אבני נזר אבן העזר רפט

ח) אך יש חילוק גדול בין ההכשר משום גמר ומגרש, בין ההכשר משום דברים שבלב, ואעתיק לו מ"ש בחידושיי בענין מודעא ואונס וז"ל הלכה רווחת בישראל דתלוה וזבין זבינא זביני, ובב"ק (ס"ב) א"ל ר' אדא ברי' דר' אויא לרב אשי מה בין גזלן לחמסן א"ל חמסן יהיב דמי כו' א"ל יהיב דמי חמסן קרי לי' והאמר ר' הונא תלוה וזבין זבוני זבין, לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני, מבואר דהא דתלוה וזבין זביני' זביני דווקא באמר רוצה אני, והרמב"ם והטור כתבו הא דר"ה, ולא הותנו דהיינו דווקא דאמר רוצה אני, רק לשון הרמב"ם] מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח, אפי' תלוהו עד שמכר ממכרו ממכר, וכיוצא בו לשון הטור עיי"ש, וקשה הא דב"ק, והב"י סי' ר"ה כתב וז"ל ואפשר דלא בעי שיאמר בפירוש רוצה אני, אלא כל ששתק וקיבל הדמים רוצה אני קרינא בי' עיי"ש: ט) ונ"ל להביא ראי' לזה מהא דסוף פרק האומר משקלי עלי (כ"א:) א"ר ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי' מודעא, פשיטא לא צריכא דעשיי' וארצי, ממאי מדקתני כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, למה לי עד שיאמר רוצה אני ליתני עד שיתן מה עד שיאמר עד דמבטל לי' למודעא, ואי בתלוהו לא מהני בסתם עד שיאמר בפירוש, א"כ מאי ראי', הא צריך דווקא שיאמר רוצה אני, אלא ודאי לאו דווקא, אלא כיון שעושה מעשה גירושין, וה"נ במקח שעושה מעשה מכירה: י) ויש לדחות דשאני גירושין שאומר הרי את מגורשת, משא"כ במכירה כששותק ומקבל הדמים שאינו אומר בפירוש שדי מכורה, ובמכירה דעלמא בלא כפי' ודאי קבלת דמים מוכיח שנתרצה, אבל באונס אין קבלת דמים ראי' וצריך שיאמר בפירוש, וכה"ג [בתוס' יומא] ובחי' ר"ן סנהדרין בעובד ע"ז מאהבה ויראה דפטור היינו כל שציווי עליו בקנס מיתה שיזבח ויקטר לע"ז ועשה כן, ולא אמר בפירוש אלי אתה פטור, כיון שלבו לשמים, ומחמת אונס עשה כן, ונהי דבעלמא שעשה כן שלא באונס חייב מיתה, היינו משום דכשעושה כן שלא באונס, ודאי דעתו לקבלת אלהות, אבל כשעשה כן מחמת אונס, אין ראי' ממעשיו שנתכוין לאלהות, ע"כ אינו חייב רק באומר בפירוש, וה"נ בתלוהו אין ראי' מקבלת הדמים שכוונתו למכירה, ע"כ בעי שיאמר בפירוש שדי מכורה, כמו בגט מעושה הרי את מגורשת, מ"מ נקוט פלגא שא"צ לומר רוצה אני דווקא רק שמוכר לו סגי: יא) ולפי זה ק"ל על הראב"ד בהשגות פ"ד מהלכות אישות על מ"ש הרמב"ם האיש שאנסוהו בע"כ עד שקידש הרי זו מקודשת, וכתב הראב"ד והוא שאמר רוצה אני, והא בקידושין הוא אומר הרי את מקודשת לי ומוכח בערכין (שם) דכהאי גוונא מהני בגט מעושה, ובב"ב (מ"ז) יליף ר"ה מגט מעושה דתלוהו וזבין זביני' זביני, ואף שדחה דילמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים, אינו אלא דיחוי, ולפי האמת הטעם משום דרב הונא: יב) וליישב זה נקדים הא דקידושין (נ') גבי האי גברא דזבין ארעא אדעתא למיסק לא"י ובעידנא דזבין לא אמר ושא מידי, אמר