אבני נזר אבן העזר שיח

והנה למה דקי"ל מנכרי ועבד לא הוי ממזר יש לומר לעולם יבמה לא חשובה בת תפיסת קידושין, וזה טעם הטור סי' הבא על יבמה עשאה זונה דלא תפסי בה קידושין, הנה דס"ל דלדידן יבמה לא חשובה בת תפיסת קידושין, ועל כן יש לומר דהא לא ברירא לי' לר"ת, די"ל דכי היכי דלמ"ד מעכו"ם ועבד הוה ממזר היבמה חשובה בת תפיסת קידושין, ה"נ לדידן, דבהא לא פליגי, ע"כ אמר ר"ת ממה נפשך אי אמרת דלאו בת קידושין וא"כ ליכא למעוטי מכי תהי' לאיש זר כיון דלאו בת הוי' מ"מ זונה היא דלא תפסי בה קידושין, ואי אמרת דכיון דעומדת לחלוץ חשובה בת תפיסת קידושין ולאו זונה הא מיפסלה משום דנבעלה לפסול לה מכי תהי' לאיש זר כיון דבת הוי' היא, ע"כ כתב ר"ת שני הטעמים [ואפשר חסר תיבות או בין הטעמים, וזה מצוי מאד בס' הישר חסר תיבה אחת או יתר אחת]: טו) ולפי פירוש זה יצא ראייתינו יותר מבוררת דאי אמרת דחשובה בת תפיסת קידושין הא אין שום טעם לפוסלה רק מקרא דלאיש זר דפוסל מקרא זה כל חייבי לאוין דבני קידושין, וש"מ דיבמה לשוק חשוב זר מעיקרא כיון דנפסק השייכות בעודה א"א משום חומר האיסור: טז) ואין להקשות דאי ר"ת קאי בשיטה דחשיבה בת קידושין משום שעומדת, מהאי טעמא לא יחשב לאיש זר, לא קשיא, דהא הגמ' מקשה ואימא נבעלה לפסול לה גם מחזיר גרושתו ואף דעומדת להתגרש ואז תהי' כמו שאר פנוי' דהא אין מחזיר גרושתו עד שיקדש ויבעול, ש"מ דמ"מ עכשיו זר מקרי ודו"ק: יז) [ועיין תוס' עירובין (ה'.) ד"ה סוף מבוי דכשנתבטל מתורת מבוי שוב לא מהני לה מה שהי' מבוי מתחילה כלל וצריך ד' אמות כמו במבוי חדשה, ודווקא נשתייר פס ד' טפחים דמעולם לא בטל מתורת מבוי לגמרי מהני פס ד' טפחים וחלקו בזה על פירש"י עיי"ש, ה"נ כיון שנתבטל השייכות שהי' לו תחילה בעודה אשת איש דאורייתא שוב לא מועיל מה שהי' לו שייכות תחלה, ודווקא בלא נתבטל השייכות מחמת שלא הי' זר מתחילה ומעולם לא נחשב זר ודוק היטב, ועיין מה שאכתוב לקמן בזה בעז"ה]: יח) ועל כן שפיר מדייק מהמשנה דמדתני בג' גיטין הוולד כשר אף דלא תצא מכלל שאם הי' הדין תצא הי' הוולד ממזר כיון שהיתה אשת איש גמורה מתחילתה, ונתיישבו דברי רב האי ורי"ף, ופירוש הרא"ש בדעת רש"י ורי"ף תמוה מאד, דאף אם נדייק מלשונם דס"ל הכי, מ"מ יקשה על רש"י ורי"ף מנ"ל לעשות פלוגתא חדשה בין ר"מ ורבנן, ואם מלשון הש"ס זו דברי ר"מ מדייקים דווקא בשלום מלכות למה לא נאמר דה"ה בהי' במזרח וכתוב במערב דהא קמן דאמר בגמ' מודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה, ושמעינן דהוה אמינא דשוים ואמר רב דבזה מודים אבל בהי' במזרח כו' הדר הדין דשוים ומהיכי תיתי לחדש דבזה תנשא לכתחילה, ומחוורתא כהכרעת ש"ע דלא תצא, ואף שהב"ש הניח בצ"ע הגט פשוט פסק בפשיטות כפסק הש"ע: יט) ועתה בוא נבוא לשיטת ר"ח, הנה הרא"ש כתב בשם ר"ח דבהי' במזרח וכתב במערב קי"ל כר' מאיר, וראייתו מדחיישי רב ור"ה ואמרו לספרי כי יתביתו