אבני נזר אבן העזר שכט

מורה שיש לו הברה אחרת וכמ"ש בטיב גיטין בכתב חוה חואה בא' פסול משום שהוסיף א' שאינו בשם העיקר מורה על הברה אחרת, ועוד כתב שדינו של הכנה"ג אינו כספר אהלי שם שאם כתב דניאל בלא יוד פסול: ב) ולי נראה דעת כנה"ג עיקר ואין סתירה מדניאל מאחר שהיוד מורה על חירק דגושה כזה אבי גדור והברתינו הג' בשבא נח כזה אבגדור א"צ להיות יוד ואדרבה הברתינו בלא יוד ואינו דומה לדניאל שאי אפשר להיות שבא נח באלף ועל כן החירק דגושה דני אל ע"כ אם לא כתב יוד פסול ועיין טיב גיטין בשם פינחס שאף אם חתם פינחס ביוד וכתב פנחס בלא יוד כשר מאחר שהברתינו בלא חירק דגושה והוא בלא יוד, וכן בשם הינדא שאם אין בנמצא הנדא בפתח כותבין בלא יוד מאחר שאין החירק דגושה וגם אם כתוב בויו נראה דכשר, ומה שדימה לחואה אדרבא משם ראי' לסתור שכתב רק משום שנמצא חוה בהברה אחרת ואף בזה נראה עיקר דעתו להכשיר רק הניח בצ"ע: ג) מלבד זה מה נ"מ לענין חק תוכות אם כשר בואו שאף אם פסול בויו מאחר שבלא יוד כשר אין פסול חק תוכות ביוד, ואם נאמר דין חק תוכות בתיבה הי' הדבר תלוי בפסול בויו שאם הי' פסול בויו נמצא שנעשה הכשר התיבה במחיקה: ד) ובתשו' דבר שמואל סי' רס"ה בשתי תיבות בספר תורה שנראין כמו תיבה אחת וגרר קצת עובי מאות זה וקצת מעובי אות זה אפשר יש להסתפק משום חק תוכות, והיינו שספק אם חק תוכות דווקא באותיות או גם בתיבות, אך מדברי הש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף כ"ג אם יתר אות אחת יש לו תקנה בגרירה אם הוא בסוף תיבה או בתחלתה ואף שקודם שמחק נתקלקלה [כוונת] התיבה ע"י הייתור מ"מ אין בו משום חק תוכות ולא משום שלא כסדרן, וא"כ אף אם בויו פסול אם גרר עד שנעשה יוד אין בו משום חק תוכות כיון שאינו צריך ליוד, מ"מ לפמ"ש דכשר בואו אין בו חשש חק תוכות אף לפי ספיקו של דבר שמואל, ועיין מה שאכתוב לקמן מענין פנים חדשות: ה) אך זה יש לעיין והעיר בזה גם מעלתו מאחר שצריך ליוד שלא יהי' נחלק לשתי תיבות א"כ היוד מכלל הגט וצריך שלא יהי' בחק תוכות, וזה אף אם כשר בואו דעכשיו הואו איננה והכשר הגט שלא יהי' כשתי תיבות מחמת היוד שהיא בחק תוכות: ו) והנה יש ראי' לסברא זו מהא דגיטין (כ') ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת בעי רב פפא בין שיטה לשיטה הנייר שלי] מהו ומקשה ותיפוק לי' דהוי שנים ושלשה ספרים, ומשמע סברת הש"ס כיון שצריך לנייר שבין השיטין להכשר הגט לחבר השיטין שלא יהי' שני ספרים הוא מכלל הגט ואם הוא שלו פסול, ה"נ כיון שצריך ליוד שלא יהי' שני תיבות צריך שלא יהי' בחק תוכות: ז) אך ראיתי להר"ן שפירש קושיית הש"ס משנים ושלשה ספרים וזה לשונו כלומר כיון דלקציצה קאי כקצוץ דמי וכן הוא בספר התרומה סוף, סי' ק"י עי"יש היטב, ומדלא כירבו כנ"ל דכיון דצריך לנייר שבין השיטין לחבר שלא יהי' כשנים הוא מכלל הגט, מוכח דסבירא לי' דאף דצריך לו לחיבור מ"מ אינו גופו של גט ה"נ אף דצריך ליוד לחיבור, מ"מ אינו גוף התיבה ואף הוא בחק תוכות מועיל לחיבור התיבה כשם שהנייר שנשאר של בעל מועיל לחיבור השיטין להיות ספר אחד: ח) עוד נראה ראי' לזה מהר"ן פ"ק דסוכה בסוכה העשוי' כמבוי דכיון דאין בה שתי דפנות דעריבן צריך פס ד' ולא סגי בטפח שוחק, וכתב הר"ן ומוכח בגמ' שהעושה סוכתו בכה"ג היינו שסיכך כלפי חוץ רחוק מדופן האמצעי כיון שאינה מפולשת לגמרי כו' ניתרת בטפח שוחק כו' כשם שניתרת בו סוכה דאית לה שתי דפנות דעריבן עיי"ש היטב ופלא על מהרש"א שלא ראה דברי הר"ן אלו] אלמא דאף שהרחיק הסכך מדפנות פסולים ודופן אמצעי זה צריך לחבר הדפנות שיהי' שתי דפנות דערובן ויוכשר בטפח שוחק מ"מ אם דופן אמצעי זה רחוק מן הסכך כשר ולא דיינינן לדופן אמצעי זה כגופי הדפנות שיהי' צריך להיות סמוך לסכך, ה"נ אף שצריך ליוד זה לחבר התיבה מ"מ לא דיינינן לה כגוף התיבה שיופסל בחק תוכות: ט) עתה נדבר מחשש השני משום שלא נתקן רק אחר מסירה לשליח, והנה לפמ"ש דהעיקר שאף בויו כשר שוב אין חשש רק שנאמר פנים חדשות באו לכאן שתחילה הי' כשר מכח הואו ועכשיו מכח היוד [שאלו לא הי' כאן לא ויו ולא יוד הי' שני תיבות] ודומה להא דעירובין (כ"ד.) פרץ אמה וגדר אמה כו' דאף דמעולם לא הי' כאן פירצה מ"מ חשוב מחיצה חדשה דעכשיו יש כאן יותר מעשר שהוכשר בגדירה חדשה עיי"ש היטב, ה"נ עכשיו הוכשר הגט מחמת יוד חדשה שלא הי' אז וגט אחר היא שלא עשה אותו שליח עליו: י) ואמנם שיש לחלק דהכא הן חסרון הואו הן תוספות היוד מעשה אחת הוא ע"כ לא חשוב פנים חדשות, וראי' מהא דש"ע או"ח סי' ט"ו סעיף ג' טלית מצוייצת שחלקוהו לשנים ובכל אחד יש שיעור טלית לא נתבטלו ציציות הראשונים ולא אמרינן שני כנפים חדשים באו לכאן ויהי' דינו כמו הטיל לבת ג' והשלימה לד' דפסול משום תעשה ולא מן העשוי, ועל כרחין לומר כיון שבמעשה אחת היא החלוקה] נתבטלו שתי כנפות ראשונים ונעשו שתי כנפות חדשים לא חשוב פנים חדשות: יא) מ"מ יש חשש כי דין ש"ע זה מקורו מתשו' רשב"א והרא"ש חולק בזה שכתב בהא דעירובין (הנ"ל) בעשה מחיצה לפני' ברחוק ד' טפחים ביותר מעשר סגי דבמחיצה חדשה סותר הישנה ופנים חדשות באו לכאן, הנה אף שמעשה אחת היא עשיית חדשה עם סתירת הישנה, מ"מ אמרינן פנים חדשות באו לכאן, ודינו של רא"ש הוא ג"כ בש"ע, וצ"ע ליישב פסקי הש"ע, מ"מ נ"ד לכאורה תלוי במחלוקת הרא"ש עם הרשב"א: יב) אך נראה דנידון דידן שהיוד אינה מעצם הגט כיון שאף בלא היוד כשר רק שגורם שלא יהי' שתי תיבות, וכיון שמתחילה ג"כ לא הי' שתי תיבות לא חשוב פנים חדשות כיון שעיקר הגט אחד הוא כי היוד של עכשיו והואו שקודם אינם מגוף השם גורמים שלא יהי' נראה כשתי תיבות, ולא דמי להא דעירובין פרץ אמה וגדר אמה שהאמה מגוף המחיצה,