רבא הוי דברים שבלב ואינו דברים, מנ"ל לרבא הא מדתנן וכן בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני הא בלבו לא ניחא לי' אלא ש"מ דברים שבלב אינם דברים, והקשה הריטב"א א"כ שלא כדין נמי, ותירץ דבשלמא כדין הוה דברים שבלב דאפשר דכיון דכדין אנוס גמר ומגרש ואי לא גמר בלבו דברים שבלב הם ואינם דברים, אבל שלא כדין אנן סהדי, אנוס מתחילה ועד סוף והוה דברים שבלבו ובלב כל אדם דהוה דברים: יג) והנה טעם זה צ"ל בתלוהו ויהיב דלא מהני, ולא אמרינן דברים שבלב אינם דברים משום דהוה דברים שבלב דמוכחין, ולפי זה בתלוהו וזבין יש לנו שני טעמים, האחד משום דסברא אגב אונסי' גמר ומקני וחכמים אמדו דעתו בכך, השני, דאפי' אם לא גמר ומקני כיון דאפשר שגמר ומקני שוב הוי דברים שבלב: יד) והנה דין זה אם צריך לומר רוצה אני דווקא, תלוי. בשני טעמים אלה, שאם הטעם משום דברים שבלב, זה דווקא כשאמר בפירוש רוצה אני, אבל שתק וקיבל המעות אין כאן לא דברים שבפה ולא דברים שבלב דניחא לי', דמקבלת המעות אין ראי', ודומה לעובד ע"ז מיראה דכשאמר בפיו שמקבל באלוה אף שבלבו אינו כך הוי דברים שבלב, אבל כשלא פירש, ממעשיו אין ראי', דעושה כן מיראה משום שאנסוהו, ולא חשוב דברים שבלב, ה"נ בנידון דידן: טו) ונוכל לומר דבמכירה וכהאי גוונא אפי' אמר מכורה לך לא מהני כיון דבעינן בי' רצון ולא מהני בי' כוונה, ומהאי טעמא לא מהני בקנינים קטן וגדול עומד ע"ג מלמדו ומזהירו, כדמהני בכתיבת גט לשמה, ובחליצה לשיטת התוס', משום דבקנינים בעינן רצון דווקא, וכן ביארו האחרונים, ועיין בתו"ג להרב ז"ל מליסא, ולדעת רמב"ן בספר הזכות פ"ב דגיטין לא מהני בחליצה גדול עומד על גביו דבחליצה בעינן ג"כ רצון עיי"ש, וכיון דבעינן רצון ומאמירתו מכורה לך אין ראי' שנתרצה, דאפשר משום אונס הוא אומר מכורה לך וכל זמן שאינו אומר שנתרצה לא הוי דברים שבלב כשבלבו ניחא לי' ודו"ק היטב: טז) אך לטעמא דאמדו חכמים דאגב אונסי' גמר ומקני, יש לומר אפי' שתק וקיבל המעות, או אמר מכורה לך אף שלא אמר רוצה אני, אמדוהו חכמים דאגב אונסי' גמר ומקני [ואינו דומה לעובד ע"ז מיראה, דהתם לא גמר ועובד וכמו תלוהו ויהיב, רק שאומר שעובד אף שבלבו להיפוך הוי דברים שבלב, ולא חשוב בלבו ובלב כל אדם, שהרי בש"ס קידושין (מ"ט:) הרי את מקודשת ע"מ שאני רשע מקודשת שמא הרהר ע"ז בלבו, וא"כ אינו בלב כל אדם שאינו מתכוין לעבוד, אבל שאינו אומר שמתכוין לעבוד, דלא הוי דברים שבלב מה שבלבו אינו מתכוין פטור משום דלא איתא סברא באגב אונסי וזוזי]: יז) והנה הרשב"א פ"א דקידושין, גבי נתן הוא ואמרה היא, כתב דאע"ג שהדברים מראין לדעת מה שאמרה לו נתן הוא וכמו שפירש דמי, מ"מ הודאת עדים בעינן, דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין, א"כ כיון שלא פירש ואפשר שלשם מתנה נתן ולא לשם קידושין, אעפ"י שהוא מודה דלשם קידושין נתן כמו שאמרה, אפי' הכי אין כאן עדות, שמיעה ולא ראי' לשם עדות, אלא שהם דנין