כו', וראייתו תמוה ואין לו שום הבנה כמו שתמה הרא"ש דמה ראי' משם לממזרות, והטור כתב בשם ר"ח שפסק בהי' במזרח וכתב במערב דהוולד ממזר, ויש לפרש דבריו דבהי' במזרח מודים חכמים לר"מ, וכ"כ הפנ"י בפשיטות שם, וכן הוכיח הפנ"י בצדק מתוס' יבמות (צ"א:) דמתני' דהי' במזרח אפשר דאתי כרבנן יעיי"ש, אך גם זה תמוה שהרי בגמ' אמר מודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה הוולד ממזר, ולא אמר על הי' במזרח וכתב במערב מכלל דבזה פליגי: כ) וראיתי להב"ח כתב ג"כ בדעת ר"ח דחכמים מודים לר"מ בהי' במזרח כו' והעמיס דברים אלו גם בדברי רא"ש בשם ר"ח וכתב והא דאמר בגמ' ומודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה בכלל דברים אלו שינה מקום ועמידת הסופר והעדים, והנה מלבד הדוחק שיש בזה עוד תמוה מרב אשי בגמ' דאמר אף אנן נמי תנינא כו' אילימא ר"מ ליערבינהו ולתנינהו אלא לאו ש"מ רבנן, ואכתי קשה ליערבינהו הי' במזרח עם שינה שמו: כא) ואשר אחזה בדעת ר"ח, ומתחילה אבאר דוודאי לית הלכתא כר"מ דאף דסתם משנה כמותו וקי"ל הלכה כסתם משנה יש לומר דסתם ואח"כ מחלוקת היא, ולא עוד אלא דבמחלוקת שנאה למחלוקתי' בלשון חכמים, והוא לפמ"ש לעיל בטעמא דרי"ף פרק ב"ש בנשואין דרבנן אין הוולד ממזר משום דלא חמיר לא חשוב אביו זר מאמו כיון שאין זר אצלה מעיקרא ולאו מום זר הוא, ולשיטת רש"י עירובין (ה') יש לפרש גם הא דס"ל לרבנן בנתגרשה בגט פסול אין הוולד ממזר ג"כ מטעם הנ"ל כיון דלא הי' זר קודם הקידושין ואף דלאחר שנתקדשה מה"ת נעשה זר גמור מ"מ מהני מה שתחילה לא הי' זר כמו התם שמועיל מה שהי' מבוי שיוכשר בעשיית פס ד' אף שקודם שעשה פס ד' נתבטלה מבוי, עי' לעיל ותבין, ממילא ניחא בפשטות מה שר"מ אומר הוולד ממזר דר"מ לטעמי' פ"ז דתרומות דחשוב זר אף דלא הוה זר מעיקרא, ואף דר"מ מודה בנשאת לישראל הואיל וראוי' לחזור לבית אבי' כשימות בעלה ישראל. וה"נ כשימות בעלה תחזור להיתירה, י"ל דהתם אין זה טעם רק הוכחה שלא נתחללה ונפקע קדושתה, שאם נפקע קדושתה נהי שבעלה ישראל מת מ"מ כבר נעשית כישראלית דעלמא ובמה יחול עליו קדושת כהונה דומה לזה כתב רש"י בע"ז (נ"ב:) בכלי שרת שנטמאת בע"ז והטבילום צריך לחזור ולמושחם בשמן המשחה לקדשם דהקדושה שפרחה לא תשוב מאלי' בהסתלקות הטומאה, ה"נ קדושת כהונה שפרח מעלי' ע"י בעלה ישראל לא תשוב מאלי' בהסתלקות רשות הבעל ממנה אלא ודאי עדיין כהנת היא, וכן לשון רש"י בכריתות ז') במ"ש שהרי לא נתחללה וכו' וכיון שכהונתה עלי' לאו זרה היא אבל זו שעכשיו זר אצלה מ"מ כשימות הותרה ולעולם עכשיו זר גמור הוא ואף דלאו זר מעיקרא הא לר"מ חשוב זר אף דלאו זר מעיקרא*), ממילא כיון דבפ"ז דתרומות שנה לבר פלוגתי' דר"מ בלשון חכמים, ש"מ אין הלכה כר"מ, ולא קשיא מסתם משנה דקי"ל בע"ז **( הגהה אך ברש"י ס"ת אלמנה לכה"ג אין נראה שיהי' זה כוונת רש"י ועיין מה שכתבתי בתשובת אחרת [ס ר']: ע"כ הגהה**(