אבני נזר אבן העזר רצ

כוונת הלב ואין כאן עדות עכ"ל, ביאור דבריו עפ"י דברי הרמב"ם פ"ו מהלכות שאלה ופקדון דב"ד יכולין לדון באומדנא, אבל אין עדים יכולין להעיד באומדנא וע"כ אם לא הי' צריך עדים בקידושין לקיום המעשה הי' עדים מעידין בב"ד שאמרה היא ונתן הוא, והיו הב"ד אומדין שלדעת מה שאמרה נתן, אך מחמת שצריך עדים לקיום הקידושין ועדים לא ראו ולא שמעו הקידושין ואומד העדים אינו כלום ודו"ק: יח) ועפ"י זה יש לפרש דברי הראב"ד, דבקידושין בעינן רצון, רוצה אני, דמשום סברא אגב אונסי' [ואינו מפסיד כלום בקידושין, דיכול לגרשה בע"כ חשוב כמו זוזי כמו שפירשב"ם] גמר ומקדש, כיון שהוא אומדן כוונת הלב הוי מקדש בלא עדים, אך כשאומר רוצה אני אתינן עלה משום דברים שבלב אינו דברים, ואפילו באמת לא נתרצה חשוב רצון מה שאומר רוצה אני ויש כאן עדים. והשתא לא קשה מגט מעושה, דהתם שעשאוהו ב"ד עד שגירש בפניהם וכשראו ב"ד א"צ עדים, דלא תהא שמיעה גדולה מראי', וכיון שעדים מועילים לקיום קידושין כ"ש ב"ד, וב"ד יכולים לדון עפ"י אומדנא, דאגב אונסי' ומחוייב חשוב כמו זוזי, או שאינו מפסיד כלום הוי כמו זוזי כפירשב"ם] גמר ומגרש, ולא בעי רוצה אני, ובנתן הוא ואמרה היא, אפי' קידשה בפני שלשה, מי עשאן ב"ד לכך, ולא מצינו בש"ס ב"ב (קי"ג) רק גבי שלשה שנכנסו לבקר החולה ביום, רצו עושין דין, משום דהתורה עשאום ב"ד, כדיליף שם מקרא דוהי' לכם לחקת משפט וכמ"ש התוס' שם, דאינו יכולין הבנים לומר לפני ב"ד הגדול, או לפני ב"ד חשוב שבעירי נדון, דהתורה עשאם דיינים בע"כ של בנים, ע"כ מהני ראייתם בלא עדים, או לב"ד הקבועים לקה"ח או לדיני נפשות, אבל בלא זה מי עשאם ב"ד, אך בגט מעושה שב"ד מומחין כופין אותו לגרש, בזה שפיר נאמר דמהני ראייתם הגירושין עם אומדן דעתם לקיום הגירושין ודו"ק: יט) ודעת הרמב"ם דבגט מעושה הצריך שיאמר רוצה אני, וקשה מהא דערכין הנ"ל, יש ליישב ג"כ עפ"י הנ"ל, דלדעת הרבה פוסקים דבזמה"ז דליכא מומחין רק דעבדינן שלוחותייהו לא הוי רק מדרבנן, וקשה גט מעושה דפסול בהדיוטות, וכיון דמה"ת הדיוטות אנן איך מהני להתיר א"א דאורייתא, וצ"ל דמ"מ כיון דמדרבנן הוי כדין וגמר ומגרש, מהני מה"ת, אך לפמ"ש דהוי מגרש בלא עדים רק משום דהוי ב"ד וכנ"ל, וכיון דמה"ת לא הוי ב"ד לא מהני להתיר א"א דאורייתא, ע"כ צריך שיאמר רוצה אני, ואף דבלבו לא ניחא לי' הוי דברים שבלב, והוי מגרש בעדים כנ"ל: כ) ומה שלא הצריך בקידושין שיאמר רוצה אני, י"ל דהרמב"ם סובר בקידושין די בכוונה וא"צ רצון, דמה שצריך רצון להקנאה היינו משום דאינו בדין שיפקיעו ממנו בע"כ מה שהוא שלו, כעין אונס רחמנא פטרי', אבל קידושין שהוא רק קונה די בכוונה, ואמירתו הרי את מקודשת לי די שיחשב מה שבלבו אינו מתכוין לקדש לדברים שבלב, ואין להקשות דא"כ קטן שקידש יהיו קידושיו קידושין אם גדול עומד ע"ג מלמדו ומזהירו להתכוין לקידושין, דהרמב"ם לשיטתו לק"מ, דהוא פוסק גם בגט לא מהני בכתיבת התורף