אבני נזר אבן העזר שלא

(בדף כ"ט:) אין ראי' דיש לומר שהבעל אמר שהשליח יעשה לאבא בר מניומי שליח ומה שאבא בר מניומי שומע קול השליח כאילו שמע הבעל, מ"מ כך נ"ל, והקרבן נתנאל נתקשה בדברי הרא"ש בחנם] דאיש ואשה שווין בדבר זה דגם האיש יכול למנות שליח לגרש במקום אחר וא"צ השליח שישמע קולו [היינו דזה ג"כ מועיל מדין זכי'] ודווקא לענין כתיבת הגט וחתימה בעינן שמיעת קולו עכ"ל הרא"ש, ביאור הדברים מה שבכתיבה וחתימה לא מהני מדין זכי' הוא עפימ"ש הרמב"ן בענין מינוי שליח שלא בפניו שאין השליח במקום הבעל שיחשב כותב לשמה אלא בזמן ששומע מפיו כמו כן יש לומר דמהאי טעמא לא מהני משום זכי': ד) אך משום שדברי רמב"ן עצמם אין מובנים כל הצורך נראה עוד טעם בזה עפ"י דברי הר"ן הובאו ביתה יוסף חו"מ סי' ער"ה סעיף ואו ובשטמ"ק שם (קכ"ו) ד"ה אמר ר"ה וכו' ומכאן אני אומר כו' שהנותן מתנה לחבירו ומזכה ע"י אחר אין המקבל זוכה במתנתו עד שישמע ויתרצה שאלו צווח כששמע לא זכה על כן השבח שהשביח המתנה קודם שנתרצה, של נותן, דעד עכשיו בחזקת נותן, אף שכשנתרצה חל המתנה למפרע. מ"מ בחזקת נותן קיים עד שעה שנתרצה והשבח של נותן יעיי"ש היטב בב"י ובשטמ"ק, ומבואר דענין זכין לאדם שלא בפניו היינו דאחר שנתרצה חל הזכי' למפרע [ועיין ריטב"א קידושין (מ"א ריש עמוד ב') דאפי' מינהו שליח בפירוש אם לא הי' מועיל רק מדין זכי' אם מוחה לבסוף בטל הזכי'] ובתוס' גיטין (כ"ד:) ד"ה לאיזו שארצה ואור"י דאפילו למ"ד בעלמא יש ברירה הכא מודה משום דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה, וא"כ כיון דסופר שכתב שלא בשליחות הבעל לא חשוב לשמה כמ"ש התןס' (כ"ב:) ד"ה והא וכן בפוסקים] וכשהוא שליח רק משום זכי' וזכי' אינו מבורר עכשיו שמא לא ירצה לבסוף ומטעם זה עכשיו בחזקת של נותן כאלו לא הי' זכות והשבח של נותן] רק אח"כ מתברר הזכות למפרע לא חשוב בשעת כתיבה מבורר לשמה, אבל בשליח קבלה שלא בפני שליח אף שאינו מדין שליחות מועיל מדין זכי', ואף דבירושלמי הגע עצמך בצווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה, כשמינתה שליח בפירוש עדיף ולא חיישינן לחזרה: ה) ובטור חו"מ סי' רמ"ד בענין שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט דאין העידי חתימה יכולים למסור השליחות לעדים אחרים ויחתמו כתב בשם הרמב"ן דמ"מ באומר אמרו לעדים אחרים מהני, ומסיים הטור והכי מסתברא, ולכאורה תמוה דרמב"ן לא אמר אלא בשהנותן מברר עדים שאומר אמרו לפלוני ופלוני ויחתמו דהוי כאלו הנותן עצמו ממנה אותם שלוחים שלא בפניהם, רק בגט לא מהני דלא חשוב לשמה כשאין שומעים קולו, אבל באומר אמרו סתם מה נ"מ בין מתנה לגט, וכן מפורש בר"ן פרק התקבל, ושוב מצאתי בקצוה"ח הניח דברי הטור בצ"ע: ו) אך לפי האמור אתי שפיר דמ"מ כיון שהנותן מתרצה איזו עדים שיאמרו להם שיחתמו וחתמו מהני מדין זכי', ודווקא בגט כהאי גוונא לא חשוב לשמה כיון שאין שומעים קול הבעל, אבל בשטר מתנה דלא בעי לשמה מהני מדין זכי', ודווקא באינו אומר שיאמרו לאחרים אפשר דניחא