אבני נזר אבן העזר רצח

היינו בשנים או שזימן שלשה ביחד שכיון שאין הגט מתקיים בפחות צריכין לחתום זה בפני זה, אבל כשהגט נגמר בשנים ולא הי' דעתו לחתום יותר כשחזר והחתים שלישי אינו נפסל בכך, והר' אלחנן נראה לו לפוסלו כיון שבא להחתים שלישי גילה דעתו שלא יהי' גט עד שיחתום השלישי וחתימתו אינו כלום כיון שלא חתמו זה בפני זה, ע"כ בתוס', ונראה שזה על דעת מי שסובר כההיא דר"פ השולח שאם ביטל הגט בפירוש מבוטל ושוב אינו חוזר ומגרש בו [דאלו למאן דס"ל שגט הנכתב בהכשר אי אפשר לבטלו אין הגילוי דעת כלום כיון שחוזר ומגרש בו] עכ"ל הר"ן, הנה שמשום שדעתו שלא יגרש בעדים ראשונים לבד נתבטל הגט במקצת שלא יוכל לגרש בהם לבד אף שלא גילה דעתו שרצה שלא יוכל לגרש בהם לבד, וה"ה בנמלך שלא לגרש בגט זה כלל דנתבטל גט זה לגמרי: ו) האומנם כי הרא"ש והטור הגם שפסקו שאם ביטל בפירוש הגט מבוטל ומ"מ פסקו כדעת ר"ת והר' משולם שיכול להחתים השלישי, מ"מ אין להוכיח מהם דס"ל בהמלכה שלא לגרש לא נתבטל הגט, שפשוט שדברי ר"ן אלו הם רק לטעמייהו דהרי"ף והרמב"ם דעידי חתימה מועילים בלא עידי מסירה והכריע הר"ן כמותם משום שידוע ע"י עידי חתימה שהגט בא מיד בעל ליד אשה חשוב כעידי מסירה, וכתב הר"ן בהלכות בהמגרש ובחידושיו רפ"ק דגיטין שאם לא הי' עידי מסירה והגט מתכשר ע"י עידי חתימה שוב צריך שיחתמו עדים לשמה עיי"ש, וע"כ עידי חתימה הם עצם הגט, ע"כ כשנמלך שלא לגרש בעדים ראשונים לחוד, הנה ביטל הגט במקצת כנ"ל ואפי' הי' שם עידי מסירה מ"מ הא צריכין העדים לחתום לשמה, דאל"כ הוי מזוייף מתוכו, והטעם פירש הר"ן שם לפי שיטתו שמא יסמכו עליהם בלא עידי מסירה ואז יפסול, וא"כ אף ביש עידי מסירה העדים מדרבנן מעצם הגט ושייך שביטל חתימת העדים במקצת: ז) אבל הרא"ש והטור לטעמייהו דאזלי בשיטת תוס' דעידי חתימה אינם מועילים כלום להכשיר הגט רק שיש הוכחה מעידי החתימה שודאי הי' שם עידי מסירה] ולא שייך בהם ביטול, ואף שמתחילה הי' דעתו שלא ליתן הגט עד שיחתמו עוד עדים אח"כ, אם יתן בלא הוספת עדים אין בכך כלום, וכאלו אמר לא אתן הגט עד שתתן לי מעות ואח"כ נמלך ליתן בלא מעות שאין בזה חשש ביטול, ובחתימת עדים הגם שמדרבנן צריך בהם לשמה, הא כתבו התוס' (ד') משום דגזרינן חתימה אטו כתיבה ובכתיבה לא שייך ביטול במקצת שאי אפשר שיאמר לא אגרש בגט זה לבד רק עם עוד גט אחר דספר אחד אמר רחמנא וכו' ואי אפשר לגזור בזה אטו כתיבה: ח) ואמנם כי יש לפקפק בזה לדעת ריטב"א פ"ק דמציעא גבי מצא שטר שכתוב בו הנפק שזמנו בו ביום דאפי' בשטר דעלמא שייך ביטול עיי"ש, והיינו דאף דלא בעי לשמה מ"מ שליחות בעינן דאל"כ הוי מפי כתבם כשנכתב שלא מדעת המתחייב, וה"נ בגט כשחתמו שלא מדעת הבעל וכשביטל השליחות נשאר מפי כתבם ופסול דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עידי מסירה, אך