אבני נזר אבן העזר רצז

אלו רובם פסולים, ובגט הראשון הלוא ג"כ הי' ריעותא זו שלא קראו הגט ולא חשוב עידי מסירה להנשא לכתחילה עכ"פ אולי יתוודע שהי' שם שני עדים כשרים, ולשון כת"ר בעדת בעלי עבודת הפרך לא ידעתי אם כוונתו עידות בעלי עה"פ וחסר יוד ואו, או עדת היינו עשרה שצריכין להיות בברכת נשואין ובתוכם הי' עכ"פ שני כשרים, וא"כ בוודאי גם עכשיו יהי' שני כשרים, ועוד כיון שהי' הנשואין בפני כשרים הרי נשאת, דלענין שיחשב נשאת נסמוך על גט ראשון, ולענין איסור סוטה דרבנן נסמוך על גט ראשון: יט) ולענין שאין שם מקוה כשירה דא עקתא, ואף אם יש שם נהר ונסמוך על ר"ח דפסק דנהרא מכיפי' מבריך ולא הוי זוחלין מה יעשו בחורף, ומאחר שהראטנע שר בית הסוהר אינו מניחם לשבת יחדיו עד יהי' להם רשיון איך נסייעם באיסור כרת: כ) אך טוב להתוודע הנימוס דאפשר כל זמן שלא יהי' להם קוויטל בלשון רוסיא אף אם יראו הגט בלשון הקודש וכתב אשורית לא יניחם עוד לשבת יחד עד שיהי' להם קוויטל ואז יוכל לשלוח להם הגט להקל מהם האיסור אם ידורו יחד בלי רשות שר בית הסוהר ואין אפטרופוס לעריות, ולא לשלח להם קוויטל עד יתוודע שיש להם רשות לנסוע למקום שיש מקוה לטבילה, ואחר הגט אם ידרשו לשלח להם קוויטל ישאל מהם מה יעשו בטבילה, ואם הנימוס שבגט כשר לבד יניחו אותם לדור יחדיו ישאל מהם תיכף, וה' יצילנו משגיאות שלא נכשל ח"ו בדבר חמור כזה: הק' אברהם. סימן קעג ב"ה יום ב' שלח תרנ"ו לפ"ק סאכסטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב החריף הבקי כש"ת מו"ה מרקיל שלמה הכהן נ"י האבד"ק סארנאק. דבר הגט שלא הוטב בעיני המסדר שהוא עצהיו"ט ולא הוטב בעיניו ליתנו להאשה ואמר כן להבעל שמפני שאינו עצהיו"ט רוצה לסדר גט אחר וכן עשה, והובא הגט שני לפני המסדר והי' בו פסול גמור ולאשר הי' הבעל נחפז לדרכו אמר לו הרב שיתן גט ראשון ואח"כ נעיין בדבר, ועתה השאלה אולי נתבטל הגט ראשון לשיטת הרמב"ם שאם ביטל גט שלא הי' ביד שליח אינו חוזר ומגרש בו שגוף הגט נפסל: תשובה א) הנה כבודו מייתי דברי הש"ע סי' קמ"א שאם עשתה שליח לקבלה וכשראתה שלא בא עשתה שליח אחר לא בטל שליחות הראשון, ה"נ לא בטל גט ראשון במה שכתב גט אחר, ואינו דמיון כלל דהתם לא עשתה שליח אחר מחמת שלא רצתה בקבלת שליח ראשון רק משום ששליח ראשון לא קיבל אבל אם יקבל הראשון אין נ"מ אצלה משא"כ נ"ד שהי' מתמת שלא הי' ראשון מן המובחר: ב) ועוד דהתם כיון שלא ביטלה שליח ראשון עדיין אפשר שיקבל הראשון ולא בטל שליחותו משא"כ נ"ד שנמלך שלא לגרש בראשון רק בגט אחר ודומה להא דגיטין (פ"ח) דמקשה ודילמא אמלוכי אמליך ופירש"י נמלך שלא