אבני נזר אבן העזר שנד

בשליש ימי' נגד שעוברן ניכר קודם שליש ימי', רק תירוץ זה נוכל לומר לפי הצד דהיולדת לשבעה ג"כ זמן הכרת העובר שלהן בשלש חדשים, וא"כ י"ל הא דבעי האו"ז פירש מאשתו חודש הוא משום הספק דיולדת לשבעה ג"כ הכרת עוברן בשלש חדשים, דלדידי' י"ל כתירוץ שכתבתי, אבל לאותו צד דעוברן ניכר בשני חדשים ושליש מוכרח דהוי רוב, ואף בלא פירש כלל הוי סימן שבר קיימא הוא, וא"כ לדידן אם ילדה לאחר ששה חדשים למה נחוש כיון דיולדת למקוטעין זמן הכרת עובר בשני חדשים ועשרים יום, ליתא דהא אפי' היולדת לשבעה זמן הכרת עוברן בשלשה חדשים, וכי יש לומר דנשי דידן הכרת עוברן בשני חדשים ועשרים יום, לפי הצד דיולדת לשבעה לשני חדשים ושליש הוכר עוברן, והרי לפי הצד זה יש כאן רוב נגד היולדת שעוברן ניכר פחות משלשה חדשים משהו וממנ"פ בר קיימא הוא: נ) מ"מ אינו מוכרח דרש"י פ"ק דנדה (ח':) הא דיולדת לשבעה אינו ניכר פחות משלשה חדשים משום דאזלינן בתר רוב נשים אבל לדידן דרוב נשים בשמונה חדשים ומשהו נגמר עיבורן אף אותן היולדות לסוף תשעה כנ"ל באריכות, [דאל"כ לא הי' שוב קולא במקוטעין ע"כ ודאי ניכר בשני חדשים ועשרים יום, וצ"ע בזה: נא) עוד יש מקום עיון דהנה לפי דעת או"ז הנ"ל דעכ"פ מיעוט ניכר קודם שלשה חדשים רק שיהי' לאחר שני חדשים, צריך להבין הא דריש נדה (ח':) איזהו מעוברת משיוודע עוברה, ובגמ' מייתי עלה ברייתא וכמה הכרת העובר סומכוס אומר שלשה חדשים, וצריך להבין מה נ"מ זמן הכרת העובר שלהן. דע"כ אין השלשה חדשים סימן שהוכר עוברן, דמנין נדע שהיא מעוברת ואימת נתעברה [רק להיפוך הכרת עובר יוכל להיות סימן שהוא שלשה חדשים], וע"כ לומר דנ"מ דאם נודע שעכ"פ אינה מעוברת שלשה חדשים כגון שהוא סמוך ללידתה אף שהוכר עוברה לא מהני, דאין הכרת העובר פחות משלשה חדשים, ולשיטת האו"ז הנ"ל דמיעוט פעמים יוכל להיות הכרת עובר בשני חדשים ויום אחד, א"כ אם הוסר העובר בכך, הרי רואין שממיעוט הוא ותהי' די' שעתה. וצ"ל דמ"מ כיון שעדיין איננה בשליש ימי' אין מכביד העובר כל כך, דאף שניכר אינו מחמת גדלות העובר רק בטנה גורם, אבל העובר לא נתגדל כל כך להיות מכביד כיון שעדיין אינו בשליש ימי' שאז העובר ניכר מחמת גדלות העובר, וכעין זה מצינו ביבמות (מ"ב) דפריך ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ג' חדשים ליבדקה ומשני שאין בודקין את הנשואות שלא יתגנו על בעליהן, והיינו דאף שלא יהי' ניכר ממילא דע"כ יהי' הספק כדלעיל שם (ל"ז.) ליבדקה דבזה ודאי יהי' ניכר ומשני כנ"ל, והדר פריך וליבדקה בהילוכא, והיינו ג"כ לכי מלו שלשה ירחים (כן כתב בפשיטות בתשו' בית אפרים סי' קל"ט דף רנ"ב: בראש העמוד יהי' ניכר בהילוך אם הוולד כבר בן שלש חדשים הוא מן הראשון, ולמדנו מכאן דאף שאינו ניכר ממילא בגופה מ"מ העובר מכביד כי באמת העובר נגמר בגידולו כיון שהוא בר תלתא ירחי, ואף שהוא מהמיעוט שאין ניכר בבטנה, זה שינוי בטנה גורם לא שיש שינוי בעובר, ולפי זה כמו כן להיפוך