עומד ע"ג עכ"ל בחידושיי: כא) ועתה בנ"ד כיון שההיתר משום דברים שבלב צריך שיאמר רוצה אני דווקא, אולם בסדר גט שלנו סי' רי"ד ששואלין אם נותן מרצונו והוא אומר הן, הרי אמר רוצה אני: כב) ולכאורה יש לפקפק לפמ"ש הרשב"א קידושין (נ') דהא דמהני מסירת מודעא, ולא חשוב דברים שבלב משום דהוי דברים ידועים לעדים עיי"ש, ולא כפשוטו משום שאמר, ע"כ אמירתו תחילה לא חשוב אמירה, י"ל שאני הכא דעסוקין באותו ענין חשוב כבשעת מעשה, ועוד י"ל דאין ראי' מרשב"א, דרשב"א הוקשה לו דלעולם דיבור אחרון מבטל דיבור ראשון, דאתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש רמב"ן בחי' ב"ב (מ'), וע"כ טעם מודעא שהוא גילוי דעת שבשעת מעשה לא ניחא לי', וזה הוי דברים שבלב, ודיבור של מודעא נתבטל באמירת רוצה אני שאחר המודעא, ע"כ הוצרך לתרץ משום דהוי דברים ידועים לעדים: כג) סוף דבר לדינא, דנתינת המעות בגט זה שהבעל בגד באשתו זמן רב חשוב תלוהו וזבין, ומה שאומר שביטל בפני עדים ומרחיק עדותו, פשוט שאינו כלום כמ"ש בתשו' הר"ן, הובא ב"י סי' קל"ד: כד) אך שאומר ששינה שם אביו ששמו יצחק והוא צוה לכתוב יצחק יהושע דמתקרי יצחק, הנה מחמת שינוי השם לבד הי' מקום לדון, לפי מה שחילק הרא"ש בין שינה שם הלידה בין שינה שם דירה, שאדם נקרא על שם דירתו, ומדפסל הרא"ש בתשו' בשינה שם אביו, צ"ל דשם אביו דומה לשם דירה שנקרא על שם אביו, וכיון שהכל קורין אותו יצחק רק לתורה אמר שעולה יצחק יהושע ואין הכל יודעין איך אביו עולה לתורה, וכהאי גוונא בבית מאיר סי' בשינוי אבי המתגרשת לוי אינו פוסל שאין הכל יודעין שאבי' לוי, ולא דמי לשינוי שם אבי המגרש שלא הי' כהן וכתבו כהן שהכל יודעין ע"י קריאת התורה שאינו כהן עיי"ש בתשו' רעק"א סי' קי"ז, הנה אף שנקראת על שם אבי' ואבי' יודעין בו שהוא אינו לוי, צ"ל שאין נקראת רק על שם אבי' ואין הכל יודעין ששם זה אינו לוי, וה"נ אין הכל יודעין ששם זה לא נקרא לתורה בשם יצחק יהושע: כה) אך דא עקתא, כיון שנכתב שם אבי קמגרש בשינוי על פיו נראה בעליל שלא רצה לגרש, ואין לומר בזה גילוי דעתא לאו מילתא, לא מבעיא לדעת הב"ח דגילוי דעת קודם נתינה מהני אך אף לדעת הב"ש ריש סי' קל"ד דאף בכה"ג לאו מילתא עיי"ש, וכן משמעות הרמב"ן בחי' ב"ב (מ') שאם מסר מודעא ולא אמר שהוא מבוטל רק אנוס אני אלמלא שנאמן בכך אפי' חשבת לי' גלויי דעתא, הא גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא, התינח שלא הי' אנוס בגט, אבל בנ"ד שהי' אנוס רק שנאמר על ידי זוזי נתרצה ושוב אפי' לא נתרצה הוי דברים שבלב, הלוא לעומת הסברא דאגבי זוזי נתרצה יש הוכחה מדשינה שמו ודאי לא נתרצה ושוב נשאר אונס הנראה להדיא, ולא הוי דברים שבלב, ולא דמי להא דגיטין (ל"ד) אותיבי קרי באודנייכו אף דחזי דרהיט גילוי דעתא לאו מילתא, הנה דאונס בצירוף גילוי דעת ג"כ לאו מילתא, לא דמי, התם הגילוי דעת הי' אח"כ, ובעת שעשה שלום כדין הי', ואח"כ הגילוי דעת אינו