אבני נזר אבן העזר שיז

ד) ואני תמה דאיך אפשר לומר שדעת רי"ף דכל שהוולד כשר לא תצא, שהרי בפרק ב"ש בקטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת תצא מזה ומזה אבל ממזר לית בה, הנה דקיי"ל אף שאין הוולד ממזר תצא, ונסתייעו דברי הרמ"ה וסייעתו דתצא: ה) ולאחר העיון נראה ליישב, דהנה בתוס' יבמות (ס"ח:) ד"ה נכרי בהא דבת כהן כי תהי' לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה דמקשה הש"ס (ס"ט) ואימא אף מחזיר גרושתו ומשני זר אצלה מעיקרא בעינן, וכתבו תוס' דנבעלה לחייבי כריתות נפסלה מקרא דבת כהן וגו' אף בחייבי כריתות שע"י קידושין כיון דחמירי חשוב לאיש זר אף דלאו זר מעיקרא, והנה ביבמות (ע'.) בהא דמואבי ולא מואבית מקשה אלא מעתה ממזר ולא ממזרת ומשני ממזר מום זר פירוש שאין לאבי' בה קידושין (וכן הוא בירושלמי פרק האומר, הובא ברמב"ן בפירוש התורה] ולכאורה קשה דעיקר ממזרות מאשת איש ולאו זר מעיקרא ולא חשוב זר, וכן הוא בפ"י דתרומות ובפ"ק דכריתות דלא חשוב זר בלאו זר מעיקרא, וקשה דא"כ ממזר מאשת איש איך יחשב מום זר, אך לדברי תוס' הנ"ל אתי שפיר כיון דחמור חשוב זר שאין לו בה קידושין אף שהי' לו בה קידושין מעיקרא: ו) האומנם כי קשה לפי זה לר' יהודה דס"ל סנהדרין (נ"ג) דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין, ובתוס' יבמות (מ"ט) כתבו משמא דגמרא הנ"ל דר' יהודא סבר יש ממזר מחייבי לאוין והיינו דרע"ק דסובר דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ויש ממזר מחייבי לאוין מפורש ביבמות שם משום דסבר כר' יהודה דאמר לא יגלה כנף אביו באנוסת אביו הכתוב מדבר דהוא לאו לבד ובתר הכי כתיב לא יבוא ממזר למימרא דמהאי הוה ממזר ומזה שמעינן דאין קידושין תופסין דממזרות תלוי בתפיסת קידושין כמו שביארו תוס' כ"ז בקידושין (ס"ח) וכיון דאמר בסנהדרין דלר' יהודה אין קידושין תופסין ע"כ דיש ממזר, דעיקרא דאין קידושין תופסין מממזרות למדנו, וקשה דהא ר' יהודה הוא הסובר זר אצלה מעיקרא בעינן ואיך הוי ממזר מאנוסת אביו הלא אין זה זר מעיקרא ולא חמור דלא הוי בכרת רק לאו גרידא ואיך יחשב מום זר: ז) אך הא התוס' שם כתבו דכל דהוי ממזר חשוב לאיש זר אף דלא הוי זר מעיקרא (אך אפי' לר' יהושע דלא הוי ממזר מחייבי כריתות מ"מ כיון דחמירי חשוב לאיש זר אף דלא הוי זר אצלה מעיקרא] ממילא לר' יהודה דגלי קרא דמאנוסת אביו הוי ממזר משום זה עצמו הוי זר מעיקרא: ח) הגם דלכאורה דחוק לומר דהוה זר משום ממזרות וממזרות משום זרות, הא גלתה תורה דבאנוסת אביו הוה ממזר ושבקי' לקרא כו', ואשכחן כה"ג גבי חללות דהיא מחייבי לאוין דכהונה דווקא [ובחייבי עשה איכא פלוגתא] והיינו לאו דלא יחלל [ולאו דלא יקח ג"כ משום לא יחלל] והרי החללות משום לאו והלאו משום החללות דאי לאו החללות לא הי' לאו דלא יחלל אלא שגילתה תורה שיהי' חלל ויהי' לאו ובאים כאחד, ה"נ לר' יהודה ורע"ק בחייבי לאוין דממזרות: ט) אך כל זה לרע"ק ור' יהודה אבל לדידן דאין ממזר אלא מחייבי כריתות אין ראי' כלל מהכתוב שנאמר באים כאחד הזרות והממזרות, דבפשיטות חשוב זר משום החומר שבחייבי כריתות ודאי הדרינן לסברא פשוטה דבלא החומר לא הי' נחשב זר כיון דלאו זר מעיקרא, לפי זה יש לומר באשת איש דרבנן לא חמיר כולי האי לא חשוב זר כיון דלאו זר מעיקרא: י) והנה הא דלא חשוב זר בלאו זר מעיקרא הפירוש כיון שתחילה הי' לו שייכות בה נשאר השייכות אף אח"כ, וע"כ דווקא בקידושי קטנה דרבנן לא הוי ממזר כיון דלאו זר מעיקרא ולא פסק השייכות שהי' לאחרים בה קודם שנתקדשה, אבל א שהי' תחילה אשת איש דאורייתא ונחשב זר אצלה ונפסק השייכות שהי' לאחרים בה, שוב אף שנתגרשה בגט פסול, ולאו חמור, מ"מ משוב זר מחמת הפסול דרבנן, מה אמרת הלא הי' לו בה שייכות תחילה, הלא שייכות ההוא כבר נפסק בעודה אשת איש דאורייתא החמור דמצד החומר חשוב זר שאין לו שייכות: יא) וראי' לזה דהנה בתוס' סוף פרק החולץ פלפלו הרבה בהא דאין הוולד ממזר מיבמה לשוק לדידן דלא קי"ל כרע"ק אף דאין קידושין תופסין בה עי"ש, ולכאורה יש ליישב בפשיטות כיון דלא חמור דלא הוי מחייבי כריתות לא חשיב זר אלא אם כן זר מעיקרא וזו קודם שנשאה אחיו מותרת הי' ולא הוי מום זר, ומה הוקשה להם, וע"כ לומר כיון דנפסק השייכות בעוד אחיו המת קיים שוב חשוב זר מעיקרא וכמ"ש: יב) ועוד ראי' לזה דיבמה לשוק חשוב זר מעיקרא מספר הישר לר"ת סי' כ"ג ז': דיבמה שזינתה אסורה לכהן וכתב וז"ל ואע"ג דמותרת לישראל ולא כרב המנונא מ"מ זונה היא וזונה אסורה לכהן דהא נבעלה לפסול לה כדאמרינן פרק אלמנה לכה"ג בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי ומצרי כו' עכ"ל, והא כל הני נפקא להו מקרא דכי תהי' לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ומקשה ואימא אף מחזיר גרושתו ומשני בעינן זר אצלה מעיקרא וליכא, הנה דיבמה לשוק משוב זר מעיקרא: יג) ובהעמיק על הדבר לבאר דברי ר"ת, דלכאורה לשונו תמוה דהתחיל בזונה וסיים בנבעלה לפסול לה והני תרי מילי נינהו, דהני דמיפסלו משום דנבעלו לפסול אינם בכלל זונה, דזונה לא הוי אלא הנך דלא תפסי בה קידושי כמבואר בתוס' (ס"א. ד"ה שנבעלה) והני דלא תפסי בהו קידושין אינם בכלל לאיש זר כדמקשה בגמ' בנכרי ועבד דלאו בני הוי' נינהו לא לפסלו, ואיך הרכיב שני טעמים אלו שאינם ענין זה לזה, פתח בכד וסיים בחביות: יד) אך הדבר יובן עפמ"ש התוס' סוף פרק החולץ בשם ר"ת בהא דאין ממזר מיבמה לשוק אף דלא תפסי בה קידושין, וכתבו משום שאין לשום אדם בה תפיסת קידושין דיבם נמי ביאה הוא דאית לי' בה, ודומה לנכרי ועבד דמשום שאין להם קידושין בשום מקום לא הוי ממזר, ה"נ ביבמה הואיל ואין לה תפיסת קידושין בשום מקום, ואפי' למ"ד מנכרי ועבד הוי ממזר מ"מ אין ממזר מיבמה כיון שעומדת לחלוץ כמו לייבם חשובה בת תפיסת קידושין עכ"ל.