אבני נזר אבן העזר רפו

יוכל גם אחר ליתן, ואף את"ל שיש קפידא מי יתן, מ"מ הרי הבעל ידע שימנה אחד מפילטץ ליתן רק שבאנו לדון שלא יועיל השליחות מ"מ כיון דניחא לי' יועיל משום זכי': ז) אך משום זכי' הלא יכול הבעל לומר לא בעינא, ואפילו גילה דעתו תחילה כמבואר בריטב"א פרק האיש מקדש בהא דמקשה מחבורה שאבד פסחה אף דגילה דעתו והוי זכי', הי' יכול אח"כ לומר לא בעינא לזכי', וע"כ מטעם שליחות, וידוע דברי חי' הר"ן שבשטמ"ק ב"ב במזכה ע"י אחר כל זמן שלא שמע המקבל ונתרצה הפירות של נותן, אף שאח"כ כשנתרצה חל למפרע הפירות נשארים של נותן, על כרחין שעד עתה בחזקת נותן, לזאת אני מסופק אם תוכל להנשא קודם ששמע הבעל ונתרצה: ח) וראיתי במחנה אפרים הלכות זכי' סי' דבזכות גמור לא מהני מה שאומר אח"כ שאינו רוצה, דאיכא למימר מעיקרא הי' רוצה ועכשיו חוזר בו, ומדבריו נשמע דס"ל טעם לא בעינא משום דאגלי למפרע שלא הי' ניחא לי', וע"כ בזכות גמור ודאי הי' ניחא לי', ומדברי ריטב"א הנ"ל לא משמע הכי, דכיון שגילה דעתו תחילה וע"כ כשאומר אח"כ לא בעינא נשתנה דעתו, א"כ מהיכי תיתי נאמר שמתחלה נשתנה דעתו, נימא השתא הוא דנשתנה, כמו במקוה שנמצא חסר, גם מדברי הר"ן הנ"ל לא משמע כן, דא"כ הוי גילוי מילתא בעלמא, ובכהאי גוונא אמרינן אלו יבוא אלי' ויאמר דניחא לי', אלא דריצוי שבסוף משוי לי' הקנאה למפרע והמחאה שבסוף מבטל למפרע וכמ"ש: ט) ומה שהביא המח"א ראי' ממ"ש הר"ן גבי שמא נתרצה האב שאינו זכות גמור לאב, דאי הוה זכות גמור למה לי שמא נתרצה האב, והבין המח"א שכוונתו שאפי' מוחה הוי קידושין, ולדידי ז"א, שכוונת הר"ן שאלו הי' זכות גמור אפילו לא נתרצה בפירוש כגון שמת קודם ששמע הי' ספק קידושין משום דזכות הוא: י) עוד הביא ראי' מב"ד שמקנין לאשה, והטעם פירש"י משום דזכות הוא לבעל וזכין לאדם שלא בפניו, ושם בסוגיא מבואר דאי אתי בעל לאחר סתירה לא מצי מחיל, והא יכול לומר לא בעינא לזכיי': ולדידי לק"מ שכמו ב"ד שמעמידין אפטרופוס לקטן אם הגדילו אין יכולין למחות משום מה כח ב"ד יפה, ה"נ ב"ד המקנין, דקטן כשלא בפניו, ולא תקשי קטן שנתגייר על דעת ב"ד שיכול למחות כשהגדיל, דהתם אין מוטל על ב"ד לגייר הקטנים, משא"כ ב"ד בנכסי קטנים שהם אביהם ומחוייבין לפקח בעסקיהם, וכן הא שב"ד מקנין שמוטל עליהם למיגדר מילתא דאיסורא וזה ברור ודו"ק: יא) חוזרני לדבריי הטעם מחאה אינו משום גילוי מילתא דחוב הי', אלא דמחאתו שבסוף מבטל למפרע וזכייתו מקיים למפרע, וקודם לכן הדבר ספק, וא"כ איך תוכל להנשא: יב) והנה יש עוד חשש לפי דעת קצוה"ח דלא מקרי זכות רק אם מגיע מה לידו, וע"כ לא מהני בהפרשת תרומה שלא מדעת, אפי' חלה בזמן הזה דאין לו שיעור ואין נ"מ מי יתרום, וראי' דידי' מתוס' נזיר ורשב"א נדרים. ואני אומר אף לדעת התוס' ורשב"א אין כמותו, רק דבעינן דומיא דאתם שיהי' נודע בשעת מעשה שהוא שליח כמ"ש בתה"ד, רק שהם ס"ל אפי' נודע שהוא זכי' כיון שתלוי אם אח"כ ניחא לי' או להיפוך, א"כ לא נודע אם הוא שליח ולא הוי דומיא דאתם, ולעולם כל מה דניחא לי' הוי זכי', וכן בקינוי שלא מדעת בעל פירש"י משום דחשוב זכי', וכן ריטב"א פרק האיש מקדש גבי פסח אין חשש מחמת זה בנ"ד, אך חשש הראשון יש: יג) והנה לכאורה י"ל בעיקר החשש דלא הוי פיו ולבו שוין, דלא מצאנו זה רק באומר תרומה ונתכוין לומר מעשר דלולי שאומר שלכך נתכוין לא הוי ידעינן כוונתו, אבל זה שאנחנו מבינים מעצמינו כוונתו הוי דברים שבלב ובלב כל אדם דמהני, ויש משמעות לזה בתוס' ר"פ שבועות שתים (כ'.) בד"ה לישנא באמר שאי אוכל לך מהו דתימא לישנא אתקיל לי', ופירשו התוס' שאמר שבדעתו כל מה שיהי' משמעות לשונו, הנה דאף שאמר שאי, אם מבינים אנחנו שכוונתו שאוכל חשוב זה משמעות לשונו, ה"נ אם מבינים אנחנו מתוך דבריו שכוונתו על האיש שבמקום האשה חשוב זה לשונו, אך החילוק ביניהם התם מתוך הלשון בעצמו מוכח, משא"כ הכא מתוך אומדן דעתינו, ועיין ר"ן נדרים ( ) מה שחילק בין אומדן דעתי' ובין הלשון מוכח ובין הענין מוכח: יד) ובעיקר דין דברים שבלב ובלב כל אדם כתבתי בתשובה (לק"ק ראדאמסק] והוא בסי' קע"ב] דלא מהני רק בצירוף מעשה כגון שנתן לה טבעת קידושין ומוכח שכוונתו לקידושין, אבל בשאין שם רק מחשבתו אף שמוכחת מחשבה אינה פועלת כלום: טו) ולדעתי יותר נכון לחפש היתר לברר פילץ פיליץ לא הוי שינוי, ימחול לעיין היטב בדבריי, ואשר יעלה במצודת עיונו יכתוב ולא יעלים שום דבר, נפלאתי למה יוכבד להשיג הרשאה שנית מהשליח, בשלמא הבעל הלך לדרכו, אבל השליח מסתמא הוא ממקום כתיבת הגט, למה יכביד ממנו לעשות שליח שנית האיש ההוא בלשון טוב: הדו"ש וש"ת ידידו הק' אברהם. סימן קסה ב"ה אור ליום ועש"ק פ' נצבים תרמ"ו לפ"ק. שלו"ט לכבוד הרבנים המופלגים השנונים יושבי על מדין ק"ק טשענסטחוב יע"א מכתבכם השלישי הגיעני ושם נאמר כי יען לא השיבותי אתכם על מכתבכם השני חשבתם שאני מסכים עמכם, אך במח"כ לא כתבתם במכתבכם השני רק שאם אני מסכים עמכם אשיב לכם, ויען לא הסכמתי עמכם לא השבתי לכם, ועדיין אני עומד בדעתי לכתוב גט שני כי ממה שקורין אותה יאטקא אין ראי' שאין שמה יאדקא בדלית [כיון שהיא פירוש שם יהודית] כי מהוראות המבטא גורם להקרא בט' כמו