אבני נזר אבן העזר שכד

עצמה לא הנבעלת ע"י פיתוי דידי', מ"מ כיון דפסול דידה בלאו דידה תלוי והיא אין לה דרך להבעל אליו בלי לאו רק אם לא רצתה רק שנתפתה אליו על כן חשיב לדידה איש זר] ועל כן גרושתו משנשאת לאחר שנתגרשה הא מותרת אליו על ידי קידושי דרבנן כגון קדשה בתמרה וכיוצא דלאו קדישה היא גם מה"ת כמו קטנה וחרשת כנ"ל ובלאו דמחזיר גרושתו אינה מה"ת כנ"ל ומחמת איסור דרבנן אינה נפסלת כמו שני' שאינה נפסלת לא היא ולא זרעה אבל חייבי לאוין אם תתקדש אליו אפי' קידושין דרבנן תהי' בחיוב לא ביא וגו' בקהל ה' דכיון דמקודשת אף שאין קידושין אלא דרבנן בקהל ה' מקרי כנ"ל, וא"כ אין שום היתר אלי' ופסול לה הוא: כב) קיצור הדברים דשלילת לאו דלא יבא ממזר וכדומה בלא קידושין בזנות תלוי, וא"כ ממנ"פ בלאו, בזנות לא תהי' קדישה, בלא זנות אפי' רק קידושי דרבנן לאו דלא יבא ממזר, אבל לאו דמחזיר גרושתו אפ' בלא זנות ליכא לאו רק בקידושי תורה דווקא: כג) מה שהוקשה לו קושיית התוס' גיטין (י"ח.) שהקשו בזמה"ז למה כותבין זמן דלא שייך יחפה שאין דנין עונש מיתה והוקשה לו הא דבר שבמנין הוא וצריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם, [ומכח זה יצא לדון בדבר זה שאין בו איסור רק לכתחילה דבדיעבד אם נשאת בגט שאין בו זמן לא תנא לא אמרינן צריך מנין אחר להתירו], לדידי לא קשיא אחר שנדקדק בתוס' מה שייכות הקושיא זו לכאן, וזה הי' להם להקשות בתחילת הסוגיא, אך הוקשה להם לשיטת ר"י דבגיטין הבאים ממדינת הים שתיקנו זמן כדי שיצא הקול, אבל בלא זה לא היו כותבין זמן ולא אמרינן לא פלוג, א"כ בשוטית שיודעת לשמור גיטה ועצמה ובקטנה וחרשת דלאו בני עונשין נינהו ולא שייך שמא יחפה א"צ לכתוב זמן, ממילא בזמה"ז דכולהו לאו בני עונשין בב"ד שאין דנין מיתה לא יצטרך לכתוב זמן, כעין שכתבו תוס' לענין גילוי בזמה"ז כיון שעיקר תקנה לא הי' רק במקום נחשים, ה"נ עיקר התקנה לא הי' רק במקום שיש לחוש שמא יחפה: אשים קנני למלין, ראיתי במכתבו שיש לו עגנ"פ מהמוסרים, ובטח מחמת טירדא בא במכתבו זה לאיזה טעותים, יחלצהו ה' ממיצר וירחיב לו בכל אודותיו ויראו שונאיו ויבושו וקוי ה' יחליפו כח כנפשו ונפש הדו"ש בלונ"ת: הק' אברהם סימן קפט ב"ה אור ליום ג' ראה סת"ר לפ"ק פה סאכטשאב שלום וכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג חריף ובקי מו"ה יצחק נ"י האבדק"ק וולארווקי. דבר אשר הוקשה לו הנכתב בסידור הגט וכן המנהג שהבעל מקרב ידו סגורה נגד ידי האשה ואח"כ מניח ליפול הגט לתוך ידי', ולפי דברי תב"ש בשחיטה לא מהני כה"ג דלאו כוחו אלא סילוק כוחו. וא"כ גבי גט נמי