כשעדיין אין לעובר שלשה חדשים אף שהוכר בבטנה אין העובר נגמר בגידולו רק שינוי שבבטנה גורם שניכר, וע"כ ניחא שפיר שאיננה מסולקת דמים עדיין כיון שאין העובר נגמר בגידולו אינו מכביד כל כך, זה פירוש הגמ' וכמה הכרת העובר שלשה חדשים, ולפי זה אין ראי' כלל מהא דבן סורר דקודם ג' ודאי אין העובר ניכר אף למה דס"ד דבדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא, דהא דבהוכר עובר חשוב הורו אב, היינו משום דאז חשוב העובר קצת בא לעולם, כדאיתא פרק האומר בקידושין (ס"ב:) וכן פסק הרמב"ם דיכול לקדשה במעי אמה כשהוכר עוברה וע"כ פסק דין חמות ממאנת, וכל זה אם הכרה בא מחמת גדלות העובר כשהוא בן שלש חדשים, אבל קודם לכן דהוא רק מחמת שינוי שבבטנה כדמוכח פ"ק דנדה הנ"ל, אינו חשוב העובר בכך בא לעולם, וזה ג"כ נלמד מברייתא דוכמה הכרת העובר שלשה חדשים, וקודם לכן לא חשוב כלל לא לענין שתהי' מסולקת דמים ולא לענין שהורו נקרא אב וטעם אחד כנ"ל, וזה ברור מאוד: נב) וא"ל דלשון הש"ס ראוי לקרותו אב ובידיעה תליא מילתא ולא בגדלות עובר, דלשון רש"י להיות אב וגם הרמב"ם לא זכר קריאה כלל, גם הראי' מדברי רש"י דאי הוכר עוברה בשליש ימי' לא הוה מספקא לן שכתב גם בתשו' רעק"א תמוה כיון שנולד ששה חדשים אחר הכרה מכוון לט' חדשים, א"כ תו ליכא לספוקי בבן שבעה לשני, דא"כ לא הי' רק בן חודש אחד ובן חודש ודאי לא ניכר: נג) ומכל מקום אני מודה דקודם שלש חדשים הרוב אין ניכרין דהכי מוכח כיון דמצד גדלות העובר באדם בינוני אינו ניכר כדמוכח ההוא דנדה דאם תחילה הי' ספק אם ניכר הרי ספק מעל"ע לקולא, בפרט כשרואין שניכר הי' זה מסייע לאותו צד שנתגדל העובר עד שניכר, וכיון שע"כ אין העובר נגדל בפחות משלש חדשים, ממילא רק מיעוט נשים שעוברן ניכר בשליש ימי' היינו אותם שבטנם קצר והבינוני מצטרף עם הרחב שאינו ניכר וזה פשוט, אלא דאף דהוי רוב מ"מ אין מזה ראי' כלל להוכיח מרוב זה שהגיע לשליש ימי' כנ"ל כבר באריכות: נד) ולפי זה אף לאותו צד דיולדת לשבעה ניכר בתרי וחילתא קמה סברתי דמיעוט שניכר קודם הוא מיעוט המצוי ממילא אין להוכיח מרוב זה שהיא בת שלש חדשים, כיון שילדה לסוף ששה חדשים מהכרת העובר ולעיל אות כתבנו להיפוך משום דא"כ יקשה ההוא דבן סורר דיצטרף הני דעוברן ניכר פחות משליש ימי' עם היולדין לשבעה, אך לפמ"ש עתה דהא דבן סורר לא קשיא כלל דאף דעובר ניכר פחות משליש לא חשוב אב בהכי,. א"כ אין להוכיח מהא דבן סורר כלל, ולפי זה אין היתר גם לדידן דיולדת למקוטעין, אלא אם כן היתה הלידה אחר הכרת העובר ששה חדשים ועשרה ימים ודו"ק: נה) גם י"ל [אפי' נניח שרוב באותן שעובריהן בא היכר שלהם בשליש ימי' נגד הבא הכירן קודם שליש ימי'] לדעת התשב"ץ דגלי קרא בספק נפל דלא יועיל רוב להחשיבו בר קיימא, גם רוב זה לא יועיל דמה"ת אין חילוק בין חד רוב לתרי רובי: נו) והנה במה שהוכחתי מהא דמשני לי' נשי דידן לשבעה ילדן דמיעוט דאין עוברן ניכר לשליש ימי' הוי מיעוט המצוי, ראיתי לבעל נחלת יעקב