לגרשה והדר אמליך לגומרו ונמצא הראשון בטל, מבואר דבמה שנמלך חשוב ביטול, וה"ה בנמלך שלא לגרש בגט זה שגט זה בטל, וכהאי גוונא בתוס' ריש זבחים בהא דאשה לאו לגירושין קיימא כתבו תוס' ואפי' זינתה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת ולא חשוב גט זה לשמה, וה"נ אף שדעתו לגרשה כיון שנמלך שלא לגרש בגט זה לא חשוב גט זה לשמה: ג) הן אמת שקשה להבין למה יתבטל הגט במה שנמלך שלא לגרש, בשלמא אם לא הי' נקרא לשמה רק אם האשה עומדת להתגרש כמו שנראה לכאורה מפשט דברי תוס' (כ"ב) דה"מ והא, ע"כ כשעכשיו אינה עומדת להתגרש לגמרי או בגט זה] נתבטל הלשמה, אך באמת זה אינו, שהרי (בדף י"ח) כתבי' ואנחי' בכיסתי' דאי מפייסה תפייס ומ"מ חשוב לשמה אף דאכתי לאו לגירושין קיימא דשמא תתפייס ואין לומר דכיון שלא נתפייסה אגלאי מילתא דלשמה הוה קאי דהא קי"ל אין ברירה בפרט בענין לשמה דאפי' למ"ד יש ברירה בעינן שיהי' מבורר בשעת כתיבה] ועוד שטר קידושין שכתבו לשמה ושלא מדעתה למאן דמכשיר הא אשה לאו לקידושין קיימא, ועוד המשלח גט לגרש בע"כ והיא נשמרת פן יפגענה בעלי חצים שליח ועדים נאמר בשעת כתיבה לאו לגירושין קיימא ולא יחשב לשמה, אלא ודאי זה אינו, ומה שאם כתב סופר שלא מדעת בעל לא חשוב לשמה מבואר בתוס' עירובין (י"ג.) משום שהבעל שעליו לכתוב מסתמא מקפיד שלא יכתבו גט לאשתו, וזה סברת תוס' גיטין ג"כ דאין מועיל כוונת הסופר בלשמה על אשתו של אחר מטעם שמקפיד כנ"ל, או אפשר אפילו בסתם אין כוונתו מועיל שיהי' גט לאשת חבירו וכענין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ותוס' בעירובין הנ"ל שהוקשה להם הוצרכו לחלק משום דכהן אינו מקפיד ובעל מקפיד] וע"כ חשוב כסתמא וסתמא פסול משום דאשה לאו לגירושין עומדת, אבל לא משום דלאו לגירושין קיימא לא חשוב לשמה, וא"כ כיון דאפי' לאו לגירושין קיימא חשוב לשמה למה יתבטל הגט במה שנמלך: ד) וסבור הייתי לפרש הא דהמגרש דרש"י אזיל לטעמי' חגיגה (יוד:) בהא דנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל דכיון דנזכר אנן סהדי דתו לא ניחא לי' בשליחותי', ולפי דברי תוס' עירובין הנ"ל דמסתמא הבעל מקפיד מלכתוב גט לאשתו, וע"כ כשנמלך שלא לגרשה ודאי מקפיד שלא יהי' גט כתוב לאשתו ומסתמא מבטלו כשם שהתם מבטל לשליחותי', וזה בנמלך שלא לגרש כלל, אבל בנמלך שלא לגרש בגט זה כיון שרוצה לגרשה מה איכפת לי' שיהי' מונח גט זה בהכשר ואין ראי' שמבטלו: ה) אלא דיש להוכיח ממ"ש הר"ן סוף פרק הזורק באחד שכתב גט לאשתו והחתים עליו שנים ואחר זמן החתים עוד שלישי והכשירו רבינו משולם מסברא דהא דעידי גט אין חותמין אלא זה בפני זה