אבני נזר אבן העזר רצט

יד) ואפי' לדעת הש"ע דפסק שאם גירש בגט זה הוי ספק מגורשת, מ"מ אפשר שלאחר שמת ונפלה לפני יבם א"צ חליצה, דהנה רוב הפוסקים הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן מקילים שאינו יכול לבטל הגט, וראייתם חזקה מהא דגט זה חרס היא חוזר ומגרש בו, והרי לשון זה מורה יותר ביטול הגט מביטול השליחות, על כרחין דגוף הגט אי אפשר שיתבטל, וכן משמע בבעל העיטור שלישית (ט"ז:) שהביא הגירסא התם דיבור ודיבור הוא, משמע משום דכתיבת הגט הוי מעשה ואינו יכול לבטל, וכן דייקו תוס' מגירסא זו רק שבקידושין אין שם אריכות זה, וכיון שהבה"ע הביא הגירסא דגיטין משמע שהגט אינו יכול לבטל והפוסלים בהחלט הם, הרמב"ם ור"ת, ואפשר גם הטור והסמ"ג והתרומה ורי"ו לא פסלו רק מספק, נמצא שהמתירין בודאי הם רובא דמינכר נגד הפוסלים בודאי אלא שמ"מ החמירו לשויי ספק מגורשת מחמת חומר א"א וכמ"ש הה"מ כיון שלהפוסלים אם נשאת תצא והוולד ממזר שומר נפשו ירחק מזה, אבל כשמת והיא רק איסור יבמה לשוק נסמוך על רוב הפוסקים טו) ואף דבפרק האשה שהלך אמר רבא מכדי הא א"א דאורייתא ואיסור יבמה לשוק דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו, חילוק יש בין נ"ד להתם כמו שאגיד, דהנה מצינו בכמה מקומות, ספ"ק דכתובות לענין דבעינן תרי רובי, ובפרק עשרה יוחסין גבי שתוקי אף דמה"ת כשר משום ספק ספיקא שמא אזיל לגבה ואת"ל איהי לגבי' הוי ספק וא"כ הוי ס"ס וכמ"ש הריטב"א שם, מ"מ החמירו משום מעלת יוחסין, וע"כ גם באיסור א"א שהוולד ממזר החמירו, וכשנעיין בדבר נראה שדומה לגמרי להא דעשרה יוחסין דספק ספיקא הוא שמא רוב להתיר ואת"ל פלגא שמא מותר, וה"נ שמא הלכה כפוסקים שאומרים הלכה ברורה שסוברים שסוגיא דגיטין וסוגיא דקידושין אין חולקות זו על זו ורוב להתיר, ואת"ל כהני דמספקי הם הסמ"ג והתרומה ורי"ו וטור שסוברים שסוגיות חולקות שמא מגורשת רק משום מעלת יוחסין מחמרינן כמו בההיא דעשרה יוחסין, ובפרק האשה שהלך מקשה שפיר שגם ביבמה יש מעלת יוחסין שאם תנשא לכהן בביאה ראשונה עשאה זונה וולד הנולד מביאה שני' חלל, וכמ"ש הרמב"ם פי"ט מהלכות איסורי ביאה, הלכה ה' וז"ל כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הוולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה ונעשית זונה חזר ובא עלי' ביאה שני' נתעברה וילדה היא חללה וולדה חלל לפי שהיא מאיסורי כהונה, אבל נ"ד שההיתר משום שחל הגט וממנ"פ אסורה לכהן ואם תנשא לישראל וילדה בת תהי' כשירה אף את"ל שיבמה היתה וכמו וולד יבמה מכהן בביאה ראשונה שכשר כמו כן ולד ביאה שני' מישראל וק"ל*) ואם כן אין כאן ) משום מעלת יוחסין, ושפיר נסמוך על רוב הפוסקים **( הגהה וטעם דבריו דוולד יבמה לשוק כשר דפסק כר' יהושע ביבמות (ט"ז.) בני צרות שנשאו לשוק כב"ה אליבא דב"ש כשירות לכהונה דאין ללמוד מאלמנה לכה"ג דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת, ואין להקשות לדעת הרמב"ם דבא על יבמה לשוק עשאה זונה א"כ יבמה נמי היא עצמה מתחללת, ודומה להא דיבמות (מ"ד:) בחייבי כריתות לר' יהושע דמודה