אבני נזר אבן העזר שנט

לשום תנא ולא מסתבר כלל אלא ודאי לחסידים לא אמרינן כלל שיפורא גרים, ולפי זה נראה דחסידים לא ס"ל יולדת למקוטעין, דר"י דס"ל יולדת למקוטעין ותחילת תשיעי ככולו הא ס"ל ג"כ סוף ראשון ככולו,, וכיון דלחסידים ע"כ סוף ראשון אינו ככולו, ה"ה תחילת תשיעי אינו ככולו, וכי היכי דר"י לית לי' דחסידים, חסידים נמי לית להו דר"י, והדרא קושיא על הרמב"ן דיולדת למקוטעין מהא דחסידים, ולא הועיל הריב"ש בתירוצו: ז) אשר ע"כ נראה ברור דריב"ש כריטב"א וז"ל מ"ש רש"י ז"ל שופר של קה"ת נראה דלא נקטי' רבינו ז"ל בדווקא שהרי חדשה שנינו ומילתא דסברא נמי הוא שאין חודש תשיעי של יולדת הולך אחר חדשי השנה אלא אחר מנין עיבורה ופעמים שיתחיל תשיעי שלה לסוף חודש השנה, וחס לי' לרש"י ז"ל לטעות בזה אלא פי' רש"י צחות לשון הגמ' ומליצתו בדרך שיתוף השם כי גם זו יש לה שופר לקדש בראש חדשה לקדש את הוולד שלה, וגם אמר שם על שם חבלי' וכדרך שקראום חיילות לעיל ואמר משל למלך שיוצא וכן דרך החיילים לתקוע בשופרות בצאתם מן העיר, והוצרכתי לפרש כן מפני שראיתי מהנדזין על פירש"י בזה עכ"ל, ועיי"ש בריב"ש שרומז לחידושי הריטב"א ההם וקראו בשם רי"ט, והשתא ניחא דר"י אית לי' דחסידים דכי אורחה לתשעה חדשים שלימים ולפעמים יולדת למקוטעין לאחר שמונה חדשים שלימים, ובזוהר כי תשא (קפ"ט.) אורח הוא לעוברתה לאעברא עלה תשע ירחין שלמין ואית בעלמא כמה וכמה דלא אעבר עלה רק יומא חדא או תרין יומין מתשיעאה וכל צירין וחבלין בתשיעאה אינון ואע"ג דלא איעבר עלייהו אלא יומא חדא אתחשב עלייהו כאילו איעברו עלייהו כל תשיעאה שלים ועיי"ש במקדש מלך בשם הרמ"ז, והנה דברי הזוהר הם דברי הריב"ש ממש דאורחא בתשע ירחין שלימים כדברי החסידים ולפעמים יולדת בתחילת תשיעי דאז נגמר הוולד ומאז מתחיל זמן לידה כן כתב הרמ"ז שם] וכיון דאורחא דמילתא בתשעה שלימים ממילא לית לן שיפורא גרים, דא"כ הי' זמן לידה שני חדשים וליתא דרק תשיעי זמן לידה ועיי"ש במקדש מלך: ח) וכן משמע במהר"ם מרוטנבורג שכתב שם דהא דפליגי אם יולדת למקוטעין קשה דניחזי אנן אם יולדת, אלא ודאי אין הדבר מצוי שתלד למקוטעין ופליגי אם אפשר, וכיון דס"ל דכי אורחה בתשעה שלימים יקשה איך אמר די' חדשה, הא לפעמים שני חדשים, אלא ודאי ס"ל ג"כ כריטב"א: ט) הן אמת דמה שהרחיק הריטב"א לומר שיהי' תלוי עיבורה בחדשי השנה, לפענ"ד כן משמע להדיא בירושלמי פ"ד דיבמות הלכה י"א ופ"ק דנדה, דאיתא שם אתא עובדא קמי רבנן לא ידעינן אם שלשה עשר מראשון ושבעה עשר מאחרון או להיפוך וביקשו ליגע בוולד משום ספק ממזרות, אמר לון ר' נחמן בר יעקב כהדין עובדא אתא קמי' רבה בר בא ואכשרי. ומקשה שם משמואל דאמר אין הכרת עובר אלא בשלשה חדשים שלימים ולא סגי ברובו של ראשון ורובו של אחרון, ומשני שאני הכרת עובר מלידתו דהכרת עובר בשלימים ולידתו אפי' במקוטעין, הרי להדיא דלחדשי השנה אנו דנין אלא דירושלמי ס"ל דלא אהני מקוטעין רק בשלשה עשר ובשבעה עשר אי אפשר דווקא ביולדת לשבעה כדי שיהי' בצירוף שני תקופות, או אפשר דהכי הוה עובדא, אבל עכ"פ מפורש דלחדשי שנה מונין, דאל"כ מה ראשון מה אחרון, ועוד דאין כאן רק ששה לעיבורה משמע בירושלמי כדעת התוס' והאגודה, אבל למהר"ם מרוטנבורג ולריב"ש בשיטת הרמב"ן מוכרח לומר דכריטב"א ס"ל ועכ"פ לחסידים דקי"ל כוותייהו לא אמרינן שיפורא גרים, דא"כ יהי' זמן לידה לפעמים שני חדשים ולא מסתבר כלל: י) וקצת ראי' דרמב"ן כריטב"א דלא מסתבר שיהי תלוי בחדשי שנה שהרי לענין ווסתות כתב הרמב"ן נמי דלא מסתבר שיהי' תלוי בשיפורא עי"ש. וע"כ יכול לפסוק דיולדת למקוטעין, ומשום דחסידים נמי ס"ל הכי כתירוץ הריב"ש, אבל אנן אם באנו לפרש שיפורא גרים כפי' התוס' וכמשמעות ירושלמי שוב לא נוכל לפסוק נגד חסידים ראשונים, ואין לנו להשען רק על דעת אגודה שפסק יולדת למקוטעין ושיפורא גרים. דס"ל לפסוק כר"י נגד חסידים ראשונים, ולפי זה רמ"א שפסק בסי' ד' יולדת לשבעה יולדת למקוטעין בשיפורא גרים, אינו עולה לדעת הרמב"ן ומהר"ם מרוטנבורג דלשיטתם גם יולדת לתשעה לר"י דיולדת למקוטעין לאו שיפורא גרים, ואינו עולה פסק הרמ"א רק לדעת האגודה ולפוסקים יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין דקי"ל כשמואל דחסידים פליגי אר"י, ולר"י שיפורא גרים כפי' התוס', וה"ה יולדת לשבעה לדידן, אבל לשיטת הרמב"ן ומהר"ם ע"כ קי"ל יולדת לתשעה יולדת למקוטעין ולאו שיפורא גרים וה"ה יולדת לשבעה לדידן: יא) העולה מכל הנ"ל דאין לנו להתיר רק לפסק האגודה, וקשה לסמוך עליו לבד נגד כל הפוסקים [הסוברים אינה יולדת למקוטעין והרמב"ן והר"מ מרוטנבורג דסוברים יולדת למקוטעין ולאו שיפורא גרים וספר הזוהר מסייע להו] אף במידי דרבנן: יב) אך נראה אופן אתחר להתיר, דהנה האחרונים הגאון רעק"א ז"ל והגאון ז"ל מליסא התירו ע"י הכרת העובר לסמוך שהיתה אז מעוברת ג' חדשים, והרי פשטא דסוגיא דמפיק מקרא דויהי כמשלש חדשים שרוב נשים בא הכרת העובר בזמנם, ואנו הארכנו בתשו' הקודמת להגאון מקאליש ומ ות מ"ב עד אות מ"ז] לקיים דברי הראשונים דאין לסמוך רק שהיתה עכ"פ מעוברת שני חדשים והוא בעצה עמוקה עיי"ש, וקוטב הדברים סובבים על זה דקרא דויהי כמשלש חדשים היינו שזה שיעור בינוני, ובאמת פשטן של דברים אינו כן, אלא דקרא מרוב נשים איירי דרוב נשים בא הכרת עוברן בשליש ימי', ותמר מרוב היתה. ודו"ק, רק שכתבתי כן ליישב דברי הראשונים בשגם כי לא הי' עדים שנגמרו שערו וצפרניו והוא איסור תורה צדדתי להחמיר, אבל אין הדבר מוכרח, ויש לומר דשפיר הוי רוב שאין עוברן ניכר קודם שליש ימי' ומה שכתבו הראשונים דכלו חדשיו היינו דווקא בעל ופירש, היינו דאל"כ לא סמכינן ארובא דהוי מיעוט המצוי שניכר קודם שליש ימי' וכמ"ש התוס' ליישב לרשב"ג בנפל מן הגג ניזל בתר רוב וולדות שאינם נפלים. ותירצו דחוששין למיעוט המצוי כמו במים שאין להם סוף, וכבר כתבנו בסי' הקודם אות למד דבחלה ומת אין כאן רוב, ולרשב"ג מה"ת אסור דמוכיח מקרא דופדויו מבן חודש דלא סמכינן אסימנים, ומטעם רוב אין להתיר בחלה ומת, דאדרבא רוב בני קיימא אינם מתים תוך שלשים יום, וא"כ חלה ומת והוכר עוברה