אבני נזר אבן העזר רפב

ח) ואשר כתבתי שבנ"ד שלא ידעה שגט מונח בכיס ולא נתכוונה להגבהה ומתעסק היא אצל הגבהה, והבאתי ראי' ממהרי"ט ועוד מרשב"ם ב"ב דלוקט עצים מאילן והאילן משתבח בכך דחשוב חזקה, מ"מ אם ליקט לצורך עצים ולא לשבח האילן לא הוי חזקה, וכתב הרשב"ם אפי' נתכוין לקנות לא הוי חזקה כיון שלא נתכוין לשבח, ה"נ שלא נתכוין להגביה, וכתב מעלתו שלמה כתבתי שאין סרך הגבהה הלוא בתוס' סוברים דתלוי רק במתכוין לקנות, וכ"כ בהגהות מיי' בשם ר"י שאם נתכוין לקנות קני, הנה נשמט מתשובתי בזה, דמתוס' אין ראי' דאפי' בלא מתכוין לשבח האילן קונה, אלא דס"ל דחשוב מתכוין כיון שיודע שהאילן ישתבח בכך ובכל מקום פסיק רישי' חשוב כמתכוין, ועי' תוס' יומא (ל"ד:) ותוס' שבת (מ"א:) וכ"כ בריש מ"ק בזומר וצריך לעצים אפי' אינו מתכוין לצמוח הגפן כיון דוודאי מצמחת מחמת הזימור חייב משום נוטע, הנה דמתכוין חשוב ולאו מתעסק הוא, והוא ממש נ"ד: ט) ומ"ש עוד דכי לכיס לבד נתכוונה, לכיס וכל מה שבתוכה נתכוונה, ודומה לסבור שומן ונמצא חלב דלאו מתעסק הוא כמבואר בכריתות אף אי יהי' ברור לי' שידעה שיש דבר בתוך הכיס] מה פשיטא לי' דכהאי גוונא לאו מתעסק הוא, דעת התוס' שם בכריתות דכה"ג מתעסק הוא, ושוגג רק בחושב שהוא מותר, אבל אם חישב שהוא דבר אחד, ואם הי' אותו דבר הי' מותר מתעסק חשוב, וכן מפורש בדבריהם פרק כלל גדול ובסנהדרין ( ) דחשוב לחתוך תלוש ונמצא מחובר הוי מתעסק, וכן משמע בתוס' שם דנתכוין לשחוט מחוץ לעזרה בהמת חולין ונמצא בהמת קודש הוי מתעסק, וכ"כ בתשו' רעק"א סי' ח' בפשיטות בשם התוס': י) אולם הי' לי ויכוח בזה עם הגאון זצ"ל מקוטנא שדעתו הי' שנתכוין לשחוט בהמת חולין ונמצא קודש, דומה לסבור שהוא חול ונמצא שהוא שבת, וכוונת התוס' שם בלא נתכוין לשחוט כגון נתכוין לנעוץ בכותל ושחטה כדרכה, ואמר ג"כ שדעת כל האחרונים בשם התוס' כמו שאמרתי אני דסבור חולין ונמצא קודש הוי מתעסק, ואני חלקתי בין סבור שהוא חול ונמצא שבת עפ"י דברי רמב"ן דחמץ שנבלע קודם הפסח חשוב איסורא בלע, דבפסח הרי חמץ כחתיכת נבילה, וחמץ כבר הי' קודם הפסח, הנה דאין שם האיסור חמץ בפסח דשם זה נולד בפסח, רק בפסח נאסר חמץ, ושם האיסור חמץ, ה"נ בשבת נאסר מלאכה והרי נתכוין למלאכה, אבל סבור בהמת חולין ונמצא קודש שפיר הוי מתעסק, מ"מ מתכוין לדבר זה ונמצא דבר אחר הוי מתעסק לדעת התוס' בכריתות הנ"ל, וגם הגאון זצ"ל מקוטנא הודה בזה, רק בסבור חול ונמצא קודש פקפק כנ"ל: יא) ואפילו לדעת רש"י דנתכוין לתלוש ונמצא אותו דבר עצמו מחובר הוי שוגג, מ"מ גבי מנוות כסבור קול חמור בעלמא הוי מתעסק, וכן שוחט בהמת קדשים וסבור חולין חשוב לי' בגמ' מתעסק ופסול, ומסברא נדמה קנין למצוה דזה צריך כוונת מצוה, וזה כוונת קנין, אבל עבירה אפי' אינו מתכוין לעבור עבירה (דזה להכעיס חשוב] רק לעשות המעשה מזיד גמור הוא, ע"כ ס"ל לרש"י נתכוין זה שוגג הוא, אבל בהגבהה מסברא שאם אינה יודעת שהוא אותו חפץ מתעסק מיקרי, ואפי' את"ל שיש ספק אם נדמה לאיסורין או למצוות, אין ספק לשיטת רש"י מוציא מידי ודאי של התוס': יב) מלבד זה אם חשבה שהוא נייר בעלמא ונמצא גט גם באיסורין כה"ג הוי מתעסק גם לרש"י, שהרי גט הוא נייר עם אותיות, ועיקר הגט האותיות ספירת דברים, והנייר נושא האותיות שלא יהיו פורחין באויר, וידוע דברי הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה דקלף של ס"ת חשוב רק תשמיש קדושה ולא גוף הקדושה, שגוף הקדושה הם האותיות, ה"נ גוף הגט הם האותיות, וכ"ש הוא, ואם היא סוברת שהוא נייר חלק ונמצא עליהם אותיות הגט, מתעסק גמור חשובה אצל האותיות שהוא עצמו של גט ספירת דברים: יג) ומ"ש עוד דאת"ל הגבהה מהני בגט בע"כ גם אם אינה מתכוונת להגבהה מהני. הא ליתא, דכיון דמתעסק הוא אצל הגבהה לא הני הגבהה כלל, וראי' לזה מצווח, לדעת הרא"ה וטורי אבן דאפי' צווח ככרוכיא שאינו רוצה לצאת יצא למ"ד מצוות א"צ כוונה, ואעפי"כ מתעסק לא יצא, הנה דמתעסק גרוע מבע"כ: יד) מ"ש בשם מהרי"ט סי' ק"נ דהחילוק בין עורר בנכסי הגר בין חצירו של אדם קונה שלא מדעתו מדין זכי', הנה זכי' זו איני יודע מהו, אם כוונת מעלתו זכין לאדם שלא בפניו, הוא שיבוש גדול כנ"ל, ואולם מהרי"ט שם כתב להדיא זכי' דידי', וכוונתו שאינו פועל יוצא כמו עודר רק שהחפץ ברשותו, ואפי' פועל עומד אינו דלא הוי מעשה כלל: טו) ובענין עידי מסירה שכתב מעלתו שבידיעה בלא ראי', יש דיעות שמועיל בקידושין בנ"ד שלא ראו העדים תחילה הגט בידו אף ידיעה לא הוי, ובנ"ד שלא קראו הגט אף להאומרים עידי חתימה לבד מהני, מי יימר שהי' גט כשר, מיהו בהא י"ל לפי דברי רשב"א בתשו' שהביא כ"ת דחר"ג לישא שתי נשים אינו דין בינו ובין האשה, רק איסורא דידי' הוא נאמן על זה: טז) בענין מה שטוען שהי' עלי' דברים מכוערים, בנ"ד אין נ"מ כיון שהיא מכחשת, אך אם הי' באופן שאינה לפנינו או שאינה רוצה להשיבו, לכאורה הי' אפשר לומר בזה שנאמן הבעל כיון שהוא רק איסור דידי', אך אינו נראה דא"כ אפי' היא מכחשת יהי' מותר לישא אחרת, שהרי עד אומר אכל ועד אומר לא אכל מביא אשם תלוי, הנה חשוב ספק, ומהרמב"ם שם מוכח דחשוב איקבע, וא"כ דומה לתרי ותרי, דאם הוא והיא אומרים ברי לי לא תצא באיסור א"א [ובחדר"ג הקל אפילו לכתחילה יהי' מותר] ואף שאשתו שני' אינה אומרת ברי, הלא חדר"ג אין האיסור עלי' שהרי שתי נשים אשכנזיות מותרות לישא ספרדי, ואם תאמר שבאמת כן הוא א"כ בטל חר"ג מעיקרו, שתיקן בפני נבלים, וכל נבל יאמר שראה באשתו דברים מכוערים או שזינתה, אלא ודאי לאו כל כמיני' להוציא לעז עלי', מיהו י"ל לעולם כל זמן כשהוא אסור היא אסורה, ורגמ"ה כעין דאורייתא תיקן כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת, רק כשנושאים ספרדי שהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת, מ"מ מצד סברא לאו כל כמיני' להוציא לעז עלי', ובראה דברים