אבני נזר אבן העזר שכה

הרמ"ה הביאו הטור סי' כ"ח דהא דזרק לתוך חיקה מקודשת, דווקא דהתרצה מתחילה לקדושי לי', אבל בסתמא לא, וביאר המקנה סי' מ"ב וחמדת שלמה סי' מ"ח דווקא שנתן לתוך ידה נחשב אחיזתה החפץ אף לאחר קבלתה למעשה שאלמלא נתכוונה לאחוז החפץ הי' נופל מידה ע"כ נחשב אחיזתה מעשה ע"ש היטב, וע"כ כשאוחז הסכין בידו והניחו ליפול לא נחשב מעשה כלל רק אינו עושה מעשה אחיזת הסכין וממילא נופל ולא הוי כוחו כלל וכלל ודו"ק: ז) נשוב לנדון דידן דכשהגט ביד הבעל נחשב אחיזתו הגט שלא יפול מעשה, וכשהבעל מקרב ידו והגט בידו נגד ידי' על דעת לפתוח ידו אח"כ, לא נחשב קירובו על דעת לעשות מעשה, רק על דעת שלא לעשות מעשה אחיזת הגט דכשלא יאחזנו בכוונה יפול ממילא, וא"כ נחשב נתינה מעליא מה שמקרב הגט נגד ידי' דע"י הקירוב יפול ממילא אם לא יעשה מעשה אחיזה אח"כ, וכיון שבאמת לא עשה מעשה אחיזה אח"כ, הא נפל לידה מכח הקירוב לבד והוי נתינה מעליא, ובפרט לפמ"ש התוס' סנהדרין (ע"ז) ד"ה כפתו דאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' שהם תולדה דאש הם משום חציו, וה"נ המקרב הגט לכנגד ידי' שמצוי שיפול מידו לידי' אם לא יעשה מעשה אחיזה בכוונה דחשיב כזרקו לידי', נמצא שלא זה בלבד שאין קושיא מהתב"ש רק ראי' וסיוע למנהגינו, ודו"ק היטב: ח) ויש ראי' לזה מדברי הר"ן ריש שבת דה"מ היתה מלאה פירות, בהא דמחלק רש"י בין הא דר' ביבי דהדביק פת בתנור התירו לו לרדותו כדי שלא יבא לידי איסור סקילה, בין היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ, דהתם אם לא תתיר לו לרדות ע"כ יעשה מלאכה, אבל אפשר דנקיט פירי בידי' ולא רמו להו לרה"ר, אבל בתוס' אמרו דמזיד דהכא כמזיד דהתם דה"נ לא שכיח דכולא יומא לנקוט פירות בידי' עכ"ל, והא אפשר שלא יזרקם רק יפתח ידו והפירות נופלים ולאו כוחו הוא ויפטור, אלא ודאי דשוב יתחייב על פשיטות ידו לחוץ דכשפותח ידו חשוב הנחה ע"י פשיטות ידו לחוץ (ע"מ לפתוח ידו ברה"ר להניחם שם]: ט) ואין לדחות משום דבנזקין כה"ג חייב, וכתב הרא"ה בבדק הבית הטעם משום דבנזקין חייב גרמי, ופ' הכונס (ס'.) גבי זורה ורוח מסייעתו דחייב, ובנזקין כה"ג חשוב גרמא מחלק הש"ס דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דניחא לי' ברוח המסייע חייב, וכ"ש הא דפתח דבנזקין חייב דחייב בשבת משום מלאכת מחשבת דניחא לי' בפירות הנופלים ברה"ר, [והא דשבת (ק"כ:) לא תעשה כל מלאכה הא גרמא שרי אף דע"י מחשבתו נחשב מעשה, התם קאי בכבוי דליקה דהוי מלאכה שא"צ לגופה ואליבא דר' יוסי דפוטר מלאכה שא"צ לגופה דלא חשוב מלאכת מחשבת ע"כ מותר גרמא ועוד: דהתם גרמא גם בנזקין פטור וליכא קו"ח, ואם באנו ללמוד מזורה ורוח מסייעתו דחשוב גרמא ומ"מ חייב משום מלאכת מחשבת, ה"נ בזה, לא כל הגרמות שוין אבל בפתח ידו דחייב כ"ש דחייב בשבת משום מלאכת