אבני נזר אבן העזר שנב

עומדת רק מדרבנן החמירו ואף בזה אין ע"א נאמן רק משום דעבידא לאגלויי, הרי להדיא יבמה לשוק הוי דבר שבערוה, ועוד חבילות ראיות בדבר מראשונים, ואף שהמרדכי נסתפק בדבר אפשר דס"ל לפרש כמו שפירש בעה"מ שם עיי"ש, וכיון שכל הראשונים חולקים על פירושו קם דינא יבמה הוי דבר שבערוה: מ) עתה בא נבא לברר דין הכרת העובר שהמציאו האחרונים שמחמת הכרת העובר נדע שכלו חדשיו, והנה ביבמות (ל"ה:) במשנה דספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון חייבין באשם תלוי, מקשה הש"ס (ל"ז.) מכדי רוב נשים לתשעה ילדן ניזל בתר רובא ומשני כל היולדת לתשעה עוברן ניכר לשליש ימיהן והאי מדלא הוכר עוברה איתרע רובא, ולבסוף מסיק רוב כו' ניכר לשליש ימיהן, ופירש"י מדלא הוכר עוברה דאי הוכר לא הוה מספקא לן, וע"כ הפירוש דאי אפשר להכיר בפחות משליש ימי' ע"כ אי אפשר שיהי' משני, דא"כ עדיין לא הגיע לשליש ימי', שו"ר בתשו' רעק"א כתב ראי' זו, אך בריטב"א כתב בשם רש"י דקים לן דמתני' בהכי מיירי דלא הוכר עוברה, ולכאורה נראה נוסחאות חלוקות ברש"י, אך לאחר העיון שני הנוסחאות שלמים הם אתנו: מא) והנה צריך להבין לפירש"י שבריטב"א מה לו לדוחק זה, הלא בפשיטות יש לפרש כפירש"י שלפנינו דאם הוכר עוברה הי' מזה הוכחה שהוא מראשון, דכן איתא להדיא ריש פרק בן סורר כל ימיו של בן סורר אינו אלא שלשה חדשים משהביא שתי שערות דאחר שלשה חדשים ראוי להיות אב, דמשהביא שתי שערות יכול לעבר אשה ובשלשה חדשים ראוי שיהי' ניכר עוברה, הרי דפחות משלשה חדשים אין הוולד ניכר, שו"ר בתשו' הרי"מ לרבינו הגדול זצ"ל בסוף חלק אהע"ז הביא הא דבן סורר, וכתב שם דעכ"פ מוכח דרוב אין ניכר קודם ג' חדשים, ולמה דס"ד בדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא, ע"כ מוכח דאפי' מיעוט אינו ניכר קודם, ולמסקנא י"ל דמיעוט ניכר קודם, הגם דמתחילה ע"כ הי' סובר דכולם אין ניכרין י"ל דזה מצד הכרח, אך למסקנא מיעוט ניכרין, מ"מ ברור שרוב אין ניכרין, וא"כ יש לסמוך מצד הרוב דכלו חדשיו עכ"ד, ותיתי לי דקיימתי' מסברא דנפשאי, וא"כ מה לו לריטב"א לדחוק דקים לן דבהכי מיירי מתני': מב) והנראה לי בזה דכיון דילדתו ששה חדשים אחר הכרה כדי שיהי' מכוון ההכרה לשליש ימי', שוב אין ראי' כלל שלא יהי' לשבעה משני, דודאי] אין הפירוש שבשליש ימי' בא היכר עובר ברוב נשים, דקשה בעיני לומר כן מאחר שהוכר העובר נמשך משני חדשים [כמבואר באו"ז שאכתוב לקמן עד לחמשה חדשים (כדמוכח בספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לשני דמקשה הש"ס ניזל בתר רוב נשים דלתשעה חדשים ילדן ומשני דמדלא הוכר עוברה בשליש ימי' איתרע לה רובא, דמזה ראי' דמשני הוא, וע"כ שלא הוכר עד שליש ימי' משני, דאל"כ ממנ"פ יצא היכר עובר מהרוב ושוב ניזל אחר הרוב דלתשעה ילדן, אלא ודאי לא הוכר עד חמשה לראשון שהוא שלשה לשני, וא"כ מוכח דלפעמים משתהה הכרת עובר עד חמשה חדשים] וא"כ קשה לומר דרובם יהי' ביום אחד ממש והמיעוט יומשך זמן רב כזה: מג) אשר ע"כ נ"ל דלשליש ימי' היא מדה בינונית בין שני הקצוות וכשיצטרף