לי' בהני עדים דווקא דקים לי' בגווייהו שכשרים הם, ועיין רש"י גיטין (ס"ו: בסוף העמוד), אבל באומר אמרו שמתרצה בכל עדים שיצוו השלוחים שפיר מהני מדין זכי', והר"ן לטעמי' דלא מהני שליחות מדין זכי' ע"כ כתב בדעת רמב"ן דווקא באומר אמרו לפלוני ופלוני, אך הטור דמסתמא בשיטת אביו הרא"ש קאי לא בעי אומר אמרו לפלוני ופלוני דווקא, וכל זה על היסוד דבמינה שליח בפירוש לא חיישינן לחזרה: ז) אך הר"ן ריש התקבל חולק בדבר שכתב בד"ה לפיכך דאשה שעשתה שליח לקבלה והבעל אומר שאינו רוצה בתורת שליח לקבלה רק בתורת זיכוי לא מהני דכיון דהשליחות בטל לא מהני מתורת זכי' שמא חזרה בה כמו בצווחת להתגרש עיי"ש היטב, לפי זה השליחות שלא בפני שליח את"ל שאינו מועיל מדין שליחות לא הי' מועיל מדין זכי' רק דמהני מדין שליחות, ובאמת הביא פוסקים סוף התקבל דשליח שלא בפניו מהני גם בכתיבה רק בשם הרמב"ן כתב שאין הסופר במקום הבעל אלא אם כן שמע מפיו, וכמה פירושים נאמרו בדברי רמב"ן אלו]: ח) וממוצא הדבר מובן דמ"ש בסוף סי' קכ"ב דאינו יכול הסופר לכתוב גט אחר ולמסור לשליח דעל גט האחר לא עשאו שליח הוא כשיטת הר"ן, אך להרא"ש מהני מדין זכי', דמה נ"מ לבעל בין גט זה לגט אחר, אך הוא כשיטת הר"ן דלא מהני מדין זכי' שאם חזר בו, ונהי דמעיקרא ניחא לי' בגירושין שמא עכשיו לא ניחא לי', ודווקא שליחות מועיל דאף דיכול לבטל בפיו לא חיישינן לזה אבל שמא נשתנה דעתו עכשיו וודאי חיישינן: ט) אך להרא"ש דאף דבטל שליחות מ"מ מהני מדין זכי', ה"נ מהני מדין זכי', וראיתי בקצוה"ח סי' רמ"ג שהביא דברי רשב"א נדרים (בהא דהתורם משלו על של חבירו א"צ דעת בעלים משום דזכות הוא] וז"ל ק"ל דהא שליחות לאו מדין דניחא לי' או לא ניחא לי' לא גזה"כ דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ותדע לך שהרי האומר לחבירו צא ותרום לי והלך ומצאו תרום למ"ד אין חזקה עושה שליחותו אמרינן דילמא שמע אינש אחרינא ותרם ורחמנא אמרה אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אף דהתם ניחא לי' שהרי תיקן כריו, ויש לומר דתורם משלו על של חבירו שאני ולא בעינן שלוחו לדעתו אלא בתורם של בעל הכרי על של בעל הכרי אבל בתורם משלו על של חבירו כיון שאינו של בעל הכרי לא בעינן שליחותו ממש ואין הדבר תלוי אלא אי זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו עכ"ל וביאר דבריו בקצוה"ח דלא אמרינן זכין לאדם שלא בפניו אלא היכא דזיכה המקבל באיזה דבר כמו במזכה חפץ לפלוני או במזכה גט לאשתו דזוכה האשה בגט או במפריש, אבל מפריש משל בעה"ב אין זה זכות אלא ניחותא ושליחות לאו מתורת ניחותא היא עכ"ל, והנה לפי דבריו לא יתכן באיש המגרש תורת זכי' שאין המגרש זוכה, אך דברי רא"ש ברור מללו שגם שליח המגרש שלא בפניו מועיל משום זכי': י) אך לפי האמור דברי הרשב"א מיושבים בפשיטות, והוא לפמ"ש שם בקצוה"ח בשם תה"ד, בהא דאתם גם אתם מה אתם לדעתכם היינו דהיכי דבשעת מעשה לא הי' ידעינן רק דנימא אגלאי מילתא למפרע לא הוי דומיא דאתם עיי"ש היטב, וע"כ ס"ל לרשב"א