מחשבת, ליתא דמה נעשה לרא"ש דס"ל ג"כ דמר' ביבי נלמוד להיתה ידו מלאה פירות דהתירו, וע"כ כסברת הר"ן בשם התוס' דה"נ לא שכיח דלנקיט פירות כולי יומי בידיה, וקשה הא וכל לפתוח ידו ויפלו הפירות, ולרא"ש אין ליישב שיתחייב משום מלאכת מחשבת, שהרי הרא"ש פירש הא דהכונס בזורה ורוח מסייעתו משום שכל המלאכה הוא כך, אבל בעלמא לא מהני הא דמלאכת מחשבת לשוי' גרם מלאכה וכיון דפסול בשחיטה למה יתחייב בשבת אלא ודאי כדכתיבנא: י) מיהו הא ליתא דהמעיין בת"ש ס"ג דרא"ש לית לי' הא דפתח ידו ונפלה בכוונה דהשחיטה פסולה רק כך י"ל דאנן לא חזינן מאן דפליג אהא דרא"ש פ' הכונס וא"כ הראי' גם לר"ן, ואם נדחה לומר שהתוס' לית להו הא דפתח ידו, בחידושי הבאתי ש"ס זבחים (ס') ודילמא ס"ל שפיכה מכח אדם בעינן דנפל מידו לאו כוחו כדעת רשב"א ורא"ה מקור דברי תב"ש אלו ואין להאריך בזה יותר: יא) מ"מ לפי טעמים אלו ופשיטא לפי טעם זה השני לא מהני רק אם היא תופסת ידי' במקום אחד והוא קירב ידו עד כנגד ידי', לא שנהפוך הסדר היא תפשוט ידי' נגד ידי הבעל והבעל מניחו ליפול לידה: יב) אך עלה בדעתי חקירה בפירוש ונתן לפי פירש"י גיטין (לו:) דה"מ נרדי נתן ריחו פירש"י עזב ריחו הטוב כמו לא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו, ולכאורה לפי"ז אם פתח ידו שתטול היא יועיל דעזב שתטול הגט. אך באמת זה אינו דהתם כתיב לא נתן עבור והכא לא כתיב ונתן שתקח שיהי' פירושו עזב שתקח, רק ונתן בידה, אבל אם עזב שיהי' ממילא בידה, שפיר יחשב עזב בידה, וע"כ אם פתח ידו היינו עזיבת הגט שיפול ממילא בידה יחשב שפיר נתינה, ולפי"ז אף תפשוט ידי' נגד ידי הבעל שהגט בה והבטל פותח ידו ומניחו ליפול ג"כ יחשב נתינה, אך חלילה להקל בזה למעשה, רק שתתפוס ידי' פשוטות במקום אחד והבעל מקרב ידו לכנגד ידי': יג) ולענין מה שהצריכו לעשות כן ולא נתינה פשוטה ליתן לידיה, י"ל לפימ"ש הב"ח בהא דגט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו אינה מגורשת וכתב הב"ח דאפי' עזב אח"כ המשיחה בידה אינה מגורשת, דעכשיו שהניח המשיחה ליכא נתינה שכבר הגט בידה והוי כטלי גיטך מע"ג קרקע, ומסיים שפשוט הוא, והנה בגמ' דהאומר זה גיטך והגליון לכתובתה הוי גט ע' רשב"א ומשום דהגליון אינו מהגט, וא"כ אם בתחילת הנתינה ישאר הגליון ביד הבעל ואח"כ יניחנו, יפסול, דבשעה שהגליון הי' ביד הבעל דומה לגט בידה ומשיחה בידו דיכול לנתקו ע"י הגליון ועזיבת הגליון אח"כ לא יועיל כלום דגליון אינו מהגט והוא כמשיחה, ע"כ בחרו במנהגינו דלעולם בשעה שבא הגט לידה אין ביד הבעל כלום, ואולי עוד יש להם טעם אחר ואין לזוז מהמנהג: יד) אשר תירץ עצמו מה ששלח מכתב גלוי משום דחק מעות, פ' ר"ה (כ"ז:) התורה חסה על ממונו של ישראל אפי"ה כבוד יו"ט עדיף וה"נ כבוד תורה [במכתב סגור כפרש"י סוכה (מ"ט:) כבוד תורה בצינעא] עדיף: הק' אברהם