הא דעת יחידית היא, ובתומים סי' ס"ה וילק עליו עיי"ש ובנתיבות: ט) ולפמ"ש נחבאר דרש"י הפוסל ג"כ בהחתים עוד עדים אינו מטעם הר"ן, שהרי רש"י סובר ג"כ (כ"ב:) דעידי חתימה לבד אינם מועילים בלא עידי מסירה וא"כ לא שייך ביטול בעידי חתימה, אלא דלא ס"ל חילוק ר"ת כלל אלא דלעולם עידי גט אין חותמין זה בלא זה [וע"כ מה שהניח מעלתו בצ"ע שדברי הפוסקים בסי' ק"ל סותרים לדבריהם בסי' קמ"א אינו כלום]: י) נחזור לענינינו דהמלכה שלא לגרש הוי ביטול ואף שהוכחנו דאפי' לא הי' עומד לגרש בבירור בשעת כתיבה חשוב לשמה דמ"מ כתיבתו הי' רק משום גירושין, וכל זמן שהבעל מחזיק הגט שמא יגרש בו הלשמה קיים, משא"כ אם ימלך לגמרי שלא יגרש בו, האומנם כי יש לומר שעדיין הי' בדעת הבעל שאילו יופסל השני יתן הראשון כיון שהי' נחפז ללכת, הדבר תלוי בהכרע הדעת. וצריך ראי' לזה: יא) ולכאורה יש להביא ראי' מהא דכתב הר"ן ריש פרק האומר בקידשה עצמה מעכשיו ולאחר שלשים ובתוך שלשים נתקדשה לאחר ומת האחר בתוך שלשים כשהגיע יום שלשים והיא פנוי' מתקדשת לראשון, ולא אמרינן דבמה שנתקדשה לשני יחשב חזרה מקידושי ראשון שאין מעשה שלה מוכיח לחזור מקידושי ראשון לגמרי אלא עדיין דעתה שאם אפשר להם לחול שיחולו יעיי"ש, ובוודאי מיתת השני לא שכיח יותר מפסול גט שני, ה"נ עדיין דעתו שאם יופסל השני יתן הראשון: יב) אך באמת אין הנדון דומה להא דר"ן, דהתם אין חזרה רק שתתרצה לבטל קידושי ראשון, ועל זה נאמר שאין מעשה שלה מוכיח על זה ועדיין רצונה בראשון אם לא יהי' השני, ואף שהדברים מראין שנתייאשה מקידושי ראשון שלא עלה על דעתה שימות השני בזמן קצר ותוך שלשים חשוב לאלתר דלא חיישינן למיתה כמ"ש הרא"ש ריש נדרים] מ"מ לא נתכוונה לבטלם, אבל בנ"ד אם נאמר שלא עלה על דעתו שיופסל השני הרי גמר בדעתו שלא יתן הראשון ובזה לבד נתבטל הגט אף שלא נתכוון לבטל כדמוכח הא דהמגרש (פ"ב) ודברי הר"ן שלהי הזורק כנ"ל: יג) אך לאשר מת הבעל ונשאר יבם קטן בן שנה חפשתי למצוא היתר, והנה ביש"ש פרק השולח סי' ט' כתב שכל זמן שאינו חוזר מביטול הגט הגט בטל, אך כשחוזר מהביטול ומגרש בו מעיקר הדין הוי גט לכתחילה לא תנשא בו ואם נשאת לא תצא יעיי"ש, וה"נ כשחזר וגירש בו הרי חזר מההמלכה ואם נשאת לא תצא, וכיון שמת הבעל והיא רק חשש יבמה לשוק יש לדמותו למים שאין להם סוף שג"כ הדין אם נשאת לא תצא, ומדברי רמב"ם בהלכות נחלות שכתב שלא החמירו בזה רק משום חשש איסור כרת משמע דיבם שנפל למשאל"ס תנשא לכתחלה, ה"נ בנ"ד, ואף שנולד הספק באיסור כרת אין לדמותו לספק דאורייתא וע"י גלגול נעשה דרבנן, דמבואר במהר"י בן לב שזה דומה לספק טריפה שנתערבה באחרות דאסור משום כבר אסרתו מספק נחשב כודאי איסור, ובנ"ד שהדין רק לכתחילה לא תנשא, הנה לא חשבנוהו לוודאי גם לא לספק גמור ממילא כשהוקל האיסור מכרת ללאו גם לכתחלה תנשא: