אבני נזר אבן העזר רפה

דפסלות השטר בשינוי קודם בהכרח למה שאומרים אכולה מילתא מסהדי, ממילא אף למ"ד לאו אכולה מילתא מסהדי, אם אינו כהן השטר פסול, הנה דהמרדכי פליג על דברי ר"ת ההם: יא) מכל הני טעמי אין לסמוך לדעתי על הרשאה שני' הזאת, וצריך לכתוב שם השליח שליח האיש הזה בשם דירה פילץ, ואם ח"ו לא יהי' באפשרי להשיג, יכתוב לחכמים אחרים וגם רו"מ יעיין בדבר, אולי תמצאו היתר, והוא קרוב אצלי, כי מעט אשר יש לי ידיעה בדיני שמות, יען כי מעט להם המקור בש"ס וראשונים, ובהאחרונים ימצא בקיאים יותר ממני, ואם תמצאו היתר ותשלחו לי אם אראה טעם בדבריהם בטח לא תעשה סניגרון לדבריי: כאשר יכתוב להשיג הרשאה שנית, בטח יכתוב לתקן חסרון הב', הגם שבדיעבד כשר ואין לחוש כי ניכר שהוא ט"ס: והי' בזה שלום מאת הדו"ש וש"ס הק' אברהם. סימן קסד ב"ה אור ליום בג' פינחס לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המפורסם צנא מלא ספרא משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י. א) מ"ש כבודו שאם לא הי' מזכיר השליח ראשון שם עירו של שליח שני הי' כשר, זה ודאי אמת, וכן מבואר גם בתשובתי לפילטץ [והוא לעיל סי' קס"ג] קצת מטעם אחר. אך מה שהביא ראי' דכיון דלא מעכב אמירת שם העיר, שוב אף שינה שם העיר בטעות כשר, מהא דמנחות (פ"א וק"ג.) באומר הרי עלי תודה בלא לחם יביא תודה ולחם, ומקשה עלה הלא נדר ופתחו עמו, באומר אלו הייתי יודע שאין נדר בלא לחם הייתי נודר תודה ולחמה, להפוסקים דבהקדש מהני חזרה תוך כדי דיבור, ומ"מ כיון שאמירתו בלא לחם בטעות אינו עוקר אמירת הרי עלי תודה, ה"נ אין אמירת שם עירו בטעות מבטל המינוי שליחות עכ"ד: ב) הנה אף לפי שיטתו דזה חשוב חזרה אינו דמיון, דחזרה תוך כדי דיבור בטעות ודאי אינו מבטל, משא"כ הכא שאין פיו ולבו שוים, ומעיקרא לא הי' מינוי שליחות כמבואר בתשובתי לפילץ [לעיל תשובה הקודמת] באריכות, אך עיקר דבריו תמוהין, דלא מבעיא לפירוש הב' שפירש רש"י קושיית הש"ס נדר ופתחו עמו לומר הייתי סבור כו' ואלו הייתי יודע שאין נדר בלא לחם לא הייתי נודר, ממילא למה דמשני שאומר אף אם הי' יודע הי' נודר דהוי נדר, אך גם לפירוש ראשון דקושיית הש"ס הי' מטעם חזרה, הלוא פירש"י כלומר שכשנדר תודה לאלתר נתחרט בדבר, ולפי שהי' יודע שאין תודה בלא לחם כו' פירוש דכיון שידע שאין תודה בלא לחם והוא אמר בלא לחם הוה לי' חזרה, וכן פירש"י (ק"ג דכיון דאמר מן השעורים אמרינן שנתחרט שאין דעתו להביא כלום, דאדם יודע שאין מנחה מן השעורים, ממילא למה דמשני שהי' מוטעה אין כאן חזרה כלל, וכיון שנתכוין להתחייב בתודה או במנחה מחוייב להביא כדין תודה עם לחם, מנחה מן חטים, והא דהוצרך לומר דאמר שאף אם הי' יודע הי' נודר. דאל"כ הוי נדר בטעות כיון דע"כ אינו יודע, שאם ידע הלא חזר, וע"כ אינו יודע והוי טעות דמוכח. לזאת צריך לאוקמי שאף אם הי' יודע הי' נודר, אבל חזרה אינו כלל, ואדרבא משם יש להוכיח שאין מסלקין דבריו שבטעות, ממתני' (ק"ג) דר"ש פוטר משום שלא התנדב כדרך המתנדבים, הלא אם נסלק תיבות מן השעורים, ישאר נדבה טובה, אלא ודאי אין מסלקין דבריו שבטעות, ות"ק סובר דמ"מ כיון שקיבל עליו מנחה מחוייב להביא מנחה כדין, ור"ש סובר כיון שנתחייב שלא כמצוותו לא הוי נדר כלל, אבל מ"מ מוכח שאין מסלקין דבריו שבטעות: ג) ומה שהביא מתשו' רעק"א באמר לשליח תן גט לאשתי בת יעקב ובאמת היתה בת נתן כשר, תמיהני שלא עיין כלל בתשובתי, שעיקר טעם שלי משום כשאומר תן גט לאשתי שרה בת יעקב, והוא אין לו אשה אחרת שיהי' שמה שרה בת יעקב, ע"כ חל השליחות עלי', אבל ממנה שליח וטעה בשם עירו של השליח, הלא אפשר יש בכל העולם עיר ששמה כך ויש שם איש ששמו כשם השליח שמינה, נמצא דברי השליחות על אותו איש ולא הוי פיו ולבו שוים, ולא אוכל להבין מה זה כי לא חשוד הרב מפילטץ ח"ו שלא להעתיק הדברים כהווייתן: ד) ומ"ש עוד מתשו' הרי"ם בטבעת שאולה דכיון שאמר שנותן מהני ומה שאמר שאולה הי' בטעות, באמת לזה הוא דמיון קצת, אבל בעצמו דחה זה, אגב אודיע לכבודו שדברי רא"ש בטבעת שאולה, הגם שבש"ע הובא בלי חולק, הרשב"א בתשו' ח"ד חולק בדבר: ה) ומ"ש מתשו' הר"ן לענין עדות אשה אינו שום דמיון עדות שא"צ אלא לבירור לנ"ד, אולי יבין, כי הי' משגה בהעתקת תשובתי יכתוב לי ואשלח לו העתקת תשובתי, אם יוכל להמציא היתר מתקבל להעגונה היא מצוה גדולה לפי דברי הרב מפילטץ שא"א להשיג הרשאה אחרת ויהי' נייח לי מאד: ו) נשתהה התשובה בידי ועלה בדעתי שאפשר האיש ההוא מפילטץ אף שלא חל המינוי שמינהו שליח ראשון, מ"מ יכול ליתן הגט משום דהוי זכות לבעל שכבר גילה דעתו שרוצה בגירושין, ואף דבירושלמי אמרינן באשה הגע עצמך שצווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה, מ"מ בעושה מעשה רבה שנתן גט לשליח ונשבע שלא יבטל, הנה שהגט אצלו בהסכם גמור לא נחוש שמא חזר וכמ"ש הרא"ש פרק חלון כיון שגילה דעתו שרוצה בעירוב שוב הוי זכי' ובתה"ד שפסק שהמשרתת תוכל להפריש חלה משום שליחות הקשה אנפשי' מחלון אי אינש אחרינא אתי ותרם. הו"ל תורם שלא מדעת ויועיל מטעם זכי', ותירץ דאולי לא רצה שיתרום אחר שאינו מכיר דעתו אם בעין יפה וכו', מ"מ מפורש דאף אחר שלא מינהו שליח יוכל לעשות משום זכי', ה"נ כיון שהבעל מינה אחד שליח