אבני נזר אבן העזר שמה

לגרשה שלא מדעתה, והקשה כבודו דמשכחת בפשטות שאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה ואמר לה כנסי שטר חוב זה דמתגרשת בלא דעתה: א) יש ליישב שבוודאי העדים היו מחוייבין להודיעה תיכף שמגורשת היא שלא תאכל בתרומה וכל ישראל ערבים זה לזה, וכשלא הודיעו לה ואח"כ אמרו העדים שנתגרשה משוו נפשייהו רשעים ואינם נאמנים: ב) ואף שיכולים העדים לומר שלא ידעו שהוא כהן, הנה דעת פסקי מהרא"י שאף בימי חכמי הש"ס הי' מחוייבין לכתוב כהן בגט והרי העדים חייבין לקרות הגט והי' רואים שהוא כהן, אך גם לדעת החולקים על תה"ד יש לומר שגם מספק מחוייבין להודיעה, ואף דרוב אינם כהנים, לכתחילה אין לסמוך על רוב, דהא כל היכי דאיכא לברורי מבררינן, ואף בזה חשוב משוי נפשייהו רשיעי, וידוע דברי הרשב"א דאף שאומרים רק שלא עשו מדת חסידות אינם נאמנים: ג) ויש לומר עוד כשמאכילין תרומה לזרים אינו לפני עור לבד רק שעוברין ג"כ על עשה דמשמרת תרומתי, ועיין בחי' הר"ן נדה (ל"ב) (ואינו תח"י פה לעיין בו] והוא הדין מי שיכול למחות ואינו מוחה, ולפי זה העדים היו מחוייבין לומר לה, לשמור התרומה שלא תיאכל לזר משום העשה דמשמרת, ולזה אינו מועיל רוב, דמ"מ לא חשיב שמירה כהאי גוונא כיון דמ"מ אפשר שהוא זר, וידוע דברי חי' רמב"ן ריש חולין, ואף שדברי רמב"ן אינם מוסכמים לאסור התרומה בשביל זה, אך זה נראה לי פשוט שמחוייבין לשמור אף מן המיעוט: וה' יתן לכם כוח"ט בספרן של צדיקים בכל הענינים, ויהי' בעירכם שקט ושאנן ולא יעורבו מחשבותיכם בימים הנוראים הבע"ל [ולא נתמלא צור וכו"] כנפשו ונפש הדו"ש: הק' אברהם. סימן רה שנית להרה"ג הנ"ל שליט"א. מה שגיבב קושיות על תירוצי, כל דבריו דברי תימה: א) מה שהקשה משכחת שהאב קיבל הגט, אם האב קיבל א"צ שיהי' בלא דעת, ובתוס' קידושין (יוד) הקשו באמת על ירושלמי כן, וניחא להו דאין ארוסה אוכלת בתרומה ובנשואה אין האב יכול לקבל ולרש"י דאב יכול לקבל לקטנה נשואה, מ"מ בנערה מודה, וקטנה לאו בת קרן וחומש, ולומר שקיבל עודה קטנה ואכלה התרומה לאחר שהגדילה דוחק]: ב) מה שהקשה דאיך משכחת לה עדי' בחתומיו זכין לו בעבד כהן הלוא משוו נפשייהו רשיעי, זה אינו כלל, דשפיר יכולים לחתום והרב לא יתן השיחרור עד שיתוודע שלא עשה העבד דבר שאסור לבן חורין, ואף את"ל שאסורין לחתום לא מקרי משוו נפשייהו רשיעי, דמשוו נפשייהו היינו שאומרים מעשה שבהמעשה הם רשעים, והכא המעשה הוא שהרב צוה לחתום, ובזה אינם רשעים, רק שהחתימה הוא רשעת שגורם לעבד לעשות עבירה, ואם תאמר מ"מ אם לא צוה הרב ועדותם שקר לא יכשילו העבד ואינם עושים רשעות בחתימתם, ובמה שהעידו שצוה להם עושים עצמם רשעים, ליתא דכל שכן אם שקר שרשעים גמורים: ג) ומה