שהוולד פגום מקו"ח דאלמנה לכה"ג, וליכא למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת, ה"נ כיון שבא עלי' עשאה זונה, לק"מ דמ"מ איכא למיפרך מה לאלמנה שנתחללה גם מן התרומה אם בת כהן היא תאמר ביבמה לשוק אף אם אין קידושין תופסין מ"מ לא נפסלו מקרא דלאיש זר כמו חייבי כריתות, שהרי כתבו תוס' יבמות (מ"ד: ס"ח:) דחייבי כריתות דחמורי הוי בכלל לאיש זר אף דלאו זר אצלה מעיקרא וכי תהי' דמרבי גם חייבי לאוין הוא דבעינן בי' זר אצלה מעיקרא ונכרי ועבד דחייבי לאוין לבד לא נפסלו מלאיש זר כיון דלאו בני הוי' ולא אתרבי בקרא דכי תהי' רק פוסלים מקרא וכי תהי' אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין אבל חייבי כריתות לא נאסרו מקרא דכי תהי' אלמנה וגרושה כיון שיש להם אלמנות וגירושין לאחריני עיי"ש היטב, וא"כ יבמה לשוק אף שעשאה זונה אף לחולקים על רש"י ורמב"ם בחייבי לאוין משום שאין קידושין תופסין ביבמה] מ"מ לא נפסלה לתרומה מקרא דלאיש זר כיון דאין בה כרת ולא אתרבי מקרא דכי תהי' דהא לית בה הוי' וכמו נכרי ועבד דלא נאסרו מקרא דלאיש זר ועוד דלאו זר אצלה מעיקרא ומקרא דוכי תהי' אלמנה וגרושה דפסלי נכרי ועבד לא פסלי כיון דבני הוי' הם לאחריני: עד כאן הגהה**( דגיטא גופי' אי אפשר להתבטל*): טז) ואף שבזה יש לפקפק שכבר עשינו אותה ספק גמור בעוד בעלה חי, ויש לדמותו לספק דרבנן הבא ע"י גלגול שכבר פסקנו שהיא טריפה, ה"נ כבר פסקנו **(הגהה נ"ל ראי' למ"ש דביבמה דווקא היכי דאיכא חשש שתנשא לכהן מחמרינן בה כמו באשת איש אבל היכי דליכא חשש כהן יש חילוק בין יבמה לא"א, מדברי תוס' יבמות (ל"ו:) בד"ה הא שהקשו בהא דלא שהה שלשים יום ספיקא הוי ואין הולד פוטרה מן החליצה ונזיל בתר רוב דוולד מעליא ילדן, ואור"י דחשינן למיעוט מצוי כזה כמו במשאל"ס דאשתו אסורה אע"ג דהתם שמא משום ערוה החמירו וכי' עיי"ש, וקשה מה זה הדיחוי שאין מדמים איסור יבמה לשוק לאיסור א"א דאשת איש היא ערוה הא בפרק האשה שהלך בתרא הקשה ע"ז הש"ס מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, אך לפמ"ש נכון היטב דהא במת תוך שלשים יום אם נשאת לישראל חולצת וא"כ היא מותרת לבעלה בלא חליצה, וקשה למה בנשאת לישראל חולצת הא לית בה עוד חשש כהונה, שאף אם ימות בעלה ישראל הלוא אז אי אפשר שתנשא עוד שתהי' קטלנית ואם יגרשנה הא תאסר לכהן וכיון דלית בה עוד משום מעלת יוחסין אין ללמוד ממים שאין להם סוף איסור ערוה שהוולד ממזר ואית בי' משום מעלת יוחסין: ואין לומר כיון שתחילה קודם שנשאת לישראל הי' בה משום מעלת יוחסין אף שאח"כ אזיל מעלת יוחסין החמירו, הא ליתא שהרי אף בתחלה הי' ראוי להתירה להנשא לישראל משום רוב רק שהחמירו בה משום לתא דנשואי כהן למה יחמירו יותר מבאשת כהן וכיון דבאשת כהן בדיעבד אינה חולצת מהראוי שגם באשת ישראל בדיעבד לא תחלוץ כיון דמחמת עצמותה אין בה חשש עוד שתנשא אח"כ לכהן רק שאסרנוה תחילה משום נשואי כהן ואיך יהי' עוד חמור מנשואי כהן, וזה אם נאמר דבאין חשש נשואי כהן לא מחמרינן ביבמה כמו בא"א. אבל אם נאמר שלעולם הם שוים מה פקפקו תוס'**(