אבני נזר אבן העזר שכ

נסמוך להתיר פסול דאורייתא בחתימה גם לר"א דאמר עידי מסירה כרתי' מלשון זה אפשר משמע לי' דפסול דרבנן הי' מכשיר בחתימה, ואף אם הי' כן אין משם ראי' לנידון דידן, שהרי מבואר שם בתה"ד דתרי גווני מזוייף מתוכו, האחד מה שיש בו חשש שיבא לסמוך על העידי חתימה, והב' מה שאין בו חשש זה, רק שנגזור חתימה אטו כתיבה ומזוייף מתוכו זה קיל טובא ורב אשי לא ס"ל, וע"ז סובב הולך כל התשובה,. ועל פסול זה אף דקיל טובא, מ"מ בפסול דאורייתא לא הי' מצדד להכשיר אבל בפסול דרבנן הי' מצדד להכשיר, ומה זה ראי' לנ"ד דחשש שיסמוך על העדים דחתימה דידהו פסול: ל) ואני תמה על מעלתו דא"כ דכל הפסול שינה מקום עמידת העדים בליכא עידי מסירה או עכ"פ באין עידי מסירה לפנינו, א"כ איך סתמו הפוסקים לפסול שינה מקום חתימות והרי כל גיטין ניתנין בעידי מסירה והי' להם לומר דווקא שאין עידי מסירה לפנינו, רק בוודאי כוונת מעלתו מאחר שהמנהג שעידי חתימה הם הם העידי מסירה, א"כ אם יראו כמשקרים בחתימה יאמרו ששיקרו גם באמירתם על המסירה, לא כן בנ"ד שלקח עידי מסירה אחרים, זה כוונת מעלתו, מ"מ מה יאמר לשיטת ספר התרומה סי' קכ"ט בטעם שינה מקום עדים כי אם לא יהיו העדים שם אתי למימר אחרים חתמו בשמם ומזוייף הוא שהרי העדים לא היו שם עכ"ל, הא יש כאן עידי מסירה ודילמא אתי למיסמך בעידי חתימה לא אמרינן בפסול זה לדברי מעלתו, ואזדא לה היתר זה: לא) היתר הב' כתב בשם תשו' נודע בשערים דלדידן שקורעין הגט אין חשש שיבואו להזים העידי חתימה, וגם זה לא נהירא להכשיר בזמן הזה מה שהי' פסול בימי הש"ס וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אפילו אזיל הטעם: לב) אך אמינא גברא רבא אמר מילתא לא תוחיכו עלה, דהנה מקור הדין דמשום שמקום דירה מרופה בידינו אין כותבין מקום דירה הוא בפסקי מהרא"י סי' קמ"ב ומשום דכתב בהגהת מיימוני שאם אינו ברור לו מקום דירה לא יכתבו כלל והאידנא מקום דירתינו מרופה בידינו ולכך אין כותבין אותו, נמצא שגם בזמן המשנה הי' משכחת לה שאין כותבין מקום דירה כגון שספק בעיני הסופר והעדים מקום דירתם ממילא לפי הנודע בשערים הנ"ל לא הי' צריכין לכתוב מקום העדים, ממילא לדידן שלעולם אין כותבין מקום דירה א"צ לכתוב מקום העדים כיון שמתחילה לא הי' התקנה לכתוב מקום העדים רק אם כותבין מקום דירה, ודומה להא דכתבו בתוס' פ"ב דע"ז ( ) לענין גילוי דעכשיו שאין נחשים מצויין בינינו אין חוששין לגילוי ולא אמרינן בזה צריך מנין אחר להתירו דוודאי מתחילה לא גזרו אלא במקום שנחשים מצויין, ה"נ בתחילה לא גזרו רק כשכותבין מקום דירה לאפוקי כשספק להם מקום דירה, דאז אין כותבין מקום דירה, לא תקנו שיכתבו מקום העדים, ממילא בזמה"ז שאין כותבין כלל מקום דירה א"צ לכתוב מקום העדים: לג) וסברת נודע בשערים, הגם שלדעת תורת גיטין דעל ידי מקום עמידת הבעל יוכלו לברר שבעלה נתן לה לא אחר אזדא סברתו אך שהוא חולק עליו, אך בנ"ד נכונה גם לדעת התורת גיטין, שהרי השכיב מרע הבעל הי' בסטריקאב ונכתב בגלאוונא, וידוע שכשאין הבעל במקום כתיבה אין כותבין מקום עמידת הבעל, ועל כורחין סומכין רק על עידי מסירה ושוב א"צ לכתוב מקום עמידת עדים ודכוותה בזמן המשנה בספק ואין הבעל במקום כתיבה וק"ל: לד) והנה הגם שסברת הנודע בשערים אינו רק לדעת ר"י דהכל תלוי באם צריך לכתוב לכתחילה מדינא דגמ', משא"כ להרא"ש דטעם שינה מקום דירה משום לעז עיי"ש, והוא הדין בשינה מקום עדים דאיכא לעז אם יבואו מזימים, יש לומר גם לענין לעז יש לחלק קצת בזמן הזה שגונזים הגט מנין ידעו מזימים איך כתוב בגט מקום חתימתם וגם מי הם העדים, בשלמא בזמן שהי' מניחין הגט בידה ובו באה לינשא כאשר יראו הזמן והמקום יזימו אותם, אך בזמה"ז שהגט ביד ב"ד אי אפשר לידע רק ע"י הב"ד והם יודיעום שאמת חתמו, וזה נרמז בדברי נודע בשערים אות י"ד: לה) פן ג' כתב היתר פשוט, דהתוס' הקשו אמאי פסלינן הי' במזרח כו' הלא אם יראו שלא הי' במקום הכתיבה יאמרו שאחרוהו, ותירצו בסוף דבריהם דפעמים יהי' נודע שלא אחרוהו ויאמרו שהקדימוהו, נמצא שאין חשש רק משום חשש גט מוקדם, והב"ש כתב גט שכ"מ מוקדם כשר דקלא אית לי' כמו גיטין הבאים ממדינת הים, וגם זה אינו, דהך יאמרו שהקדימוהו אין צורך דכיון שנודע שלא אחרוהו שוב פסול משום שיבואו לידי הזמה ומיחזי כשיקרא, וכ"כ מהר"ם שיף שם וז"ל בסוף הדיבור ויסברו שהקדימוהו לרווחא דמילתא החשש וק"ל עכ"ל: לו) הפן הד' דכתב מהר"ם שיף בתירוץ ב' וז"ל או שמא בדיעבד אינו פוסל במקומות הסמוכות, ואין להעמיד יסוד על שמא וגם השמא אינו ברור בעיניו שכתב שני אופנים, ומ"ש בשם נודע בשערים דמייתי מרב שמחמיר לכתחילה במקומות הסמוכות דברחוקות פסול בדיעבד שאם ברחוקות לא הי' פסול דיעבד לא הי' מחמיר בקרובות אף לכתחילה, זה נכון לדעת הנמק"י פרק אחד דיני ממונות שגם בשטרות פסול דיעבד, אך לפסק הש"ך סי' מ"ג דבדיעבד כשר בשטרות כדעת רוב פוסקים והסכים עמו בתומים בכתב מקום מסירת דברים וזמן הכתיבה, א"כ אף ברחוקות לא הי' פסול בדיעבד בשטרות ולמה יחמיר רב לכתחילה: לז) עוד כתב מעלתו דבנ"ד שבאמת היו העדים באותו יום במקום שנכתב בגט אי אפשר שיבואו לכלל הזמה כלל, וזה נראה נכון, וזה עלה בדעתי בתחילת העיון, אך דקשה דהא אמר רב כי כתביתו בהיני כתיבו היני אע"ג דממסרי לכו מילי בשילי, והרי היני ושילי מקומות קרובות זה לזה בתוך התחום כמו שהוכיח הר"ן פרק אין צדין, וא"כ מצוי הרבה שבאותו יום שנמסר להם בשילי כתבו בשילי וסתמא אמר רב משמע אף באופן זה ואף שהי' באותו יום בשילי בשעת מסירה, ואם הי' כוונת רב דווקא בכתבו בשילי בזמן אחר הי' לו לפרש אע"ג דממסרי לכו מילי בשילי בזימנא אוחרי, אלא ודאי גם בזה שייך הזמה שיאמרו המזימים עמכם היינו בשילי וראינו שלא כתבתם שם כלום ואחר כך כשהלכתם