמו אם לא ראו הרוק דפשיטא להב"ח וב"ש דאי לאו אסמכתא פסול בדיעבד הרקיקה, ממילא בחליצת מנעל וודאי פסול החליצה אפי' בדיעבד: ב) אך באמת דברי הב"ח וב"ש תמוהים דאיך יעלה על הדעת דרשת רבא ארוק אסמכתא, דהא בגמ' לא אמר רק לעיני מה עביד לי' מבעיא לי' לכדרבא, הרי דדרשא גמורה היא, וביש"ש יבמות כתב ג"כ דעת הרמב"ם דרשת רבא אסמכתא וחולק עליו מחמת ראי' הנ"ל, ואנן דקיי"ל כרמב"ם וטוש"ע צ"ל דאף דלאו אסמכתא לכתחילה צריכין לראות מדאורייתא, מ"מ בדיעבד כשר, י"ל ה"ה לענין חליצת מנעל שאם לא ראו אף דלדעת הב"ש לכתחילה צריכין לראות בדיעבד כשר. ג) אך אין זה ראי' דרקיקה לא כתב בי' ככה ע"כ אף שלכתחילה צריך להיות לעיני הזקנים בדיעבד כשר, משא"כ בחליצה דכתיב בי' ככה אם שינה בה פסול, כמו לענין עמידה, שאם הי' מדאורייתא הי' מעכב בדיעבד כמבואר בתוס' (ק"ג) בד"ה בין עומד, וכן כתב בסמ"ג להדיא לענין עמידה עיי"ש, וכמו חלץ בינו לבינה דפסול משום ככה, הגם שיש לחלק דכיון שהי' אפשר לדיינים לראות לא נחשב שינוי בגוף החליצה רק בראיית הדיינים דלא כתיב בהו ככה, מנין לומר כן: ד) ופקחתי עיני ביש"ש סי' ל"ט וראיתי כתב שדעת הרמב"ם דרשת צריכי דיינים למיחזי הרקיקה] רק אסמכתא וקרא על וחלצה נעלו קאי, והוא חולק מחמת הראי' מגמ' דות"ק האי לעיני מאי עביד לי' כנ"ל, וא"ת מנ"ל לרבא דהאי לעיני קאי אוירקה, דילמא קאי אוחלצה נעלו, וי"ל דגוף החליצה אפי' לא כתב לעיני אלא ונגשה יבמתו אליהם הוי שמעינן דבעי לפני ראיית השלשה דהא קפיד קרא אליהם וכל דבר שהיא גבי חליצה מעכב, ועוד כפל דבריו דכל זמן שלא ראו גוף חליצת המנעל החליצה פסולה [ונראה מדבריו דווקא גבי רקיקה צריך קרא משום דלא כתיב בי' ככה, ע"כ שינה עלי' הכתוב לעכב] והנה למדנו מדבריו שני טעמים לפסול חליצה בלא ראיית הדיינים האחד, מדכתיב לעיני דקאי אחליצה והאי דסמיך לי', הב', דלא צריך קרא משום דכתיב ככה: ה) והאומנם כי לכאורה משמע בהה"מ דא"צ הדיינים לראות החליצה שכתב לענין עמידה דקריאה צורך עמידה משום דכתיב ועמד ואמר ורקיקה כיון דצריכין הדיינים למיחזי הרי הוא כדין וצריכין לעמוד לכתחילה, אבל חליצה לכתחילה מיושב עכ"ל, ואם גבי חליצה צריכין הב"ד לראות מה חילוק בין חליצה לרקיקה משמע דס"ל דאין הב"ד צריכין לראות החליצה וכדעת הב"י, וראי' זו הביא אחי וחתני ר' מאיר נ"י. וגם אני דברתי בזה זה זמן כביר בלמדי הענינים האלו: ו) אך פשטות דברי הה"מ קשה להבין במה דקאמר דרקיקה הרי הוא כדין, והרי חליצה וודאי דין, ומש"ה קיי"ל חלצה בלילה פסול, ואפי' מאן דמכשיר הוא משום דהוא גמר דין, ודוחק לומר דהא דחליצה בלילה פסול משום דאינו ראוי לרקיקה, דרקיקה דין הוא, דפשט הגמ' לא משמע כן, ועוד דהא ראוי לרקיקה למחר, וכן כתבו התוס' דטמא חשיב ראוי לסמיכה לכשיטהר, ע"כ צ"ל דוודאי חליצה ורקיקה שניהם דין, רקיקה משום דצריכי למיחזי, חליצה אי משום דצריכי למיחזי, או משום דחליצה הוא המתיר ומעכב, אבל קריאה דליכא לא הא ולא הא דא"צ הדיינים לשמוע, דלעיני לא שייך גבי שמיעת הקריאה, וע"כ הוי הרקיקה גמר דין דלכ"ע בין לרבנן ובין לר' יהודה בפרק שבועת העדות בעמידה והא אפי' עדים אמרינן שם דלכ"ע בעמידה ומשום דלגבייהו גמ"ד, דמשגמרו עדותם א"צ לב"ד, וה"ה הכא דלאחר הרקיקה א"צ עוד לב"ד דקריאה א"צ ב"ד לשמוע כנ"ל] אבל חליצה תחילת דין הוא ומה"ט פסול בלילה שצריכה עוד לרוק שיראו הדיינים הרקיקה, והוי דומיא דבע"ד בשעת קבלת עדות דבישיבה: ז) אך נראה דלדעת ריטב"א פרק מצוות חליצה והר"ן בחי' פרק אחד דיני ממונות והנמק"י פרק מצוות חליצה ופאד"מ א"צ הדיינים לראות החליצה שהם פירשו דברי הגמ' אדאצטריך למעוטי סימנים מכלל דאפי' הדיוטות, דאי ס"ד סנהדרין בעינן מדר' יוסף נפקא כו' והקשו ז"ל נהי דמוכח מדר' יוסף דלא בעינן סנהדרין מ"מ מנלן להכשיר הדיוטות אימא עכ"פ מומחין בעינן כד"מ, תירצו ז"ל דלעיני רק למעט סומא בשתי עיניו דמעיני עין אחד לכל זקן משמע וסומא בשתי עיניו פסול להעיד וה"ה לדון, דכל הכשר לדון כשר להעיד, [ובקצה"ח לא ראה דברי הריטב"א ע"כ הקשה על הנמק"י] ואי אמרת דאם לא ראו החליצה פסול מסברא בלא קרא דלעיני, ומשום דהוי כחלץ בינו לבינה ופסול מדכתיב ככה, אפי' הדיוטות כשרים קרא לפסול סומא בשתי עיניו למה לי, וגם אין לומר דמקרא דלעיני פסול אם לא ראו החליצה, דא"כ מה צריך הש"ס למימר קרא לכדרבא דצריכי דייני למיחזי רוק, אימא כפשוטו דקרא לפסול אם לא ראה החליצה: ח) אך יש לדחות לפמ"ש הב"י בהא דצריכי למיחזי רוקא כדנפיק מפומי' דיבמה דווקא, וכתב הב"י דמשמע דיליף רבא מדלא כתיב וירקה לעיני דאז הי' משמע לאחר שיצא הרוק מפי היבמה יראו, וא"כ אי אפשר לתרץ דהאי לעיני הזקנים דליחזי דיינים בשעת חליצה, דא"כ נכתוב וחלצה נעלו לעיני הזקנים