אבני נזר אבן העזר שנח

שנגמר סגי, ואי משום שלא ראינו ביום לידתו ג"כ אין חשש לפמ"ש בסי' הנ"ל אות ל"ג עיי"ש, וה"נ בשעה שראוהו נגמרו שערו וצפרניו כבר הותרה לשוק לגמרי, וכבר יצאה מחזקת זקוקה, ושוב סמכינן אחזקה דאתיא מחמת רובא דקי"ל ביור"ד סי' פ"א בגבינות דסמכינן אחזקה דאתיא מכח רובא, דאף שאח"כ יצא מרוב מ"מ תחילה לא יצא מרוב, וה"נ אף שאח"כ חלה ומת וע"כ יצא מרוב, מ"מ תחילה הי' מרוב שוולד מעליא ילדן, ואף דאיכא ריעותא מהני כמו בגבינות דמחזקת זקוקה יצאה בשעה שבדקוהו והי' לו שערו וצפרניו והי' מותר מה"ת משום רוב, נתבאר דזה חשוב גמרו שערו וצפרניו ומותר בחדשים מקוטעין [ועוד יתבאר לקמן דיש מקום להתיר במקוטעין אפי' לא נבדק כלל בשערו וצפרניו] גם בתשו' חת"ס שם הסכימו הגדולים להתיר באשת כהן בדיעבד בחלה ולא ראוהו ביום לידתו אם נגמרו שערו וצפרניו רק אח"כ: ועתה נדבר מדין הכרת העובר: ג) הנה בסי' הקדום אות מ"ו העלינו דאין לסמוך על הכרת העובר שהי' אז בן ג' חדשים, והבאנו דברי האו"ז דאין היתר ע"י הכרת העובר רק אם בא עלי' ותיכף פירש חודש אחד, ואף שחזר אלי' אחר חודש לא איכפת לן, ואם הוכר עוברה שלשה חדשים לביאתו ראשונה בוודאי מביאה ראשונה נתעברה דבב' חדשים ודאי לא מינכר, אמנם יש לצדד בנ"ד כיון שכבר יצאנו מאיסור תורה, דבדיעבד קי"ל כרבנן רק לכתחילה חוששין לרשב"ג, א"כ כיון דעכ"פ הי' אז יותר מב' חדשים ועכ"פ בכ' או כ"א לחודש אייר היתה מעוברת וכיון שלידתו הי' בויו טבת, א"כ לדברי האגודה בפרק בנות כותים בן קיימא הוא, וז"ל האגודה, נמצא בתשו' הגאונים אשה נתעברה סוף ניסן וילדה תחילת כסליו ובעלה הי' בארץ רחוקה עד סוף ניסן שנתעברה והי' מרננים אחר הוולד, והגדולים הכשירהו דשיפורא גרים, והב"ש סי' קנ"ו כתב דלהרמב"ן דמדינא דגמ' יולדת למקוטעין ג"כ שיפורא גרים, ובד"מ יו"ד לענין אבילות כתב דמקילין דלא כרמב"ן דהלכה כמקיל באבל, מבואר דמ"מ אין הלכה להיפוך רק דהוי ספיקא דדינא, ובה' שמחות למהר"ם מרוטנבורג דקי"ל יולדת לט' יולדת למקוטעין, וידוע שמהר"ם הי' רבן של כל בני אשכנז והרא"ש והמרדכי והגהת מיי' הי' מתלמידיו, א"כ אנחנו בני אשכנז יש לנו לפסוק כמותו, ולפי דברי הב"ש דלרמב"ן שיפורא גרים א"כ ה"ה למהר"ם, ויש לנו עמודים גדולים לסמוך עליהם בפרט במידי דרבנן: ד) ובריב"ש סי' תמ"ו דהרמב"ם והסמ"ג שפסקו דבעי תשעה חדשים שלימים משום דחששו לשמואל דאינה יולדת למקוטעין, ואין ודאי אצלם דאינה יולדת למקוטעין עיי"ש, ובהכי ניחא דבה' מילה כתב הרמב"ם מי שנולד בחודש השמיני ושערו לקוי הוא כאבן, וקשה מאי אריא בחודש השמיני אפי' בתשיעי נמי כיון דאינה יולדת למקוטעין, אך לדברי הריב"ש הנ"ל דרמב"ם מספקא לי' ניחא וק"ל, וא"כ אין ספיקם מוציא מידי ודאי של פוסקים אלו דיולדת למקוטעין וממילא שיפורא גרם כדברי הב"ש]: ה) ומה שהוכיח הריב"ש דקי"ל אינה יולדת למקוטעין מדמקשה בהחולץ (מ"ב) דלמה לי ג' חדשים להבחנה בתרי ופלגא סגי דאי לשבעה ילדה האי בר שבעה לבתרא הוא ואי לשיתא ופלגא ילדה האי בר תשעה לקמא הוא דאי בר בתרא הוא בר שיתא ופלגא לא חיי ומשני דאמר מר זוטרא