שהקשה דבשעת חתימת הגט העדים עדיין אינם רשעים, אטו אני אמרתי לפסול הגט. אני אמרתי רק שהעדים אינם נאמנים, ומ"ש עוד שאחר כך נאמנים, דאינם אומרים שעברו עבירה שיש בה מלקות. כבר כתבתי דברי רשב"א דאפי' אמרו שעברו על מדת חסידות אין אדם משים עצמו רשע, והם דברי קצוה"ח סי' ל"ה, ומה שחזר בו בשב שמעתתא מהכרח דברי ר' יוסף בסנהדרין (ט':) וש"ס פ"ב דיבמות (כ"ה) המעיין יראה שאין דבריו כלום, שהרי הריגת אדם עבירה שיש בה מיתה ומה יועיל הא דגזלן כשר לעדות, אם לא יאמר שכל אין אדם משים עצמו רשע משום דנפסל לעדות וכתיב אל תשת רשע עד ושוב אינו נאמן, הלא רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו ואינו משים עצמו רשע, הנה דמשום אדם קרוב אינו משים עצמו רשע, אמנם באמת פלוגתא דר' יוסף ורבא גם סוגיא דיבמות מקושי הבנה, ובתשובה אחרת בארתי באר היטב, אך זה פשוט דאפי' בעבירה שאין בה מלקות אין אדם משים עצמו רשע: ד) ומ"ש עוד שאח"כ אפשר שכחו מלהודיעה, הא היו חייבין להודיעה תיכף שהרי תוכל לאכול תרומה תיכף, ושכחה פשיעה, וכי בסברא גרועה כזאת יקשה על הירושלמי: ה) מה שכתבתי דמה שמחוייבין להודיעה לאו משום ערבות לבד רק משמרת תרומתי שמחוייב לשמור התרומה שלא תאכל לזר כעין שכתב הר"ן ריש פרק בנות כותים דסך תרומה לקטן טמא כיון דסיכה כשתי' הוא כמטמא תרומה בידים, ואפשר דהוא הדין הסך לזר אסור, ואף אם רק אינו נשמר שלא תאכל לזר אסור משום משמרת דברי סברא הם, ואין לי ראי' מוכרחת על זה, ומה שהקשה על זה דא"כ איך רשאי אב לקבל גט לבתו קטנה נשואה בלא דעתה, הנה לתוס' קידושין (הנ"ל) כיון שנשאת אין לאבי' רשות לקבל גיטה, ולרש"י שיכול לקבל, לא ידעתי היכן ראה שמותר לקבל בנשאת, ומה שלא הזהירו הפוסקים מזה, משום דלתוס' אינו יכול לקבל כלל, ועוד בזמה"ז אין אכילת תרומה נוהגת: ו) מה שהקשה מדברי תוס' קידושין (מ"ה:) באחד שקידש קטנה ואבי' במדינת הים שאסרה הר' מנחם לבעלה שמא יקדשנה אבי' במדה"י ונמצא דר עם אשת איש, הלא העדים נפסלו, והוא בעיניו קושיא גדולה, ואינה כלום דאטו העדים עברו על עבירה שיש בה מלקות שיפסלו מן התורה, ופסולי דרבנן בעי הכרזה, ועוד דמקדש בפסולי עדות דרבנן מקודשת, אולי כוונתו כיון שהעדים לא יוכלו להעיד אח"כ משום דאין אדם משים עצמו רשע חשוב כמקדש בלא עדים, גם זה אינו, שאם קידש בפניהם בלא הזמנה אין העדים עושין איסור, ואף אם יעידו שהזמינם נאמן דפלגינן דיבורא, סוף דבר במחכ"ת כל דבריו אינם רק תואנה לקיים את דבריו: ז) במה שרציתי לחדש שמחוייב למחות בזר אוכל תרומה לבד הערבות משום משמרת תרומתי, יעיין יבמוח (צ'.) בתוד"ה ואוכלת שכתבו דמצי לאוקמא כמ"ד קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו, ונאמר