אבני נזר אבן העזר לג

כט) מעתה שזכינו דאזלינן להקל כשיטת ר"ת עפ"י גמ' דידן לא עפ"י ירושלמי, הנה פשוט שאין לחלק בין ביצה ימין לשמאל, דבגמ' דידן לא הוזכר חילוק זה, והירושלמי בשיטה אחרת לגמרי מגמ' דידן כנ"ל: ל) ואי משום דנפצע ואח"כ ניטל ומפורש ברא"ש וטור דנפצע ואח"כ ניטל אינו חוזר להתירו, הנה דבר זה לכאורה תמוה, דמה שדימה בדרו"פ לנחתכו צומת הגידין ואח"כ חתך למעלה מצוה"ג אינו חוזר להתירו אף שאם הי' חתוך תחילה למעלה הי' כשר, אין הנדון דומה לראי' כלל, דשאני התם דאין טריפה חוזר להכשירו, משא"כ הכא דמפורש בספרי ובירושלמי פצוע דכה יש לו רפואה וכן בש"ס דידן נסתם כשר: לא) אך באמת, הרא"ש כתב זה לפרש הירושלמי ולפי הירושלמי יש טעם נכון דנפצע ואח"כ ניטל אינו חוזר להכשירו כיון דאף אחר שניטל אינו מוליד, אלא דגזה"כ דניטל ביצה אחת אינו פוסל [ואפשר כיון דפסול ניטל היינו כרות ולא מצינו בקרא רק בגיד ע"כ אינו פוסל אלא בשני ביצים אבל לא בנשתייר ביצה אחת דומיא דפסול כרות בגיד שהפסול בכולה שלא נשתייר כלום] אבל כל שנתקלקל ע"י פציעה והקלקול נשאר שעדיין אינו מוליד איך יחזור להכשירו ע"י שאח"כ ניטל, ואינו דומה כלל לנסתם כשר שאחר שנסתם מוליד, משא"כ בזה שהקלקול מהפציעה עדיין בו ומעשה הפציעה פוסלו וכרותה אינו מתירו כיון שאינו מתרפא, ואנן כרות אינו פוסל אמרינן אבל לא כרות מכשיר, וכל זה לפי הירושלמי אבל לפי גמ' דידן ניטל ביצה אחת מוליד בודאי חוזר להכשירו אחר שניטל דזהו רפואתו, דומיא דנסתם כשר: לב) שוב שאלתי את הד"ר אשר עשה הניתוח ונתוודעתי כי לא נחתך תחילה כלל רק ניטל כולו בבת אחת והניתוח עלה עצהיו"ט ויש היתר של היש"ש סוף סי ח' שכל שנחתך ע"י הרופאים יודעים להזהר היטב אין בידינו לפוסלו, עוד יש ההיתר של היש"ש סי' ט' דכל שהוכרח לכורתו מחמת חולי ביצים עצמם זהו בידי שמים, והחת"ס בתשו' סומך על היתר זה, מכל הני טעמי נ"ל להתיר לו אשתו, כי דבר גדול להוציא אשה מבעלה, בשגם כי עדיין אין לו בן זכר, וכפי הנסיון בוודאי יוליד כידוע ומפורסם מאד שבביצה אחת מולידין הן של ימין הן של שמאל, וכן פשוט אצל הרופאים דבביצה אחת מוליד יהי' איזה שיהי' וכשאין לו כלל אינו מוליד: הק' אברהם. סימן יח בענין הנ"ל, תשובה לביאלא א) אהובי אבי, תשובתך הגיעני ואף שבגוף ההיתר הסכמת אך יען שלא השוית עמי בטעם עוד לא התרתיו, הנה כתבת דגם בפצוע דכה יש לאסור ספיקו מדרבנן משום מעלת יוחסין אם תנשא אשתו לכהן אחר שימות, ולדידי אין בזה חשש כיון דספק פצוע דכה דומה לספק ערלה בחו"ל ספיק לי ואנא איכול, כיון שלא ידע אפי' באמת הוא פצוע דכה אין אין ולא פסלה מן הכהונה: ב) אשר הקשית עלי מנ"ל דספק ממזר דומה לספק ערלה בחו"ל, חילא דידי מדאמרינן בגמ' משפחה שנטמעה נטמעה, ופירש"י יניחום בספיקן והם טהורים לעתיד לבוא, ומשמע מדברי הפוסקים ומדברי הר"ן דאפי' מי שיודע בבירור פסולו אינו רשאי לגלות, ואיך יניחום לעבור איסור תורה בקום ועשה וכל ישראל ערבים זה לזה מה"ת (ומה"ט כל המצות אם יצא מוציא, ובתוס' ר"ה (כ"ח:) כיון דאי מתרמי ציבורא אחרינא תקע להו חשיב זמני'] כדאיתא בסוטה, אלא ודאי דמי שאינו יודע אין כאן איסור, וזה שרמז רש"י באומרו יניחום בספיקן, והיינו מדהתירה תורה ספק ממזר: נ) מה שהבאת ראי' מדברי הרמב"ם בתשו' שלמד ספיקא דאורייתא לקולא מספק ממזר, הנה באמת קשה להביא ראי' מדברים אלו אשר הראשונים דחוהו בשתי ידים, הרשב"א פרק עשרה יוחסין והר"ן פ"ק דקידושין, ולדידי קשה טובא ג"כ עליו דא"כ למה הוצרך רבא לומר טעם על האיסור דרבנן בספק ממזר משום מעלת יוחסין הלוא כל ספק תורה רבנן אסרוהו, ואם סובר הרמב"ם דעיקר היתר בספק ממזר ומיני' למד כל איסורי תורה במה מצינו, וע"כ בדבר שהתירה תורה בפירוש לא הי' חכמים אוסרים לולי מעלת יוחסין, מלבד שאין זה דרך חכמים שאחר הש"ס ללמוד בי"ג מדות, הלוא הם שני כתובים הבאים כאחד ספק קהל, ספק ממזר, ועכ"פ הרי מפורש בש"ס שספק ממזר יש לו היתר יותר דהוצרך למעלת יוחסין, וא"כ אין לדמות שאר ספיקות לספק ממזר: ד) ואם באנו ליישב דברי הרמב"ם יהי' עוד ראי' לדברינו, וכבר כתבנו דמה שאין מחוייב לגלות ספק ממזרים הוא מדהתירה תורה ספק ממזר מוכח דכל זמן שאינו ידוע אין כאן איסור כלל, וע"ז הוקשה להרמב"ם ואימא כולה להכי הוא דאתי ואין איסור אלא ליודע אבל מי שאינו יודע שום ספק אין איסור, ונפקא מינה שאין ב"ד חייבים להפרישו ולא שום אדם משום ערבות, אבל מי שיודע שהוא ספק מנ"ל להתיר כיון דספיקא מה"ת לחומרא וכשהוא יודע מהספק הרי ידע מהאיסור ומזה למד הרמב"ם דספיקא לקולא בכל מקום רק חכמים החמירו שמא יפגע באיסור, אבל בממזר שהתורה התירה כל שאינו יודע, וכיון דספיקא לקולא, א"כ למה אסרוהו חכמים, ע"כ הוצרך רבא לומר משום מעלת יוחסין, וכ"כ החת"ס דספק ממזר הוא מותר יותר מספק ערלה בחו"ל: ה) מה שכתבתי דכיון שדומה לספק ערלה בחו"ל שוב מותר אפי' ברוב לאיסור כמו ערלה בחו"ל, וע"ז הקשית מנ"ל כיון דרוב כודאי ובערלה כך נאמרה הלכה, ולדעתי אין לומר כך נאמרה הלכה במה דלא איתמר בש"ס, והא מילתא בטעמא תליא דכמו ביטול ברוב איתא בבכורות (כ"ב.) בלוקח ציר מע"ה משיקו במים והוא טהור ממנ"פ אי רובא ציר בטלו ברובא ואמרינן עלה לקדירה מצא מין את מינו וניעור דמיעוט מים שבציר טמאה המים שבקדירה, [וכן הוא בריש מקוואות] וניעור, אף דלכאורה הא בטל ברובא וטהור ואיך יטמא, אלא דלא אמרינן ביטול ברוב אלא במקום דאפי' בלעדי הביטול יהי' הרוב היפוך המיעוט, אבל בציר בלעדי הביטול כולו טמא ואין כאן ביטול, וכן בנדה (כ"ג.) תרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהו ר"ש מטהר ואמרינן שם כסבור ר"ש סופו כתחילתו דבר אחר נעשה לו גנגלין, ולכאורה יתבטל העפר כל