אבני נזר אבן העזר של

וכן להא דסנדל דמייתי הש"ס שם ראי' דהאוזן מגוף הסנדל: יג) ויש להביא סיוע לזה מתשו' דבר שמואל סי' שנ"ד בתיבת לאבותיך בתפילין דכתב הב"י בשם ר"י אסכנדרי שאם כתב מלא ויו יש תיקון על ידי גרירה וימשוך הבית עליונו ותחתיתו בכדי שלא יהי' נראה כשתי תיבות, וכתב הדבר שמואל דאפשר לא מהני המשכה אחר הגרירה דמשעה שגרר נעשה שתי תיבות ואח"כ נעשה תיבה ע"י המשכת הבית וחשוב שלא כסדרן, רק ימשכו צדדי הבית ואח"כ ימחקו הויו, והובא בשע"ת סי' ל"ב ס"ק ט"ז עי"ש [קשה בעיני הציור], וקשה לפי דבריו שנסתפק שגם בצירוף אותיות להיות תיבה יש בו משום שלא כסדרן גם אם ימשכו תחילה נאמר פנים חדשות באו לכאן, דלולי המשכה שנעשה אח"כ הי' שתי תיבות ואכתי הוי פנים חדשות, אלא ודאי כיון דהמשכה הזאת אינו לתיקון גופי האותיות רק גורם שלא יראה כשתי תיבות ומתחילה לא הי' נראה כשתי תיבות ע"י הויו ועכשיו על ידי המשכה לא חשוב בהכי פנים חדשות, ה"נ בנ"ד שתחילה לא הי' נראה כשתי תיבות ע"י הויו ועכשיו על ידי היוד לא חשוב משום הכי פנים חדשות, והנה נתבטל גם חשש הזה: יד) גם מ"ש כת"ר מחמת שממנה השליח גם קודם כתיבת הגט נכון מאד, ומה שחזר ודחה שמינוי זה אינו שליחות רק מייחד השליח כדי שישגיח בכתיבת הסופר למען יוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם, הגם שטעם הדברים אמת שמפני כך הצריכו לעשותו שליח גם קודם כתיבה, אבל מ"מ נעשה שליח באמת שהרי אומר בפירוש הריני ממנה שליח, ואפילו בלבו רק לייחד דברים שבלב אינם דברים, וגם מקבל עליו חרם שלא יבטל לא הגט ולא השליח ומה יחוד אומר בזה: טו) ובאמת יש לעיין למה עושהו שליח שנית בשעה שמוסר לו הגט, ונראה לי דבמה שעושהו שליח תחילה סתם ולא על גט מיוחד אם יעשה שליח זה שליח אחר יהי' בו חשש מילי לא ממסרי לשליח לפי דברי תוס' רי"ד הובא בקצוה"ח סוף סי' רמ"ד דשליח לקדש בכסף אינו יכול למנות שליח אחר הואיל ולא נתמנה שליח לקדש בכסף זה דווקא ויכול להחליף ולקדש בכסף אחר, ה"נ בשליחות הואיל ולא הי' על גט מיוחד הוה לי' מילי ולא יוכל לעשות שליח אחר לדעת תוס' רי"ד, על כן עושה שליח אחר בשעת נתינה ליד שליח דאז ממנה אותו על גט זה, ומה שאומר גם בשעת מינוי הראשון שיהי' יכול לרווחא דמילתא ואולי יהי' פקפוק במינוי השני בשעת הדחק אפשר לסמוך על המכשירים באומר אמרו, וכן להסוברים דאף בקידושי כסף יכול לעשות שליח שליח, וכן אפי' שליח קבלה עושה שליח אף שאין מאומה בידו הואיל הקבלה גמר מעשה, ה"נ הנתינה גמר מעשה: טז) נשוב לנ"ד אם השליח אינו מוסר הגט לאשה רק מוסרו לשליח אחר קשה לסמוך על מינוי הראשון משום חשש מילי לדעת תוס' רי"ד כיון