אבני נזר אבן העזר רצב

שאול על מנת שכן יקראו לו כשעולה לתורה, ועכשיו שעולה לתורה בשם שואל ולהיפוך כל הנקראים שואל לעולם לתורה שאול הוי נשתקע כנידון התשו' לחם רב: ו) אחר שכתבתי כל זה נמלכתי שלא לשלוח התשובה עד יהי' לי גביית עדות, אח"כ הי' לי מכתב מהמו"ץ המסדר מפראשניץ כי עלה בלבו ספק איך לכתוב בגט ואמר הסופר לפניו בזה הלשון מעיד אני עליו איך ששנינו התפללנו בביהמ"ד בחיי הרב הקדוש זצללה"ה והוא הי' מזהיר כמה פעמים להשמש שלו שידקדק לקרוא את העולה לתורה כהלכה, ושמעתי כמה פעמים שקרא את המגרש הזה בשם שאול יעקב, אלה תוכן דבריו של המו"ץ הנ"ל, אתמול בלילה הגיעני מכתב כבודו עם הגב"ע, והנה הכחשה ביניכם דבר מאמר הסופר הנ"ל, גם דבר הגביית עדות, ימחול כבודו, לא נהג מנהג סופרי דווקני שמעתיקין לשון העדים, והנה העד ראשון כתב כבודו שהוא שמש, והוא קראו לתורה זה מ' שנים בשם שואל יעקב [גם בזה הי' צריכין לחקור אם כשהתפלל במנין אחר נקרא שאול יעקב], אך בעד השני לא נזכר שהי' שמש, וגם לא נזכר שהי' קורא אותו לתורה, רק סתם שקראו, ומשמעות זה בקריאת בני אדם ולא לתורה, ובתחילה הי' בדעתי שלא להשיב על הגב"ע הזה, אך ראיתי שלא יהי' קץ וסוף לדבר, אמרתי אשיב: ז) ואומר אני אם כן הדבר שנשתקע שם שאול הן בקריאת בני אדם, הן בעלי' לתורה, הגם שכתבתי ראשון עפ"י דברי הב"י דאין להקל אפי' במקום עיגון גמור, אולם ראיתי להב"ש בשם פעריל שאם הי' שם העריסה מרגליות ונקראת פעריל כותבין מרגליות המכונה פעריל, וזה היפוך דברי ב"י בחיים ונקרא ביבאנטי, גם כמה אחרונים מסכימים למהרי"ק בדין באלי ונקרא באלו, ועוד הב"י סותר עצמו במה שפסק בסעיף ו' גר שכתב שם גיותו כשר אפי' נשתקע ממנו, והוא כשיטת מהרי"ק משום שידוע שהי' לו שם אחר, ממילא בחיים ביבאנטי, אם ביבאנטי אינו שם בפני עצמו רק כינוי לשם חיים כשר, וה"ה בשואל שידוע שהוא כינוי לשאול, לזאת יש לפסוק במקום עיגון כדברי גט פשוט להכשיר: ח) אך כל זה אם ידוע שהי' שם העריסה שאול יעקב, אבל אם גם שם העריסה שואל יעקב, דומה לדין המבואר בשמות נשים אות ב' אם שם העריסה רעכיל או שעריל יש לפסול אם כתב שרה או רחל זולת שארקא הואיל וניקוד אחד יע"ש, א"כ בנידון דידן שנשתנה בניקוד אם הי' שם עריסה שואל יעקב פסול, וצריך לברר זה בעדים להיתר האשה במקום עיגון, וגם אם נקרא תחילה לתורה שאול יעקב כדברי הסופר מפראשניץ סגי להתיר במקום עיגון: ט) אך בנידון דידן שאינו מקום עיגון ששבה מאמעריקא. ע"כ אם כנים הדברים שנשתקע צריך ליתן גט אחר, והנה אם הי' שם העריסה שאול יעקב פשוט שמותר לו לישא אחרת אם רוצה לפטור אותה בגט שני והיא אינה רוצית לקבל, אך אם גם שם העריסה שואל צריך לברר הדין: י) והנה בס' קי"ט סעיף ה' גירשה ונמצא פסול בגט יכול אח"כ לגרשה בע"כ ולכאורה יש לומר דה"ה אם אינה רוצה לקבל ממנו גט שנית להתיר לו לישא אחרת, אך במקור