אבני נזר אבן העזר שמו

דתרומה לזרה מחוייב להפריש אף שקטנה משום משמרת וגו', עוד בירושלמי הובא בר"ש פ"א דחלה משנה ט', בהא דתני ואסורה לזרים בחצי שיעור דאי שיעור הא תני חייבין חומש] ומסייעא לר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור, הא לר"ל נמי יכולין לפרש באכל כשיעור יותר מכא"פ או במאכיל לשני בני אדם דחומש ליכא מ"מ אסור משום התרומה כזית שהלכה לאיבוד לזרים, מ"מ אין זה סתירה לדברי, דכשהי' האכילה בלא איסור לא נתחללה התרומה, וע"כ בקטן נמי למ"ד אין מצווין להפרישו לא חשוב איסור, וכן בחצי שיעור לריש לקיש, אבל זו שעוברת בשוגג על לאו דולא יחללו את קדשי בנ"י דקאי על זר שאוכל תרומה לרש"י על הכהן המאכיל לרמב"ן על זר האוכל, וכיון דנקרא חילול הקודש, למה לא יהי' בכלל משמרת הרימבי לשמור שלא תתחלל: מאת הדוש"ת הק' אברהם. סימן רו הלכות יבום וחליצה להרב הגאון כו' מוהרח"א ז"ל וואקס אבד"ק קאליש. בדבר האשה שבעלה מת בלא בנים והניחה מעוברת וילדה ו' לחודש טבת ויש עדים שהוכר עוברה כ' או כ"א לחודש תמוז, גם המילדת אומרת שנגמר שערו וצפרניו כשאר ילדים, גם איש אחד שראהו בעת מילתו העיד שהי' לו שערות בלאינדע וחלה ומת בתוך שלשים: תשובה א) הנה השאלה נחלקת לשנים, הא אם נסמוך על הכרת העובר שודאי הי' לו אז ג' חדשים, הב' אף אם נחליט שהי' לו אז ג' חדשים, מ"מ לא נולד לתשעה חדשים שלימים רק למקוטעים, אם נחליט שהנולד למקוטעין ודאי וולד מעליא, ובמה דסיימנא אפתח: הנה המחבר סי' קנ"ו פסק דבעינן ט' חדשים שלימים וכשמואל דנדה (כ"ז.) דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין, והרמ"א כתב י"א דבזמה"ז אפי' לא נכנס בחודש ט' רק יום אחד הוה בר קיימא, דאף שמדינא דגמ' היולדת לט' אינה יולדת למקוטעין, ע"כ האידנא נשתנו הטבעים, שהרי נראה בחוש שיולדת למקוטעין, ומוכרחים לומר שנשתנה האידנא עכ"ד וסיים ב"י בשם הרשב"ץ והוא ט"ס וצ"ל בשם ר"ש בנו של הרשב"ץ]: ב) וקשה לי טובא דאף שהאידנא יולדת למקוטעים היינו דיוכל להיות שהוא בר קיימא אף דמדינא דגמ' אם לא הי' מיום שנתעברה עד יום שנולד ט' חדשים שלימים ודאי לא כלו לו חדשיו ונפל הוא, בזמה"ז יוכל להיות שכבר נגמר למקוטעים ובר קיימא הוא, אבל אינו הכרח שבן קיימא הוא שהרי יולדת לט' שלימים ג"כ, ובוודאי היולדת לשלימים לא נגמר עד אז, וא"כ אפשר שזה הנולד למקוטעין עדיין לא נגמר, והי' ראוי להגמר עד תשעה שלימים וילדתו קודם ונפל הוא, כשם שחוששין באינו ידוע אם כלו חדשיו שמא עדיין לא כלו חדשיו וילדתו קודם שנגמר, כן יש חשש בזה, וכן קשה על הרב המאירי, פי"ט דשבת וז"ל שכל שנולד לתשעה שלימים או לשבעה אפי' למקוטעים אפי' מת ביום שנולד הרי זה בר קיימא, ומשום דהיולדת לשבעה לכ"ע