לאו נחינת הבעל הוא, ורצונו לידע איך לנהוג למעשה: תשובה א) אודיעהו כי פעם או פעמים הייתי משנה המנהג מטעם זה, ואח"כ חזרתי בי לעשות כפי המנהג, והנה פשוט דומה לעריק לה חרצי' ושלפתי' שחלחל מתניו וקירב עצמו אלי', וה"ה אם הי' ידה סגורה ופתחה וקירב ידו אלי' ונטלתו ואמנם כי בנדון דידן היפך הסדר שתחילה קירב ואח"כ פתח ידו, הלא כתב הב"ש שגם זה מועיל, וכן כתב גם מעלתו, ומה שפקפק כבודו דהא ודאי אם קירב הגט והניחו על גבי קרקע ונטלתו לא מהני והכא נטלתו מהאויר י"ל דדומה לנטלתו מעל גבי קרקע, באמת אינו דומה כלל, דעל גבי קרקע לא מהני דבעינן שיצא הגט מרשותו לרשותה כמ"ש התוס' גיטין (ע"ז) ד"ה ותיחוד, ועוד דנטלתו מידו עביד הבעל מעשה אצטבא עכ"פ ע' יומא מ"ט: ב) ויותר ניחא לפימ"ש בחי' מהרי"ט ריש שבת דה"מ בעשותה דידו של בעה"ב. הפשוטה לחוץ וחפץ בתוכה ונטל העני מתוכה דפטור אף דידו בתר גופו גריר והוי כמונח ברה"י, מ"מ כיון דלא הוי כרשות היחיד רק מכח שמונח בידו של בעה"ב חשוב גם בעה"ב עושה מלאכה והוי שנים שעשאו ופטור. ה"נ כיון דלא הוי נתינה רק מחמת שבא מיד הבעל לידה חשוב גם הבעל שהי' מונח הגט על ידו מסייע בנתינה: ג) ובזה מצאנו טוב טעם הלכה זו דקירב לה הגט ואפי' לא פתח ידו דעת הב"י והב"ש מסייע לי'] דהוי נתינה, ולהנ"ל יובן בטוב טעם. דהגמר לעולם עושים שניהם הוא גם היא, דפשיטא שאם לא הגיע לידה שלא הי' נתינה וחשובה מסייעה בנתינה, רק קירב הגט אלי' עושה הוא לבד וע"כ בקירוב שלו לבד סגי, ולי"א תרתי בעינן משום דבכל נתינה גם פתימת ידו עושה הוא לבד, רק גמר נתינה שבא לידה עושה גם היא ודו"ק: ד) נשוב לנדון דידן שהגט בא מיד הבעל לידה ואולי הי' בכח הבעל הי' פשוט דהוי נתינת מעליא וחשוב הגט בא מידו לידה, והיינו מתני' דהזורק, רק שתאמר שאיננו מכוחו, ע"ז נאמר מ"מ הגמר חשוב עושה גם הוא והקירוב עושה הוא לבדו, וגם לפי החילוק בין מידו בין מעג"ק דע"ג ידו עושה מעשה אצטבא עכ"פ, ה"נ במה שנופל הגט מידו עושה מעשה אצטבא, באופן שלפי דברי הב"ש דקירב ידו סגורה ופתח הוי נתינה, הדבר פשוט דמנהגינו טוב: ה) אך יש לדון בדברי הב"ש, דהתינח להפוסקים תרתי בעינן פתח וקירב, אלמא פתיחת היד מילתא, מה נ"מ מה עושה תחילה, אך להב"י וב"ש מסייע לי' קירב לחוד סגי, אימא דפתיחה לא מהני מידי, וקירב הגט בעוד ידו סגורה ג"כ לא מהני כיון דבשעת קירוב ידו סגורה ולא תוכל ליטול, ופתח וקירב דמהני משום קירב ידו פתוחה דמועיל אבל הפתיחה לאו נתינה כלל, ואיך תשוי לקירב נתינה למפרע: ו) ע"כ נבקש לקושייתו תשובה אחרת, ונוסיף מי דעת בדברי התב"ש ואח"כ נוסיף קמח, והנה: