אבני נזר אבן העזר שנו

היתר רק להרז"ה והאו"ז בה' אבל דמחלקים בין פיהק לחלה, דלפי זה י"ל בחלה אין ריעותא כלל דאם הי' מת מחמת שהוא נפל הי' פיהק ואין אחד פוסק כמותם: סד) הב' כיון דרמ"א מספקא לי' בדין זה והא קמן דבאבל קי"ל דבעינן שלימים ובזמנינו נתגלה ספר הרב המאירי על מס' שבת והוא פסק דבן תשעה מקוטעים דינו כלא נודע אם כלו חדשיו, והיינו בזמה"ז שנשתנה כמבואר בפנים, וא"כ י"ל ודאי של הראיתי מוציא מידי ספיקו של רמ"א כיון שהרמ"א לא ראה דברי המאירי: סה) הג' דהאו"ז כתב להדיא דהיכר עובר אינו מועיל רק בפירש חודש אחד וכן משמעות כל הפוסקים שכתבו דווקא בפירש, ויותר מזה דעת רש"י אפי' ידוע שנתעברה תשעה חדשים קודם לידה אעפי"כ לא מהני אא"כ פירש כל ימי עיבורה דחיישינן שמא נתעברה שנית וראשון נימוח, וספר או"ז לא נתגלה בימי האחרונים המתירין בהיכר עובר, וכבר הראיתי בפנים פנים לדברי הראשונים האו"ז וסייעתו בלי שום דוחק בעז"ה: ועתה אבוא מעט על קונטריסו דמר כי רובא דרובא נתבאר הכל בפנים: סו) מה שרצה להוכיח דאפי' מיעוט אינו ניכר קודם זמן שלש חדשים מהיכר דדין דמשמע ברש"י אפי' מיעוט אינו ניכר קודם ג' ירחים וכ"ש היכר למראית העין דבא מאוחר להיכר דדין. שהרי הרבה פעמים מתאחר היכר למראית העין לאחר ג' חדשים והיכר דדין הוא תמיד בג' חדשים עכ"ד שתי תשובות בדבר: סז) הא' דאינו מוכרת כלל מרש"י דהיכר דדין לעולם אינו בא קודם, דאפי' בא לפעמים קודם כיון דמ"מ יהי' הבחנה עפ"י דין דניזל בתר רוב שהוא מראשון יהי' מיוחסים שיהי' ראויים לשריית שכינה, ואפי' יהי' בטעות שהאמת שיהי' בנו של שני כן כתב בנחלת יעקב עיי"ש: סח) הב'. דאף אם נחליט דסימן דדין לא יהי' אף על צד המיעוט היינו משום דיש זמן קבוע לו שלעולם בא בשלש חדשים וכך גזר המלך מלכו של עולם ואינו תלוי בטבע האשה, משא"כ היתר דמראית העין שלפעמים מתאחר וסימן דשלש חדשים על הרוב בשם שרק על הרוב לענין אם יתאחר דעל המיעוט מתאחר, ה"ה דעל המיעוט מקדים, וכן כתב בנחלת יעקב דהא דרוב נשים עוברן ניכר לשליש ימי' נשנה בין לענין הקדמה בין לענין איחור וכן כתב בתשו' בית אפרים סי' קל"ה בד"ה אך דמ"מ דהך בדיקה דדדין בדיקה מעלייתא בין לענין הקדמה בין לענין איחור שלעולם בא בשלשה חדשים לא יקדים ולא יתאחר ובדיקה דמראית עין הוא שעפ"י רוב לא יתאחר אבל אפשר שיקדים סט) אך האמת ברור בזה כדברי הנחלת יעקב דהוא רוב בין לענין הקדמה בין לענין איחור, והיטב אשר דיבר רו"מ בזה, דמהתוס' שתירצו דכל כך לא הי' מתאחר היכר העובר עד שליש ימי' מהשני מוכח דעפ"י הרוב אינו בא קודם, דאל"כ אם יבא קודם שליש ימי' מהשני עדיין יהי' שני הרובים מכחישים, אלא ודאי גם זה רוב שאינו בא לפני ג' חדשים וממנ"פ יצא היכר העובר מהרוב ושוב נוקי אותה ברוב דלתשעה ילדן, אך לענין שיהי' הוולד בן ג' חדשים מחמת רוב ז"א כיון שילדתו ששה חדשים לאחר היכר העובר וכמ"ש בפנים: ע) ואשר ביקש רו"מ לפרש דברי רמ"א במקוטעין דלא מחמירין ברוב רק משום חזקה שאח"כ ילדה משא"כ בידוע מתי ילדה והספק אם נגמר הוולד בימים אלו, האמת אגיד כי מעודי אני רגיל לפרש כל חזקה דמעיקרא במקום דאיכא ריעותא כמו במקוה וחביות ומומין והא דמשארסתני נאנסתי, דכשאנו דנין במקוה על שעת טבילה אנו אומרים העמידוה על חזקתה ובשעת טבילה בחזקתה, ואף שאח"כ ע"כ יצאה מחזקתה בשביל זה לא מרע חזקתה למפרע וכן בכל הנך, אבל בשאנו דנין על הוולד מתי נולד שנאמר מחמת חזקה שאח"כ נולד מה סברא הוא זה ויכול להיות שנולד תחילה כמו אח"כ, ומהאי טעמא אני רגיל להקשות על הפוסקים בספק מתי מת לענין אבילות שמחמירים משום חזקה דעכשיו מת והוה לי' שמועה קרובה, דאין זה דומה כלל למקוה ואינך דתינח אם באנו לפוטרו מחמת מיתתו קודם היינו אומרים מחמת חזקה דאז לא מת, אבל נהפוך הוא שבאנו לחייבו מחמת שמועה קרובה, ומה זה ראי' החזקה שמת עכשיו כך יכול להיות שמת קודם כמו עכשיו ואין אנו דנין על קודם שלשים, ומ"מ מאחר שבדברי הפוסקים מפורש היפוך סברתי יוכל לפרש גם דברי הרמ"א כן: עא) אולם דברי הרשב"א פרק הערל מוכחין להיפוך שכתב בספק בן שבעה ספק בן שמונה בגמרו סימניו לרבנן בר קיימא הוא מחמת רוב ולרשב"ג בעי שלשים יום, והכא ליכא חזקה אדרבא אם בר קיימא הוא נולד אחר כך לשבעה: עב) ואגב דאתי דברי הרשב"א לידן אכתוב מה דק"ל בגווי' דאיך שייך למיזל בזה בתר רוב כיון דלעומת הרוב דבן קיימא איכא רוב דלתשעה ילדן והאי לתשעה נוצר ויצא קודם זמנו ונפל הוא והי' מזה ראי' לדעת הבית אפרים דבן שמונה מתחילה לא נוצר לתשעה כלל רק בן שבעה וצ"ע כי אינו משמע כלל: עג) ועל דבר אשר כתב מעכת"ה דקשה לומר דביום אחד ברגע אחד יתעבה בטנה ויהי' נראה לכל שהיא מעוברת, וקודם לכן לא הי' אפשר להכיר וא"כ אשה תעמוד לפנינו וכרגע יתעבה בטנה עד שיראה לכל שהיא מעוברת אתמהה, ועל זה יישב כת"ר דבאמת גם קודם לכן נתעבה קצת אך שאין זה הכרה דאפשר שנוי קצת מחמת שאר ענינים כמו אחר האכילה וכדומה, ובשליש ימי' אז נעשה שינוי גדול עד שנראה לכל שהיא מעוברת, וע"כ העדים שהעידו בתורת עדות שראו שהיא מעוברת ודאי ראו שינוי גדול עד שאי אפשר לתלות בדבר אחר, וזה בשליש ימי', ושוב כתב כבודו דאם הי' ע"א הי' אפשר לתלות בדדמי, אך כיון שהם שני עדים אין תולין בדדמי, ע"כ דברי מעכת"ה: עד) ואני אומר אם לדין יש תשובה שבוודאי כוונת כבודו על דברי הרמב"ן בשמעתא דע"א במלחמה דבשני עדים לא תלינן בדדמי, והביא מדברי ירושלמי התורה האמינתם ואתם מה לכם, ושם בסוגיא נשים אפי' מאה כעד אחד ותלינן בהו בדדמי, ובתשו' להרמב"ן סי' ק' דנשים אפי' עבד ושפחה אומרים אמת ורק מגזירת מלך פסולים כמו קרובים, וע"כ הא דבנשים תלינן בדדמי ולא בכשרים לאו מסברא דוודאי