אבני נזר אבן העזר שלג

המחמיר, וא"כ כשתיקן הסופר ויש ספק על הזכי' הוה ספיקא דרבנן, ואף לר' יוסי פ"ב דמקוואות מ"ב דבטומאה דרבנן אזלינן בתר חזקה לטמא, וה"נ נוקמא אחזקת אשת איש, ליתא דמתחילה היתה אשת איש מדאורייתא ועכשיו לאחר גירושין שיצאה בוודאי מאשת איש דאורייתא ובדיעבד לא תצא והספק לענין לכתחילה, דומה למ"ש הר"ש שם וז"ל דטומאה חמורה אזלא לה ומספיקא לא מחתינן לה לטומאה קלה, ואף דטומאה קלה קיל משאר דרבנן דאינו אלא לתרומה ומקודם הי' אף למעשר, ה"נ קיל משאר דרבנן דבדיעבד לא תצא ותחילה היתה אשת איש דאורייתא ואף בדיעבד תצא והוולד ממזר, ודו"ק היטב: כא) אך בנ"ד דבשל תורה אנו עסוקים דשינה שמו הוולד ממזר מדאורייתא, וכן תיבה של שמו מחולק לשתים שפיר נאמר שמא חזר בו, אך בנ"ד הגט כשר מטעמים שנתבארו במכתבו ובתשובתי הקודמת, אך בגט פסול דאורייתא דעלמא שניתן ביד שליח וטעמים הנ"ל ליתנייהו שם אף תיקון הסופר לא יועיל: הק' אברהם. סימן קצה ב"ה יום ב' וארא תרס"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שוכט"ס לכבוד הבחור החתן המופלג החריף המל"ת כמר אברהם אהרן נ"י. א) אשר ישבת דברי רי"ף גיטין (י"ב) בזכי גט זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה דאף דזכות הוא לא מהני רק לענין שלא יוכל לחזור בו אבל גיטא לא הוי עד דמטי לידי' מחיים דאדון, ואינו מובן הטעם, ואמרת לפי שיטת רמב"ם פ"ו הלכה ה' בשליח הובאה שהאשה עושה שבאמת בבא ליד השליח כאלו בא לידה אך הוא כמתנה שלא תתגרש עד שיבוא לידה ממש, ואמרת דלכאורה מה זכי' לעבד במה שישתחרר תיכף, וכל זמן שלא נודע לו יאסור בדברים שעבד אסור, ואדרבא ע"י השחרור יוכל לבוא לידי מכשול אם יעשה דברים שבן חורין אסור בהם בלא הודע, וטוב לו שלא ישתחרר עד שיבוא השטר שיחרור לידו, אך זכות הוא שמא יחזור האדון, ולשיטת רמב"ם בשליח הובאה לא הוי זכות אליו רק שיהי' שליח הובאה ולא יוכל לחזור כיון שנחשב כאילו בא ליד העבד רק הוא כמתנה שלא ישתחרר עד אחר שלשים עכ"ד: ב) והם דברי תימה דזה לר"ל דס"ל לא בא אחר וקדשה וחזרה תוך למד לא אתי דיבור ומבטל מעשה, אבל אנן קי"ל כר' יוחנן אפי' בהא דאיכא למימר נתינת מעות ליד אשה כמעשה דמי, וכן הלכה רווחת בכל הפוסקים, א"כ מה בכך שנחשב כאלו בא ליד העבד, מ"מ יוכל לחזור: ג) ועיקר דבריך לריש לקיש ג"כ לא נתבררו דלכאורה צריך להבין דברי רמב"ם בשליח הובאה דכיון שנחשב כאלו בא לידה מה יועיל תנאה שלא תתגרש רק אח"כ אטו בדידה הדבר תלוי, האשה מתגרשת בע"כ, אך הכוונה שהיא עשאתו שליח בתנאי אם יתן הבעל שתתגרש אח"כ ואם יתן הבעל שתתגרש תיכף אינו שלוחה כלל, ולא עשאתו שליח רק שיקבל הגט שיתן הבעל שלא תתגרש עד שיבוא לידה וכשנתן הבעל עפ"י שליחותה להובאה מוכח שנתן כן שתתגרש אח"כ, וזה בשעשאתו שליח הובאה, אבל בסתמא כשאמר זכי לעבד ודאי נתן שישתחרר תיכף והוי זכות לעבד שיעשה שלוחו ושוב אין ביד העבד להתנות שלא ישתחרר רק אח"כ כיון דשחרור חל בע"כ ובעלמא בשליח הובאה אמרינן שוב נתן הבעל שלא תתגרש רק אח"כ שאם יתן שיחול תיכף, הרי לא חל שליחותה ונתינת הבעל לבטלה, אבל בזכי' דשיחרור אדרבא אם כוונת האדון שישתחרר תיכף הרי זכי' לעבד מה שנעשה שלוחו וישתחרר תיכף: המול"ת הק' אברהם. סימן קצו ב"ה יום א' תצוה תרס"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב החריף הבקי מו"ה פתחי' נ"י דמו"ץ בעיר ווארשא. דבר האנשי צבא אשר טרם ילכו למלחמה ירצו לגרש נשותיהם רק על תנאי, וכבודו מסופק מחמת תקנת ר"י מפריז בשכ"מ שלא לגרש על תנאי רק יעשו שידוכין שאם יבריא תהי' מחוייבת להנשא לו: תשובה א) נראה לי דלא התקין ר"י מפריז רק בשכ"מ שאינו משתהא זמן מרובה בזה יוכל לסמוך על חרם הקהלות שעושין קודם גירושין שלאחר שתתגרש ויבריא ישאו זא"ז, אבל בזה שאפשר שישתהא איזה שנים תוכל לומר אח"כ שאי אפשר לה להיות עגונה כמה שנים, וכמו בטענת מאיס עלי כשיש לה טענה מבוררת שלא היתה יודעת בשעת שידוכין, ומשום דלא גרעה מאשת איש שאומרת מאיס עלי שאין כופין אותה להיות עמו, ולהרמב"ם כופין אותו לגרש כ"ש בשידוכין, והוא הדין בזה דטענה מעלייתא הוא שאינה רוצה להתעגן זמן רב, דכהאי גוונא בחולה שאינו יכול לקיים עונה עכ"פ פעם אחת לששה חדשים כופין אותו לגרש כ"ש שאינה מחוייבת מחמת חרם הקהלות: ב) אף דוודאי בשידוכין דעלמא אף שקבעו הנישואין לזמן מרובה אינה יכולה לטעון משום דתחילה הכניסה עצמה לכך ובתחילה מה סברה, אבל הכא שתחילה בין כך ובין כך היתה עגונה התחייבה עצמה ואח"כ שנתגרשה אינה יכולה להיות עגונה ותהי' מותרת להנשא, על כן אין עצה רק תנאי, וגם בלא זה כשלא ירצה רק תנאי וודאי לא תיקן ר"י מפריז משום תקנת עגונות כמ"ש כ"ת: ג) וסדר התנאי לאותם שאין להם בנים יהי' אם אתי עד שובי למקום אשתי בתוך זמן כך וכך לא יהי' גט, ואם מתי בתוך זמן הזה טרם שובי לאשתי יהי' גט מעכשיו, ואף אם אחי' רק שלא אשוב למקום אשתי בתוך זמן כך וכך יהי' גט מעכשיו ואם אתי