אפי' למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין יולדת לשבעה יולדת למקוטעין דכתיב ויהי לתקופת הימים וגו' הרי דסתמא דתלמודא מקשה אליבא דמ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, ולפענ"ד אי משום הא לא אריא דאפי' למ"ד יולדת לתשעה יולדת למקוטעין מ"מ אי לאו דמר זוטרא יולדת לשבעה אינה יולדת למקוטעין, ותדע דיולדת לתשעה למ"ד יולדת למקוטעין לעולם נגמר הוולד בתחילת תשעה ואף אם יולדת לסוף תשעה, דחודש ההוא הוא זמן לידה ואילו יולדת לשבעה אף דלכ"ע יולדת למקוטעין היינו שיכולה לילד בתחילתו אבל כשיולדת בסופו אין הוולד נגמר עד סופו וכנ"ל בסי' הקדום אות ד' עיי"ש דמוכח אפי' למ"ד יולדת לתשעה יולדת למקוטעין ולעולם נגמר הוולד בתחילת תשעה מ"מ יולדת לשבעה אינו כן, והרי דאין ללמוד כלל ביולדת לשבעה שתלד למקוטעין מיולדת לתשעה, ואין קושיא כלל על הרמב"ן והר"מ מרוטנבורג והאגודה, ובזוה"ק כי תשא (קפ"ט.) מפורש ג"כ דיולדת לתשעה יולדת למקוטעין: ו) איברא דמה שכתב הב"ש דלרמב"ן דס"ל יולדת למקוטעין ס"ל נמי שיפורא גרים לפענ"ד צ"ע טובא שהרי הריב"ש סי' תמ"ו פירש לדעת הרמב"ן דאף דאמר בנדה (ל"ח.) הוא דאמר כחסידים הראשונים, אין ראי' מזה [אלא[ דשמואל הוא דמוקי מילתי' כחסידים ראשונים, אבל לעולם י"ל דחסידים נמי ס"ל יולדות למקוטעין, אלא דמפקי מקרא דהריון בגימטריא הכי הוה דאורחא דמילתא שתלד לרע"א, ומ"מ אפשר שתלד למקוטעין, ולפי זה קשה ר' יהודה מה סבר אם סבר ג"כ כחסידים דאורחא דמילתא שתלד לרע"א, א"כ אם נתעברה סוף ניסן אורחא דמילתא שתלד תחילת שבט, ולמה דס"ל יולדת למקוטעין ושיפורא גרים יולדת תחילת כסליו, וכיון שמתחיל זמן לידה תחילת כסליו הרי מתחילת כסליו דם קשוי' טהור, ולמה אמר ר"י די' חדשה, הא לפעמים שני חדשים הם, ואין לומר דנהי דחודש תשיעי אף אם יולדת בסופו מ"מ הוולד נגמר מתחילתו, מ"מ חודש ראשון דאמרינן בי' מקצתו ככולו ואם מתעברת סוף חודש הוה כשלם, זה אינו רק אם באמת ילדה לתשעה והסוף חודש בכלל אבל לפעמים אין הוולד נגמר ע"י שיפורא, א"כ איך אמרינן די' חדשה ואם ילדה סוף תשיעי כל דם שראתה בחודש זה טהור, הלא אם נתעברה סוף ניסן וילדה סוף כסליו ניחוש שמא לא נגמר הוולד עד סוף כסליו דלא אהני שיפורא דסוף ניסן ככולו רק נגמר לח' שלימים ולא הוי זמן לידה עד סוף כסליו וכל דם שראתה תחילה לא הוי דם לידה לר"י, אלא ודאי לר"י לעולם שיפורא גרים וא"כ הוה לפעמים שני חדשים, וע"כ ר"י לית לי' דחסידים, ואם נתעברה סוף ניסן לידה כי אורחא סוף כסליו, דלעולם נחשב הסוף חודש שנתעברה לחודש שלם ונגמר הוולד תחילת כסליו וכל החודש הוי זמן לידה ויולדת לבסוף ולפעמים גם תחילה, והשתא ניחא די' חדשה, וא"כ לפי זה איך אפשר דלחסידים ג"כ שיפורא גרים ונגמר הוולד תחילת כסליו ויולדת כי אורחה תחילת שבט, וא"כ יהי' זמן לידה לחסידים שני חדשים והא מהיכי תיתי שנאמר כן, דהא לחסידים לא שמעינן כלום דשיפורא גרים ואף לא דיולדת למקוטעין] רק שנוכיח מדר"י דלא פליגי חסידים עלי', והא ע"כ פליגי שזמן לידה שני חדשים ולר"י רק חודש אחד, ואיך נמציא דבר חדש לחסידים שיהי' זמן לידה שני חדשים מה שלא מצינו