אבני נזר אבן העזר לב

ולכאורה מה הרעש הזה כיון שלא ידע שיש ערלה בחו"ל הרי באמת יהי' מותר כמו ספיק לי ואנא איכול, אלא הוא הדבר כיון שידע שזה ערלה ואף שלא ידע שנאסר בחו"ל מה בכך דהכא לא שייך הטעם כיון דערלה שם האיסור וכיון שלא ידע שאסור הרי לא ידע כלל שהוא ערלה. דליתא מ"מ ידע שבא"י כהאי גוונא הוי ערלה דהא ודאי אין האיסור משום שידע שאסור בחו"ל דא"כ איך יתחיל האיסור ודו"ק: כא) והנה מכאן ראי' לחילוק שחילקתי בספק ממזר דדווקא בלא ידע שהוא ממזר, אבל ידע שהוא ממזר ולא ידע שנאסר אין זה ספק ממזר שהתירה תורה, שזה דומה לאומר אין ערלה בחו"ל דלא מהני וכנ"ל: כב) ונשוב לנ"ד, דלכאורה אין להתיר ניטל ביצה אחת משום ספק פצוע דכה כיון שידע שניטלה ביצה אחת והספק אם התורה אסרתו, אך י"ל שהרי התורה אסרה כל שנתקלקלו כלי הולדה, ור"ת ס"ל ניטלה ביצה אחת מוליד. ושוב הוי ספק במציאות שזה ספק אם נתקלקלו כלי הולדה או לא: כג) איברא דאכתי יש לפקפק שהרי כתב הרא"ש על דברי רי"ת וז"ל ואע"ג דר' ישמעאל אמר אינו אלא כסריס חמה, מ"מ יש לו רפואה ופעמים שמוליד, וכ"כ בסמ"ג, ולכאורה קשה דמה בכך דיש לו רפואה הלא מפורש בספרי ובירושלמי פצוע דכה יש לו רפואה כרות שפכה אין לו רפואה, הרי שהתורה אסרה אף שיש לו רפואה ומפורש בסוגיא ניקב פסול נסתר כשר זה פסול החוזר להכשרו, ואין לומר דהא דניקב פסול הטעם שמא הוא מנקבים שאינם מקבלים רפואה כמ"ש הר"ן בסרכות דריאה, דא"כ הוה לי' ספק פצוע דכה ומותר: כד) ונראה ליישב דהנה הר"א ממיץ בס' יראים, הביאו הכור, כתב דניקב פסול היינו שאינו מוליד ואם יש לו בנים תלינן דממזרים הם, אבל אינו פסול מלבוא בקהל, דהא מפורש בספרי כרות שפכה אין לו רפואה, ומבואר דס"ל דאף דפצוע דכה יש לו רפואה ואסור משום כרות שפכה, אין אסור אלא אם כן אין לו רפואה, וניקב הגיד אין פסולו אלא משום כרות שפכה דעיקר כרות שפכה הוא בגיד כדתנן במתני' איזהו פצוע דכה כל שנפצעו ביציו כרות שפכה כל שנכרת הגיד, וס"ל להרא"ם דהחילוק בין פצוע דכה לכרות שפכה אינו בין פצועה לכרותה דאין בין ביצים לגיד וזה שהוא בגיד אין אסור כיון שיש לו רפואה ועיקר כרות שפכה אין לו רפואה, זה סברת הרא"ם ז"ל, ואנן דקי"ל דלא כהרא"ם, ס"ל דאדרבה החילוק בין פצוע דכה לכרות שפכה הוא בין פצועה לכרותה, וכיון שניקב היינו פצוע ע"כ אסור אף שיש לו רפואה, וע"כ ניטלה הביצה דהיינו נכרת הביצה אף שהוא בביצים בכלל כרות שפכה הוא כיון דס"ל לדידן דהחילוק בין פצוע דכה לכרות שפכה הוא בין פצועה לכרותה וזה שהוא כרות אין פסולו אלא משום כרות שפכה, וכיון שנשארה ביצה אחת ויש לו רפואה כשר לבוא בקהל מידי דהוה אניקב הגיד להרא"ם ז"ל: כה) ואם כנים הדברים שאמרנו דסברת ר"ת וסייעתו משום דכרות שפכה אינו פסול כשיש לו רפואה, הרי רש"י חולק בדבר, שהוא כתב בפרק אלו טריפות (מ"ח.) בהא דניקב פסול נסתם כשר, ניקב פסול מלבוא בקהל משום כרות שפכה, הרי דהוא ז"ל