אבני נזר אבן העזר שכא

משם עמנו הייתם בהיני כל היום שלא הלכתם שוב לשילי לחתום, כעין שכתבו התוס' לתרץ הקושיא דיאמרו שאחרוהו דפעמים יהי' נודע שלא אחרוהו, וה"נ בנידון דידן יש לחוש שיאמרו המזימין ידענו שלא חתמתם בעודכם בגלאוונא בשעת כתיבה ומאז הלכתם משם עמנו הייתם ולא חזרתם שוב לגלאוונא לחתום: לח) אך מצאתי בתוס' רי"ד שנדפס בש"ס דפוס ווילנא דמפרש הא דרב בהיני ושילי בזמנים מתחלפים ומשום דיאמרו המזימין באותו זמן הכתוב בגט עמנו הייתם במקום פלוני, ואף דבהיני ושילי מצוי שיהי' המסירה בשילי והכתיבה בהיני ביום אחד, ולמה פירש בזמנים מתחלפים, מכלל דס"ל דביום אחד כיון שהי' באותו יום גם בשילי יכולים לכתוב שילי אף שעומדים בהיני, וזה עמוד לסמוך: לט) שוב ראיתי שאין שום ראי' מתוס' רי"ד, דבהא דכי כתיבו בהיני כתבו היני אע"ג דממסרי לכו מילי בשילי כשהי' הכל בזמן אחד אי אפשר לבוא לידי הזמה שיאמרו להם המזימים עמכם היינו כשהייתם בשילי ולא חתמתם שם [ומשעה שהלכתם משם עמנו הייתם בהיני ולא חזרתם משם לילי לחתום] דזה אי אפשר רק אם לא זזה ידי המזימים מידי העדים, ואם כן בשעה שנמסר להם מילי בשילי והמזימים היו עמהם, הרי גם המזימים שמעו מסירת מילי ובעצמם ידעו שאמת חתמו אף שחתמו במקום אחר] שעדות העידי חתימה הוא שהבעל צוה להם לחתום כמפורש בגמר' ריש השולח וזה יודעים המזימים בעצמם שאמת הוא ואין כאן הזמה כלל, על כן מוכרח התוס' רי"ד לפרש בשני זמנים. אבל בנ"ד שפיר משכחת לה שהעדים יאמרו בגלאוונא היינו עמכם ולא חתמתם ומאז הלכתם משם לסטריקאב לא חזרתם לגלאוונא לחתום ובסטריקאב א"צ להיות לא זזה ידם מידם כי אם יראו אותו עכשיו ולאחר שעה בעוד שלא הי' שהות ליסע לגלאוונא ולחזור די, ושפיר משכחת לה הזמה אף שלא יהי' המזימים בשעה שעשאם הבעל שלוחים, רק זאת הרווחנו שאין ראי' מדרב, דאף שהיו באותו זמן במקום הנכתב יפסול מ"מ, כן יש לומר מסברא: מ) והנה עתה שמת הבעל והוקל האיסור מכרת ומיתה ללאו כתב מעלתו דיש לומר לא חששו חכמים ללעז רק באיסור אשת איש לא באיסור יבמה דקיל, וזה אינה טענה, דזה ממילא כיון שהיא אשת איש מדרבנן זקוקה ליבום, ולהדיא אמרינן בגמ' (ע"ח:) גבי ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה והוא פסול דרבנן דכתב רמב"ם שאם נשאת לא תצא, ושם בגמ' הוה עובדא הכי ואצריכוה חליצה, אך אני כתבתי בזה תשובה ומבואר אצלי בכתובים [והוא בסי' ] ועמל בעיני לכפול הדברים אך לא סמכתי על זה לבד חלילה: מא) והנה בנ"ד יש לנו עוד כמה טעמים, אחד היתר בעל נודע בשערים, גם היתר מהר"ם שיף שכתב מעלתו, וכן משמע קצת בתוס' שכתבו וז"ל ולרבותא נקטינהו הני כו' יש להחמיר, וזה אינו פסול רק חומרא לכתחילה, וזה היתר ספק, וגם היתר מהתשובה שכתבתי [והוא בסי' בענין גירש פסול דרבנן ומת. וגם מה שכתבתי לעיל בדעת ר"ח דמחמיר ביותר מ"מ בשינוי באותה מדינה לא אמר ואפשר דכרש"י ס"ל: מב) על כן נלפענ"ד שאם מבקש ממון הרבה בעד החליצה אשר עפ"י דין אינו מגיע לו כלום כיון שאי אפשר לה להתייבם נתירה בלא חליצה, אך אם בקל ירצה ליתן חליצה בלי דמים מרובים נראה לי שיחלוץ וישתדל מעלתו בזה שיבוא לידי חליצה: הק' אברהם. סימן קפח ב"ה יום א' תולדות נשיש לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב כש"ת מו"ה דוב הכהן נ"י אבד"ק סטריקאב. מכתבו הגיעני ויען שביקש מאוד להשיבו אעשה רצונו: א) מה שכתב ליישב דברי נודע בשערים דבזמה"ז דאין כותבין מקום דירה ואי אפשר להתירה רק עפ"י מעשה ב"ד או עידי מסירה אין להצריך לכתוב מקום עדים, דכל הטעם שתמצא לקיים עידי חתימה ובזמן הזה שע"כ תצטרך עידי מסירה אין נ"מ. והקשיתי דצריך מנין אחר להתירו, ותירץ מעלתו עפ"י דברי תשו' הרא"ש בסדין בציצית בזמה"ז דבטעם ידוע א"צ מנין אחר להתירו, הם דברי תימה, דכל שכן כתיבת מקום העדים דאין טעם ידוע זה אומר בכה וכו', והנה הרגיש מעלתו בזה בעצמו במכתבו השני, וכתב דמ"מ אמאי סתרתי ההיתר בשינוי מקום העדים, וזה תימה גדולה, דהרי שינוי מקום עמידת העדים הטעם שייך גם בזמה"ז שיזימום ומיחזי כשיקרא, רק הנודע בשערים כתב דכיון שבזמה"ז א"צ לכתוב מקום עמידתם שוב העדים לא קאי ע"ז שבזה המקום חתמו, ואין כאן הזמה ולא לעז וכן מפורש בנודע בשערים. אבל כיון דמשום דבר שבמנין צריך לכתוב מקום עמידתם שוב קאי העדים על מקום עמידתם ושוב שייך הזמה ומיחזי כשיקרא גם בזמה"ז: ב) ולכאורה רציתי לומר דכיון שלקחו עדי מסירה אחרים אין לחוש שיבואו ויזימום דמ"מ הא איכא עידי מסירה אחרים, מה אמרת דילמא אתי למיסמך אעידי חתימה הא בזמן הזה אין סומכין על עידי חתימה כיון שאין כתוב מקום דירת הבעל וכמה יב"ש איכא בשוקא, ובשלמא בנידון הנודע בשערים שמסתמא העידי חתימה הם היו העידי מסירה כנהוג וא"כ אם יזימום ושקרנים הם בטלו העידי מסירה ג"כ, ועל כן הוצרך לטעם דהעדים לא קאי למקום דירת העדים, אך בעידי מסירה אחרים אין כאן חשש כלל, אך זה אינו דאכתי יש חשש דילמא אתי למיסמך בעידי חתימה לפנינו ומעידים שבעלה צוה להם לחתום: ג) ועל מה שכתבתי דמשכחת הזמה שיאמרו העדים שעמהם היו בגלאוונא ולא חתמו שם, כתב מעלתו שלא שמע הזמה כזה דזה הכחשה הוא, לו יהי' כדבריו אף בהכחשה תרי ותרי בחזקת אשת איש קיימא, אך באמת זה הזמה גמורה, שכל עדותם שהם לא חתמו במקום זה: