אבני נזר אבן העזר ל

עשרה יוחסין דג' קהלי כתיבי עיי"ש, ולשיטת ירושלמי ליכא קלא למשרי ספק ממזר, ועיי"ש במראה הפנים דלשיטת ירושלמי ספק ממזר הוא ככל ספק איסור תורה, ולדידי' א"צ לאסור ספק ממזר משום מעלת יוחסין, וגם ספק פצוע דכה אסור, וה"ה פצוע דכה בספק ממזרת, דשמא ישראלית היא ככל ספק תורה: ז והנה מדברי רמב"ם אלו דמתיר פצוע דכה בקהל ספק, מוכח דהוא הדין ספק פצוע דכה בקהל ודאי דמאי שנא, (וקהל ספק עוד חמיר, דלשיטת ריטב"א למסקנא ספק קהל אף בממזר אסור] ובחת"ס סי' הנ"ל סובר דלהרמב"ם ספק פצוע דכה אסור, וחילק בין פצוע דכה בספק קהל בין ספק פצוע דכה בקהל ודאי, ואינני מבין כל דבריו, שם בזה עיי"ש: ח) ולכאורה יש מקום לחלק בין פצוע דכה בספק קהל בין ספק פצוע דכה בקהל ודאי עפ"י המבואר בפ"ק דסוכה (ז'.) ושלישית אפי' טפח אמר רבא וכן לשבת מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת , והקשה הר"ן דנימא להיפוך מיגו דלא הוי דופן לענין שבת לא הוי דופן לענין סוכה, ותירץ הר"ן כיון דבכל סוכות יש יום אחד שבת והתורה לא נתנה הכשר לחצאין ואי אפשר לומר מיגו דלא הוי דופן לענין שבת כו' דא"כ הי' הכשר לחצאין, וכיון דלענין סוכה ע"כ מותר אף בשבת ע"כ אמרינן מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת עד כאן, והנה למדנו מדברי הר"ן דבמקום דאפשר לומר מיגו דלא כו' אמרינן, וכ"ש דבמקום דא"א לומר מיגו דהוה כו' ונבוא לנ"ד, הנה בכל פסולי קהל כתיב בהו קהל ה' וגלי רחמנא בממזר דספק קהל לא מקרי קהל ה' לאסור בממזר, וע"כ אמרינן מיגו דלא הוי קהל ה' לאסור בממזר לא הוי נמי קהל ה' לאסור בפצוע דכה, דאי אפשר לומר להיפוך מיגו דהוה קהל ה' לאסור בפצוע דכה הוי קהל ה' לאסור בממזר, דהא בממזר גלי קרא בפירוש דלא מקרי קהל ה', ואפי' באמת הוא ישראל כיון דלדידן ספק הוא לא מקרי קהל ה' ומיגו דלא הוי קהל ה' לאסור בממזר לא הוי קהל ה' לאסור בפצוע דכה אבל ספק פ"ד בקהל ודאי דליתא להאי טעמא אין מכאן משמעות להתיר]: ט) איברא דלאחר העיון ע"כ אין כוונת הרמב"ם משום מיגו, דהנה שם בסוכה אמר רבא סיכך על גבי פסי ביראות כשירה, מיגו דהוה דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה, ובתוס' ורא"ש שם אע"ג דלא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים ולבהמה דווקא, הכא התירו משום מצוות סוכה, עכ"ל, והנה מוכח דמשום מצוות סוכה התירו כמו משום עולי רגלים, והנה הרמב"ם כתב שם סיכך על באר שיש לה פסין כשירה, הרי דלא הכשיר פסין לסוכה אלא אם כן יש שם באר, ומשום דבלא באר אפי' לשבת לא משתרי, וקשה הא מן התורה אין חילוק בין יש שם באר או לא, וא"כ נאמר מיגו שיהי' סוכה כשירה מה"ת, ושוב בסוכה יהי' מותר מדרבנן משום מצוות סוכה דמהני כמו באר לעולי רגלים, דלענין סוכה אין נ"מ בין יש שם באר או לא, וצ"ל דמ"מ כיון דלשבת אסור מדרבנן, שוב אי אפשר לאשתרויי בסוכה מדרבנן משום מיגו אף דלענין סוכה הוי כמו באר, הא סוכה בעצמותה לא משתרי אלא משום מיגו דשבת ולשבת הא אסור מדרבנן ע"כ גם לסוכה אסור מדרבנן: י) וא"כ בנידון דידן נמי אי ס"ד ספק פצוע דכה אסור וספק קהל לפצוע דכה לא משתרי אלא משום מיגו דלממזר, וכיון דלממזר גופי' אסרו חכמים ע"כ אף לפצוע דכה אסור אף דלממזר לא אסרו חכמים אלא משום מעלת יוחסין ובאיסור פצוע דכה ליכא משום מעלת יוחסין, הא ספק קהל בעצמותו לא משתרי אלא משום מיגו דלממזר, והא לממזר אסרו חכמים ע"כ אף לפצוע דכה אסור כנ"ל בפסי ביראות, ע"כ לומר ספק קהל בפצוע דכה מותר בעצמו, וה"ה ספק פצוע דכה בקהל ודאי דמ"ש, וכ"ש הוא כנ"ל מדברי הריטב"א ודו"ק: יא) והנה בטעם היתר ספק פצוע דכה לשיטת רש"י ותוס' דה' קהלי אין פצוע דכה בכלל, צ"ל כיון דהוקש פצוע דכה לממזר לענין דלא הוי פצוע דכה אלא בידי אדם כמו ממזר דבידי אדם הוא, ה"ה דהוקש לענין דלא נאסר אלא פצוע דכה ודאי, כמו ממזר דלא נאסר אלא ממזר ודאי, דקי"ל אין היקש למחצה, ועוד עדיף היקש לענין ספק מהיקש לענין בידי שמים דמותר, דבידי שמים אי אפשר בממזר ואיך למדין להתיר פצוע דכה בידי שמים, הא הו"ל אפשר משאי אפשר ואעפ"כ למדין בהיקש, כ"ש לענין היתר ספק דמותר בממזר ה"ה דמותר בפצוע דכא: יב' איברא דלפי זה ג"כ יש מקום לאסור בספק פצוע דכה מדרבנן, ואף שהרמב"ם נראה שמתיר, הרמב"ם לטעמי' בזה משא"כ לרוב הפוסקים כמו שאבאר, דהנה בשופר דקי"ל בין של ר"ה בין של יובל בכפופים, בר"ה משום כמה דכייף אינש דעתי' טפי מעלי, וביוהכ"פ אף דלא שייך כייף אינש דעתי' ואדרבה יותר יש לתקוע בפשוטין שהוא סימן לחירות עבדים, מ"מ ילפינן יובל מר"ה בגז"ש דבכפופים, וכן פירש"י שם, ופירושו מוכרח, דאין לומר דגם ביובל יש לתקוע בכפופים דשייך גבי אדון שיהי' כפוף להקב"ה וישלח עבדו וכמ"ש בעל ספר גנת אגוז, דא"כ איך פליג ר' לוי בגמ' על תנאי דמתני' דכולהו ס"ל ביובלות בפשוטים, אלא ודאי דטעמא דר' לוי ביובל משום גז"ש, וע"כ ס"ל לר' לוי כר' יהודה בחדא דר"ה בכפופים, וכת"ק בחדא דיובלות ילפינן בגז"ש מר"ה, ובתוס' שם הוכיחו דכפוף בר"ה מעכב בדיעבד, דאל"כ דאינו אלא לכתחילה איך שייך למיליף יובל מיני' כיון דהטעם לא שייך ביובל, והרא"ש סולק על התוס' דאף דאינו אלא לכתחילה כיון דלמדין זה מזה בגז"ש השוו אותם חכמים, וכן קי"ל בש"ע: יג) והנה הדבר ברור דלמה דקי"ל דאינו אלא לכתחילה הוא מדרבנן בעלמא, וכ"כ הריטב"א שם להדיא ואעפ"כ למדין זה מזה בגז"ש אף דהטעם לא שייך ביובל, א"כ בנ"ד נמי כיון דפצוע דכה מממזר בהיקש ובממזר אסרו חכמים משום מעלת יוחסין, גם בפצוע דכה אסרו אף דבפצוע דכה ליכא מעלת יוחסין, ואף שהרמב"ם התיר פצוע דכה בקהל ספק, אין קושיא על הרמב"ם דאיהו ס"ל בהלכות שופר, דכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש הכפוף, ולדידי' נקטינן כסברת התוס' דאם לא הי' פוסל אלא לכתחילה לא הי' למדין בגז"ש, וה"ה בפצוע דכה וממזר כיון דבממזר גופי' אינו פוסל אלא מדרבנן, והטעם