ס"ל דאפי' משום כרות שפכה פסול אף שיש לו רפואה,, ושוב הוי פלוגתא דרבוותא אם כרות שפכה שיש לו רפואה אסרה תורה וזה אינו בכלל היתר ספק פצוע דכה וכרות שפכה וכמ"ש לעיל באריכות: כו) אך נראה לסתור פירוש זה בדברי הרא"ש במ"ש שיש לו רפואה דא"כ למה הוצרכו לחלק בין נפצע הביצה בין ניטלה הביצה דנפצע הביצה אינו מוליד טפי מניטלה מידי דהוה אטחול, תיפוק לי' דנפצע הביצה זה פצוע דכה ממש ואסור אף שיש לו רפואה, שהרי כל פצוע דכה יש לו רפואה, ועוד בשום לב על הא דאמר ר' ישמעאל אינו אלא כסריס חמה וכשר, ואם הטעם משום שיש לו רפואה, מה זה שמדמה לסריס חמה, ואף דסריס חמה יש לו רפואה, מ"מ אין זה טעם כשרות סריס חמה, דהא קי"ל לענין יבום לא מהני הא דיש לו רפואה אלא הטעם משום דלא אסרה תורה אלא פצוע דכה וכרות שפכה כמ"ש רש"י: כו) ע"כ נראה דהכי פירושא דהא ודאי ניטלה ביצה אחת שיש לו רפואה אין הפירוש שיהי' לו שני ביצים, דזה ודאי אינו דאיך יבראו לו ביצה, רק שיתנו לו סמנים לחזק כח התולדה שיוכל להוליד בביצה אחת, א"כ אף שעדיין לא נעשה הרפואה הוה רק חסרון בפנים שכח תולדה שלו חלוש שאינו יכול להוליד בביצה אחת, ואינו דומה כלל לפצוע דכה שיש לו רפואה שהרפואה הוא שלא יהי' פצוע דכה, וכן ניקב אף שלאחר שיסתם יוכל להוליד מ"מ בעודו ניקב אינו יכול להוליד והרי חסרון מבחוץ בכלי הולדה, משא"כ זה שיוכל להוליד בביצה אחת ע"י סמנים אין חסרון בכלי הולדה ודומה לסריס חמה שכשר [אף למ"ד פצוע דכה בידי שמים פסול] משום דכלי הולדה מבחוץ כשאר אנשים אלא שבפנימיותו אין לו כח התולדה [שהרי קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין שמא ימצא סריס הרי שאין היכר מבחוץ] ובסברא זו אין שום חולק על ר"ת, ויש לומר שמודים שאם הי' לו רפואה שיוכל להוליד בביצה אחת הי' כשר אף קודם רפואה, אלא שאינם מודים שיש לו רפואה, מעתה שוב הוי ספק פצוע דכה., שזה ספק במציאות אם יש לו רפואה או לא: כח) אולם כל זה לפי שיטת ר"ת שמוליד, אבל לפי הירושלמי שאינו מוליד וכשר, בוודאי אין לפסוק כר"ת נגד רוב בנין ורוב מנין החולקים ואומרים דירושלמי מיירי בידי שמים דאין ספק במציאות כלל, שהרי החולקים סוברים דכל שנתקלקלו כלי הולדה בידי אדם פסול, וזאת ידוע שנתקלקלו כלי הולדה בידי אדם, ובאמת אין אנו מבינים שוב טעם לומר שאינו מוליד בביצה אחת וכשר, ע"כ ברור לפסוק בשל תורה כרוב הפוסקים האוסרין, מעתה מוכח דהמקילין שראה רמ"א שמקילין כר"ת, היינו שיטת ר"ת עפ"י גמ' דידן ולא עפ"י הירושלמי, וכן בדין שהרי ר"ת בס' הישר כתב בפשיטות שמוליד ולא הביא הירושלמי, וגם אם הי' ספק אם דעת המקילין עפ"י גמ' דידן או עפ"י הירושלמי הי' בדין לפסוק להקל עפ"י שיטת גמ' דידן אף דהוי ספק ספיקא להחמיר, דכהאי גוונא מקשה הש"ס פרק כיצד מברכין (ל"ו.) מ"מ לב"ש הוה לי' ספק ערלה עיי"ש, כ"ש דר"ת ס"ל להדיא שמוליד, וכן הרא"ש סיים שמירושלמי אין ראי' לר"ת רק מגמ' דידן: