אבני נזר אבן העזר רפח

סימן קסז ב"ה יום ה' חיי תרנ"ה לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב המאה"ג חריף ובקי כש"ת מו"ה אברהם מו"צ דק"ק בערזין. דבר הגט אשר בעלה הי' עוזב אותה כמה שנים ובקושי אשר הכירו אותו בק"ק לאדז כי הי' מארחי פרחי והכו אותו ולקחו מאתו הפאס והביכעל ונסני עמו לבערזין וגירש אשתו ע"י שליח אצל כת"ר, וקודם הגט השלישו אצל כבודו הפאס והביכעל ונתפשרו עמו ט"ו רו"כ, ואחר הגט לקח הפאס והביכעל, וזה הי' באסתר תענית, וקודם חג שבועות בא אליו מכתב מהבעל וערער על הגט באומרו כי הי' אנוס בהכאה ולקיחת הפאס והביכעל, ועוד ביטל הגט טרם נתן השליח ליד האשה, ואינו רוצה לגלות עדיו עד אחר שתנשא, והשלישית ממנו כי אמר ששינה שם אביו, כי בגט נכתב בצוואת הבעל יצחק יהושע דמתקרי יצחק, ובכוון עשה כן בכדי שיהי' הגט פסול: תשובה א) הנה מ"ש כבודו דלא נחשב גט מעושה כי בב"ד לא הי' מכים אותו, ועוד שמחוייב הי' לגרשה והי' בב"ד, וחשוב גט מעושה ביד ישראל, אין זה כלום, כי יודע הי' שכשיצא מב"ד יכוהו כאשר הכוהו מכבר, ולהממשלה לא הי' יכול לילך מחמת שלא הי' לו פאס וביכעל, ואשר אומר דהוי מעושה בב"ד של ישראל ליתא, שאילו הי' הב"ד של שלשה מצוים אותו לגרשה והם היו מעשים אותו הי' ניחא, אבל כיון שהעישוי ע"י אנשים דעלמא הוי כמעושה ביד גוים דכתבו התוס' דכיון דגוים לאו בני עישוי חשוב שלא כדין, ה"נ באנשים דעלמא שאינם ב"ד ומדאורייתא לאו בני עישוי רק מומחין, אך ב"ד דידן של שלשה דגמירי שליחותייהו עבדי, אבל לא אנשים דעלמא: ב) אך מחמת שנתנו לו ט"ו רו"כ יש לדון, דנחשב כמו תלוהו וזבין, וכבודו מייתי בשם תורת גיטין דבגט לא מהני מעות להחשב כמו תלוהו וזבין, שהרי פחות משויו הוי כמו תלוהו ויהיב, ובגט אי אפשר לומר כלל דהוי בשויו, כל הון ביתו יתן בעד אשתו, ואולי אשתו חביב עליו כגופו, וא"כ אינו נותן גט עבור הממון רק מחמת הכפיות, ואף שהרשב"א כתב בקיבל בקנס לגרש חשוב אונס, ולא אמרינן גמר ומקנה מחמת פטור מהקנס, דזה רק מניעת היזק, משמע דבממון ממש מועיל גם בגט, דחה התו"ג דשאני התם שאין אונס אחר רק הקנס, ואם אשתו חביב עליו יותר ממעות לא חשוב המעות אונס, וכשתאמר שמגרש מחמת הפסד המעות, הרי המעות חביב עליו יותר ושוב הוי תלוהו וזבין, עכ"ד התו"ג: ג) וכבודו רצה לחלוק על תו"ג מסברא, ולא ידע שזה לא חידש התו"ג רק דיחוי הראי' מרשב"א אך גוף הדין של כת הקודמין, הריב"ש סי' קכ"ז כתב וז"ל אבל לכוף האיש לגרש אשתו בקבלת מעות לא נאמר אגב אונסא וזוזי גמר ומגרש דאין דמים לאשה יעיי"ש באריכות, הריטב"א קידושין (ג'.) ז"ל ואפי' נתנו לו ממון גדול עד שיאמר רוצה אני לא אמרינן אגב דארצי זוזי גמר ומגרש וכן כתב רמ"א סי' קל"ד סעיף ח': ד) ומ"מ הדיחוי מרשב"א נ"ל שאינו דיחוי, שהרי הרשב"א הביא ראי' לפטור מקנס דלא חשוב מעות מהפקעת שאר כסות דלא חשוב כקבלת ממון, וכתב שכן מוכח בגמ' בהדיא, והיינו מ"ש בשטמ"ק ב"ב (מ"ח) בשם הרשב"א בהא דגט מעושה שלא כדין פסול ולא אמרינן אגב אונסי' ושאר כסות ועונה דמיפטר מינייהו גמר ומגרש עיי"ש, ואי בגט גם ממון ממש לא גמר ומגרש משום דהוי כפחות משוי', מה זה ראי' למניעת הקנס ואין שם אונס אחר, דבכה"ג חשוב ככל שויו כדברי תו"ג, אלא ודאי הרשב"א ס"ל ממון ממש מועיל גם בגט, והנה הדבר במחלוקת שנוי': ה) גם יסוד הדין דפחות משוי' לא אמרינן גמר ומגרש אף שהרשב"א סובר ג"כ כן, מ"מ כתב בעצמו בתשו' שהובא בב"י חו"מ סוף סי' י"ב שמקצת גדולים חולקים וס"ל דאפי' מעות כל דהו אמרינן גמר ומקני אך בזה קי"ל דלא מהני, אך בגט ס"ל גם לרשב"א דמהני: ו) ונראה לי דאף לריטב"א וריב"ש דס"ל בגט לא מהני מעות היינו בשהוא רוצה לדור עמה ומחזיקה לאשתו, דבזה ודאי לא נאמר אגב אונסא וזוזי, דודאי אף אם יתנו לאדם כל הון לא יגרש אשתו, אבל איש זה שבגד באשתו ועזבה מכמה שנים, ודאי סברא הוא אגב אונסא וזוזי יותר מבשדהו מאחר שאינו רוצה בה כלל רק שהי' לו שיעבוד עלי' שלא תוכל להנשא לאחר בלא רשותו ויוכל להוציא ממנה ממון ע"י זה ובודאי נאמר שעבור זוזי גירשה, וזה מסתבר מאד, ואם תאמר מי יימר שעתה ג"כ אינו רוצה בה, שמא עתה רוח אחרת עמו, או גם מעיקרא עזבה רק כדי לקבץ ממון כדרך הריקים, ואח"כ דעתו לשוב לאשתו, ואף שהוא חשש רחוק נחוש לזה משום חומר אשת איש, גם הוא חסר איזה תיבות] דהא הריטב"א קידושין (נ') מקשה למאי דבעי למימר דטעם הכשר גט מעושה משום דברים שבלב אינם דברים, א"כ למה שלא כדין פסול, ותירץ משום דהוי בלבו ובלב כל אדם יעיי"ש. וא"כ בנ"ד כיון שאינו ברור שדעתו לשוב לאשתו, ואדרבא סתמא אין דעתו לשוב, גמר ומקני, א"כ אף באמת דעתו לשוב הוי דברים שבלב: ז) הן אמת שמלשון ריטב"א למה דס"ד מעיקרא משום דברים שבלב, משמע דלפי האמת אין להכשיר בזה משום דברים שבלב כיון שנאנס מלפרש, ולא אמרינן דברים שבלב אינו דברים אלא משום שלא חשש לפרש דעתו שיהי' כך בכל ענין, אבל לא היכי שנאנס, וכך הוא סברת התוס' גיטין (ל"ב) בד"ה מהו, אך בסוף דבריהם דחשוב דברים שבלב אפילו נאנס מלפרשם, והוכיחו כן מסוגיא דקידושין הנ"ל, משמע דס"ל דכן הוא אף להמסקנא דיש טעם אחר ג"כ, ובנדרים (כ"ח) אע"ג דקי"ל דברים שבלב אינם דברים אונסא שאני, משמע לכאורה משום שנאנס מלפרש הוי דברים שבלב דברים, אך גם שם נוכל לומר משום דהוי בלב כל אדם ועיי"ש בר"ן פירש פירוש אחר, מ"מ נשמע דהיכי שאינו בלב כל אדם גם באונס מכשירין משום דברים שבלב: