אבני נזר אבן העזר שלד

עד שובי למקום אשתי בתוך זמן כך וכך לא יהי' גט: ד) והטעם שתליתי התנאי במיתה ג"כ שאם הי' תולה רק בביאה לביתו הי' הדין שאף אם מת בתוך הזמן אסורה להנשא עד כלות הזמן ולמה תתעגן בחנם, ועכשיו שתולה במיתה לבד ג"כ כיון שמת נתקיים התנאי, וכן בטל בפועל התנאי שהתנה שלא יהי' גט, שהרי ה>נה בחיים ג"כ: ה) אך לאותם שיש להם בנים יהי' התנאי אם אשוב למקום אשתי בתוך הזמן לא יהי' גט, ואם לא אשוב למקום אשתי בתוך הזמן יהי' גט מעכשיו ואם אשוב למקום אשתי בתוך הזמן לא יהי' גט, ועיין מל"מ פ"ו מהלכות אישות, וכשהגט ע"י שליח יאמר השליח כך לאשה על הבעל בלשון נסתר אם יחי' אם ימות אם ישוב. ושיעור הזמן כל אחד איזה זמן יותר משיעור שיש לו להיות אצל הצבא: דברי הדו"ש בלונ"ח הק' אברהם. סימן קצז ב"ה יום ועש"ק ויק"פ במחובר תרס"ד לפ"ק פה סאכטשאב יע"א. כבוד אהובי הרב הגדול חריף ובקי צמ"ס האבד"ק ראדום כעת מגדולי המורים בכרך ווארשא. דבר הגיטין שהבעל במקום שאין ב"ד וההכרח לסמוך על הרד"ך שבמקום עיגון התיר לשלח דברים בכתב לעשות הסופר שליח לכתוב ולעדים לחתום, אך מגט פשוט מבואר דווקא שהשליח יכיר בעצמו שהוא כת"י של בעל אז נחשב כאלו ראוהו כותב: תשובה א) האמת שזה חשש קטן כי דברים אלו אין להם מקור בראשונים, ושיטת תוס' המובא ברמב"ן ורשב"א דפיקח שכתב בכתב ידו כותבין גט לאשתו, ורמב"ן נראה שהסכים לזה, כתוב ברשב"א וז"ל וכן אם כתב בכת"י ממדינת הים לכתוב וליתן גט לאשתו ועדים חתומין על כת"י דלאו מזוייף הוא כותבין ונותנין כו' ואם הסופר ועדים מכירים כת"י ל"ל עדים חתומים אלא ודאי לא בעינן שיכירו*): **(הגהה עיין סוף תשובה שאחר תשובה זו [והוא סי' קצ"ח] נדחית ראי' זו מהרשב"א בטוב טעם:**( ב) וטעם דברי רמב"ן במה שמכשיר השולח כת"י ממדה"י ופוסל בעושה שליח שלא בפניו, נ"ל לפרש, דהנה עיקר סברת רמב"ן בשליח שלא בפניו על הכתיבה דאינו במקום הבעל להחשב כתיבתו ולהיחשב לשמה אלא אם כן שומע מפיו, ולכאורה אינו מובן דכיון שמועיל למנות שליח שלא בפניו על הנתינה על כרחין הוא במקום הבעל, ונ"ל לפרש, דהנה ענין שליחות יוכל להתפרש בשני אופנים או אענין נתינת רשות לשליח, וכן לשון המשנה קידושין (ע"ט.) וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, וכן בתרומות (פ"ג מ"ד) הרשה כו' לתרום, והב' שהשליח נעשה ידו יד משלח, ובאמת במצוות כמו פסח מילה אי אפשר שיועיל משום נתינת רשות, שהרי המצוה עליו שיעשה הוא ולאו בדעתו תלוי לעשות הרשאה, אך מוכרח כפירוש הב' שליח נעשה ידו יד משלח ומה שעשה שליח נחשב מעשה משלח. ג) עוד יש מחלוקת באחרונים שמדברי ט"ז סי' מבואר שלשליחות צריך דעת שליח ליעשות שליח, אך בחי' הרי"מ בפרק ג' דקידושין דבמינוי המשלח לבד נעשה שליח רק אם השליח עוקר שליחותו אז בטל השליחות עיי"ש, ונראה דתלוי בשני הפירושים הנ"ל דמשום נתינת רשות כאלו משלח מקנה ושליח קונה, ובדעת אחרת מקנה כתבו ראב"ד ורשב"א דלא בעי כוונה לקנות ה"נ לא בעי דעת שליח ובנתינת רשות של משלח לבד נגמר השליחות, אך לפי הפירוש הב' שיד השליח נעשה יד משלח כאלו שליח מקנה ומשלח קונה אי אפשר בלא דעת שליח ובלא דעת משלח ודאי אי אפשר דאלו לא ניחא לי' למשלח שמעשה השליח יחשב מעשיו]: ד) והנה במשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' ובסוף למד קיימא ברה"ר לא קנה דפסקה קנין מ"מ אם קיימא בסוף שלשים באגם דעת הר"ן שקנה, ואף דאחר כך אין כאן מעשה משיכה מ"מ כיון שעדיין קיימא באגם מחמת משיכה ראשונה חשוב משיכה ראשונה קיימת, והנה במינה שליח שלא בפניו אם תאמר דבעי דעת שליח הלוא בשעה שקיבל עליו השליח פסקה אמירת המשלח [ובחרומה שיחול לאחר שלשים כתבו תוס' ביבמות דמהני משום דאמירתו לגבוה כו' וכתב הר"ן פ"ג דנדרים דחשוב כמעכשיו, אך בשליחות אי אפשר לומר כן] ועל כרחין דלא בעינן דעת שליח כפי פירוש הראשון שהוא מטעם הרשאה, ועל כן ס"ל לרמב"ן דהרשאה לא שייך אלא בנותן רשות להקנות איזה דבר, אבל כתיבת גט דבעי לשמה אינו מועיל משום הרשאה רק משום דיד שליח נעשה יד בעל וכאלו הבעל בעצמו כתב אז חשוב לשמה, ע"כ בממנה שליח שלא בפניו דאינו מועיל משום שנעשה יד שליח יד בעל, דזה אי אפשר בלא דעת שליח, והרי בשעה שקיבל שליח עליו פסקה אמירת הבעל, רק מטעם הרשאה והרשאה לא מהני לכתיבה, אך בממנה שליח בכתב לכתוב חל שליחות בשעה שקיבל השליח עליו, דבזה לא פסקה אמירת הבעל כיון דאמירתו היתה הכתיבה ועדיין כתיבתו קיימת, ודומה למשוך פרה ולא תקנה אלא לאחר שלשים ובהגיע ל' עוד הפרה באגם דלא חשוב פסקה וקנה, ה"נ חל השליחות בשעה שנתרצה השליח בשליחות, ופירוש זה מברר ג"כ דלא בעינן שיכיר השליח כת"י הבעל, וזה דרך פלפול: ה) אך העיקר בדעת רמב"ן לפי מה שביארתי במק"א [סי' ] בראיות ברורות דשליחות הוא בשתי אופנים, הא' בנתינת רשות כמפורש במשנה דקידושין הנ"ל ובמתני' דתרומות הנ"ל, ועוד במשנה דתרומות פרק א' משנה א' נכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה מבואר דישראל ברשות תרומתו תרומה, אף שאינו מצוהו, וזה מותר במודר הנאה באומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום, דכיון שאמר כל הרוצה אינו ציווי רק נתינת רשות ומותר וזה במידי דהקנאה כמו קיושין. גירושין, תרומה, שהוא