דשליחות לא הי' על גט זה שבידו, והשליחות בפני עצמו וגט שבידו בפ"ע ודו"ק, אבל אם שליח זה מוסרו לאשה נוכל לסמוך על מינוי ראשון ג"כ, אך בין כך ובין כך נוכל לסמוך על שגם אבוגדור בויו כשר ופנים חדשות לא הוי כנ"ל באריכות: יז) ועל דבר שנעשה התיקון אחר חתימת העדים הנה לפמ"ש אבוגדור בויו כשר לא חתמו העדים בפסול ואי משום שנאמר ע"י הגרר נקרא יכול להזדייף כיון שפסולו ניכר כשר בעידי מסירה ה"נ בזה: יח) אך כל זה במקום עיגון או שהוא לעז למסדר הגט, אבל אם אפשר לכתוב גט אחר ולא יהי' נגד כבוד הרב המסדר או שהרב המסדר ימחול על כבודו, מה לנו להכניס עצמינו בגט שנצטרך לפלפל בו, הגם שלפי שכלינו הוא כשר בלי פקפוק, הלא בעירובין (נ"ג.) אנן כי אצבעתא בקירא לסברא, ואם כה אמרו חכמי הש"ס מה נאמר אנן יתמי דיתמי ומוטב לגרש בגט פשוט שלא יצטרך לסברות, ומזקנים אתבונן מתשו' הר"ן המובא בריב"ש במגילה הכתובה בלשון לעז, והובא בב"י או"ח סי' תרצ"ח וז"ל שאפי' בעניני עולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר משומר מן הנזקין כ"ש שיש לעשות כן במצוות שהם כבשונו של עולם: הק' אברהם. סימן קצד שנית להרה"ג הנ"ל בענין הג"ל. בדבר גט פסול שנמסר ליד שליח ולאחר שנודע פסולו חזר הסופר ותקנו, אם צריך שיעשה שליח מחדש, שעל גט זה שלאחר התיקון לא עשאו הבעל שליח להולכה וכאלו מסר השליח הגט בלא התיקון, דעל אותיות שהוסיף הסופר לא עשאו הבעל שליח להולכה: תשובה, א) הנה כבודו הביא ראי' מהא דסוף סי' קכ"ב דאין יכולין לכתוב גט אחר וליתן לשליח דעל גט האחר לא עשאו שליח, והמו"ץ מווילנא הביא ראי' דאין לחוש לזה מתשו' הרא"ש שהביא הטור סוף סי' קכ"ו שליח להולכה שהביא גט ולא היו הווין של תרוכין שבוקין וכדו] ארוכין, שהשיב הרא"ש שאין ב"ד יכולין לתקנן, שאין יכול לתקן אלא הסופר שמינהו הבעל שליח, יעיי"ש בגוף תשו' הרא"ש, ומ"מ תיקון הסופר מהני והרי על תיקון זה לא עשאו שליח וכאילו נתנו בלא התיקון, אלא וודאי דאין לחוש לזה שהבעל לא עשאו שליח להולכה על גט פסול ועשאו שליח להולכה לאחר שיוכשר הגט עכ"ד: ב) והנה הסברא בעצמה מובן הדוחק שיש בה, שהרי הבעל לא ידע בפסול הגט ועשאו שליח על הגט כמו שהוא, אך התשובת הרא"ש אלצהו לזה, ואני אומר שאין ראי' מהרא"ש כלל, אך נביא תחילה מחלוקת הרא"ש עם הר"ן ז"ל: ג) הרא"ש סוף פרק התקבל סי' כ' כתב וז"ל ונראה דדווקא לענין צווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפיו ושישמע קולו אבל לענין שליחות האשה כל היכא דקים לן שהיא רוצה בדבר לא בעינן שמיעת קולה כו' [וכן משמע בתה"ד סי' רל"ז הובא כב"י סי' ק"מ] ונראה לי [פירוש דאף דעובדא דאבא בר מניומי