המדה בינונית עם אחד מהקצוות יהי' רוב, וקרא דויהי כמשלש חדשים במדה בינונית קאי דזה השיעור הממוצע, אבל המדה בינונית בעצמו אינו רוב כמו באדם שהבינוני ממש ודאי אינו רוב ושני הקצוות ודאי הם יותר ואף אחד מהקצוות, וחנה התפללה שיהי' בנה שמואל בינוני לא ארוך לא גוץ כו' ובוודאי שבכל אחד מהקצוות יש הרבה שיעורים זה ארוך מזה והבינוני שיעור אחד, ואיך יהי' הבינונים רוב, אלא ודאי הקצוות כל אחד מקצוות רוב וכן בענין הוכר עובר כיון שהזמן נמשך משני חדשים עד חמשה, הנשים שבא היכר עוברן קודם שליש ימי' הם יותר מאותן שבא היכר עוברן בשליש ימי' ממש, וכן הבא היכר עוברן לאחר שלשה חדשים הוא יותר רק מ"מ בשליש כבר רוב נשים שעוברן ניכר, היינו אותן שבא היכר עובר שלהן מכבר עם אותן שניכר העובר בשליש ימי' ממש הם רוב נגד שאין עוברן ניכר עד לאחר שליש ימי', וכן הרוב שקודם שליש ימי' אין עוברן ניכר, היינו שאותן שבא היכר עובר שלהן בשליש וכן אח"כ הן יותר על אותן שניכר עוברן קודם שליש ימי', ונאמר דהא דרוב עובר ניכר לשליש ימי' היינו שאם נחלק כל היולדות לחמשה חלקים יהי' שלשה חלקים ניכרין בשליש ימיהן ושני חלקים אין ניכרין, דרך משל אם הנה מאה יולדות, ששים ניכרין בשליש ימיהן, ארבעים אין ניכרות דכה"ג חשוב רוב בזבחים (ע"ד) פירשו ששים לצד אחד ארבעים לצד אחד עיי"ש וכן כמה מקומות בש"ס] וכן רוב השני על קודם שליש ימי' דרוב אין ניכר קודם שליש הוא ג"כ בדרך הנ"ל דששים אין ניכר קודם שליש וארבעים ניכר, וא"כ אם נדון על זמן ביאת הכרת העובר, יהי' ארבעים בקודם שליש ימי' וארבעים אחר שליש ימי' ועשרים מכוון בשליש ימי', וע"כ בהגיע שליש ימי' הרוב ניכר עוברן היינו הארבעים שהגיע זמן הכרת העובר קודם והעשרים שבא זמן הכרה מכוון בשליש סך הכל ששים רוב מהמאה והיינו הא דיבמות וקודם שהגיע שליש ימי' הרוב אין ניכרין היינו הארבעים שמגיע זמן הכרת עובר לאחר שליש ימי' והעשרים שמגיע הזמן מכוון בשליש סך הכל ששים שלא ניכר עוברן קודם שליש ימי', והיינו הא דבן סורר שקודם שלשה חדשים נעשה בן סורר, מעתה אם נדון באשה שהוכר עוברה ואחר ששה חדשים ילדה שודאי הי' אז בן שלש חדשים [וממילא מוכח שהוא מראשון] מחמת רוב, אינו הוכחה כלל, דהא ודאי אין אשה זו מהארבעים שמגיע זמן הכרת עוברן לאחר שליש ימי', דא"כ היתה בשעת לידה יותר מתשעה חדשים ואי אפשר אף לדעת הפוסקים דאמרינן אשתהי מ"מ הוא רק מצד הכרח להעמידה בחזקת כשרות כהא דרבה תוספאה וע"כ קי"ל בסי' ד' דאם היתה חשודה לא אמרינן אשתהי והוולד ממזר, ורוב שאין משתהות, ואתה בא לדון מחמת רוב ומחמת רוב אמרינן דכיון דילדה לאחר ששה חדשים מהכרת עוברה מוכח שלא היתה אז יותר מששה חדשים וכיון שע"כ היא מהששים שניכר עוברן בשליש ימי' ומאותם הששים הרי ארבעים עוברן ניכר קודם שליש ימי', וא"כ אדרבא רוב שניכר עוברן קודם ואין ראי' כלל שהיא בשליש ימי', ואפי' אתה אומר שרוב זה שבגמ' הוא אחד נגד שנים ג"כ לא יהי' רוב, דרך משל הנה תשעים יולדות, שלשים אין ניכר בשליש ימי' ששים ניכר, וכן קודם שליש ימי' שלשים ניכר ששים אין ניכר כיון שאשה