יולדת למקוטעים כדאיתא ביבמות ובנדה, ומה בכך הא מ"מ יש חשש שהי' ראוי להגמר בסוף שבעה, ואין לומר דכיון דיולדת למקוטעין נגמר הוולד לששה חדשים וחודש השביעי חודש הלידה אבל לא מחדשי העיבור, דליתא דלהדיא איתא בנדה (כ"ז.) מעשה הי' ונשתהה הוולד אחר חבירו ל"ג יום, ומקשה עלה בשלמא למ"ד יולדת לתשעה יולדת למקוטעין משכחת לה אחד נגמר צורתו לסוף שבעה ואחד לתחילת ט', אלא למ"ד כו', והרי היולדת לשבעה לכ"ע יולדת למקוטעין, ואיך אמר שנגמר צורתו לסוף שבעה, הא אמרת דלששה שלימים נגמר צורתו רק דמשכחת שאחד אשתהה עד סוף שבעה, אלא ודאי הגם דיולדת למקוטעין היינו דלפעמים נגמר צורתו למקוטעין, אבל לא שתמיד כן, וא"כ הנולד למקוטעין ספק נפל הוא כמו מי שאין ידוע אם כלו חדשיו: ג) מיהו על הרמב"ן בס' תורת האדם שהעתיק הריב"ש דאם ידוע שנולד לתשעה אפילו למקוטעים מתאבל עליו, וכתב הריב"ש דהרמב"ן פוסק כר' יהודה דשפירא גרים ומשהגיע תחילת תשיעי הוי זמן לידה דיולדת למקוטעין, ויקשה הנ"ל שמא הי' ראוי להוולד בסוף תשיעי, לא קשיא, דר' יהודה הוא דאמר בנדה (ל"ו: ל"ח.) דקושי דטהרי' רחמנא מזובה דווקא בחודש תשיעי ואפי' ילדה בסוף תשיעי טהור בתחילת תשיעי, ואפי' ילדה בתחילת תשיעי אינו טהור בסוף שמיני, ופירש"י שם דמשהגיע תחילת תשיעי הוי זמן לידה, הרי דאפי' ילדה בסופו הוי זמן לידה בתחילתו, וע"כ שבתחילתו נגמר הוולד, דאין לומר דמשקשתה והתחיל הדם לירד נעקר הוולד ופסקו גידולי העובר וכמ"ש התוס' פ"ב דע"ז (כ"ו.) דביושבת על המשבר המיילד אותה לית בי' משום עוקר דבר מגידולו דמשישבה על המשבר נעקר הוולד, וע"כ מקמי הכי נגמר, דליתא דהתחלת הדם לצאת הוא מקמי דישבה על המשבר וכמ"ש הה"מ פ"ב מה' שבת הי"ג, ובמשנה ערכין (ז') היושבת על המשבר ויצאה ליהרג ממתינין לה עד שתלד דמכי עקר גופא אחריני הוא, ומשמע דבהתחלת הדם דהוא מקמי דיושבת על המשבר עדיין אינו גוף אחר דלא עקר הוולד, וא"כ אין ראי' שכבר נגמר מתחילתו ממה שיצא דם, וע"כ דס"ל לר' יהודה דלעולם נגמר מתחילתו: ד) אבל על הרב המאירי בילדה לשבעה קשה, דמפורש בגמ' דנגמרה צורתו לסוף שבעה, וכן קשה על הרמ"א לדידן, דנהי דנשתנו הטבעים ויולדת למקוטעין אימא דהוא כמו היולדת לשבעה בימי הגמ', דאין לומר כיון דבגמ' איפלגו תנאי אף דשמואל פסק דלא כר' יהודה האידנא שנשתנה מהלכתא דשמואל ודאי נשתנה לכמו דהוה ס"ל לר' יהודה, דאלו ואלו דברי אלקים חיים, לא שנאמר דנשתנה למה שאינו דעה כלל בגמ', דליתא דהא לר' יהודה שיפורא גרים ואם נתעברה בסוף חודש ניסן יולדת בתחילת כסליו, ולדידן החדשים של שלשים יום, וכמ"ש הרמ"א, ובסי' ד' ברמ"א דהיולדת לשבעה כיון דמדינא דגמ' יולדת למקוטעין אמרינן בי' שיפורא גרים ובתשיעי לדידן לאו שיפורא גרים