הדין בתקנת מהר"ם מינץ סי' ק"ב כתב גירשה מדעתה ונמצא פסול והיא לא ידעה, היינו לפי שחשבה שגט גמור וקיבלה ונתרצית אינה כולה לחזור וכאילו מרוצית גם עכשיו, וכל זה לענין לגרש דבדעתא תליא מילתא, אבל לענין איסור שתי נשים דאפי' מתרצית לא מהני מה יועיל ריצוי שלה מתחילה, הא אפילו ריצוי עכשיו לא מהני: יא) אך בעיקר דין זה אם לא מהני רשותה, הר"ן בתשו' מ"ח מסתפק בדבר אם החרם לטובת האשה נעשה יכולה לומר אי אפשי, או גם לטובת האנשים שלא יכניס מריבה בתוך ביתו, ובכנה"ג בהגהת ב"י ס"ק י"ז הביא תשובת הר"ן הנזכר, והביא תשו' רש"ך דרשותה מהני, אך הב"ש סי' א' סק"כ דלא מהני ריצוי שלה וכתב כן בשם ד"מ, והגם שאין דבריהם צריכין חיזוק, ועליהם סמכינן במדינות אלו, נ"ל להביא ראי' מתשו' רשב"א ח"ד סי' ר' שנשאל אם מקבלין עדות שלא בפני האשה שגירשה בעלה כדי להתיר הבעל לישא אחרת, והשיב דמקבלין שאין זה בינו ובין האשה, אלא להעיד על עצמו שהוא מותר לישא אשה, ועל היתר הוא בא לדין וליתן עדים כנותן עדים שחתיכה זו מותרת לו, ועוד שאף להתיר אשה להנשא מקבלין עידי גירושין שלא בפני הבעל יע"ש, ואם תאמר דמותר לישא אחרת בריצוי דידה הרי איסור זה זכות האשה ושיעבודה עליו שלא ישא בלי רשותה, והרי דין זה בינו ובין האשה, ואף הדמיון למה שמקבלין עידי גירושין שלא בפני הבעל קשה דמה שאסורה לישא אחר אין זה שיעבוד שלו, ואפי' זינתה ואין לו שום תועלת ממנה אסורה לישא אחר ואפילו ברשותו, א"כ אין איסור שעלי' זכות הבעל, ע"כ אין העידי גירושין להתירה לינשא כדין נגד הבעל, משא"כ האיסור לישא אחרת שברצונה תלוי זכות שלה הוא ואי אפשר לקבל שלא בפניו, אלא ודאי לא מהני נתינת רשות שלה: יב) אך מ"מ יש לעיין בספק מגורשת אם שייך בה חדר"ג שלא לישא אחרת, בפרט שקיבלה הגט מדעתה וחשבה שנתגרשה מאתו לגמרי, דהשתא נראה דדומה לנתנה לו רשות כנ"ל, רק משום דהתקנה נעשה גם משום לתא דידי' שלא יכניס מריבה בתוך ביתו כמ"ש בתשו' הר"ן הנזכר, ובמגורשת ואינה מגורשת דאיתא בגמ' שמציאתה לעצמה, דטעמא מאי אמרו רבנן מציאתה לבעלה דלא תיהוי לה איבה הני תיהוי לה איבה ואיבה, וא"כ כשנושא אחרת לא שייך שמכניס מריבה בתוך ביתו כיון שעם הראשונה בלאו הכי אית לה עמה איבה ואיבה, והשני' לבד תהי' עמו, אך דמ"מ י"ל בספק מגורשת שהספק עומד להתברר יש לחוש שמא יתברר שאין הגט כלום ותהי' אשתו גמורה ויש בה משום מכניס מריבה בתוך ביתו: יג) מ"מ נראה לי בספק מגורשת וע"א אמר שיודע שמגורשת גמורה היא, מותר לישא אחרת, דלענין איסור ע"א נאמן דהוא איסור לבד כמ"ש בתשו' רשב"א הנ"ל, ובחתיכה ספק חלב ספק שומן ע"א נאמן, רק שנאמר כיון שלגבי דידה אינו נאמן ואשתו גמורה ממילא יש בה חדר"ג, אך כיון שבלא העד היא ספק מגורשת, וכבר ביארנו כי בספק מגורשת לא שייך חדר"ג כיון שנתקן משום לתא דידי', [ובתשו' רשב"א הנ"ל משמע דלא נתקן משום לתא דידה כלל] שלא