אבני נזר אבן העזר רפא

ליישב בחרשת ביותר דאפי' חרשת ביותר יכולה לשמור גיטה, והנחתי בצ"ע, מ"מ בשביל קושיא לא נדחה דברי ר"ן, ולשיטת תוס' באיזהו נשך דבעינן שלוחו של בעל הממון אי אפשר לומר דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי, דא"כ איך יקנה גדול מציאה, ע"כ ס"ל משום יד, והא דאין קטן זוכה בחצר, צריך לפרש משום דחכמים לא תקנו רק ביד ולא בחצר, ובקטנה דזוכית בחצר, צ"ל דיש לה יד מה"ת כשיטת הר"ן, מ"מ אף לשיטת רי"ף ורמב"ם דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי, ולית להו הא דשלוחו של בעל הממון (דר"ן לטעמי' דמפרש ילפותא דמציאה מגט, וקטן מקטנה לענין יד הקטנה, ולא לענין חצר משום יד] מ"מ יש לומר דהא נמי ילפינן מגט שקטנה תהי' לה יד, והרי לישנא דילפינן מן התורה כמ"ש הש"ך סי' רמ"ג סק"ו, ובעיקר דינו של הש"ך שם השיגוהו האחרונים. מ"מ האי דיוקא ננקוט מדבריו: ב) ומה שהקשה עוד דהא דחצר קונה שלא מדעת מפורש בב"מ שהוא מטעם שליחות ובגט דבע"כ לא שייך, וא"ל דזה רק באינו עומד בצידו, דהא ליתא דביד לא מצינו רק שלמדין מחצר, וכיון דבחצר מטעם שליחות, גם ביד מטעם שליחות, ושמח לבו שכן מצא בנתיבות, ראיתי בנתיבות שכתב שכן מצא במחנה אפרים פרק ה' מהלכות משיכה, דברי מחנ"א ראיתי מאז שכתב דרק חצר קונה שלא מדעתו משום דזכין לאדם שלא בפניו, וכפל דבריו שחצר מדין שליחות וקי"ל זכין לאדם שלא בפניו, חוץ מכבוד מח"א, לולא שאמרה אדם גדול כמוהו הייתי אומר שדברים בטלים המה, דמה זה ענין לשליחות דאיכא דעת שליח, אבל בחצר שאין בו דעת, איך יהי' השליח עדיף ממשלח, וכיון דחצר שאינו עומד בצידו קונה שלא מדעת איך יהי' עומד בצידו ויד ממש אינם קונים שלא מדעת, ודברי מעלתו בזה בנויים על יסודי העקשות. ואשר מעלתו כותב בלשון תימה עלי בזה מעלה עשן כנגדי, אנכי רואה כי מלבד שכותב דברים כאלה עוד יתמה עלי איך לא דרכתי בדרך כזה, חלילה לי, ואשר כותב מתוס' ב"ב (פ"ה:) דביש שם ואינו מחכוין לקנות לא קני, כוונת התוס' דמשמע דלא ניחא לי', שאם הי' ניחא לי' הי' מתכוין לזכות, ודווקא שאינו עומד שם, ואם הי' עומד הי' רוצה, אבל אין לפרש דבריהם דטעם דקונה שלא מדעתו משום אלו הוה ידע הי' מתכוין, וא"כ עודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו נמי יקנה, ועוד הא קיי"ל כאביי אלו הוה ידע לא אמרינן: ג) ומ"ש עוד דכ"ש לשיטת רש"י פרק אלו נערות דאין יד קונה פחות מג' טפחים, והמפרשים מיישבים קושיית התוס' מגט דבגט לא בעי קנין, ועל כן מהני בע"כ אפי' בהגבהה, הנה לכאורה דברים אלו מרפסין איגרא, דא"כ איך ילפינן בפרק שנים אוחזין (יוד:) מציאה מגט דאפי' בקטנה חצר קונה, הא אפי' בגדולה ליכא למילף לדרכי הקניות, אלא אם כן תאמר דמ"מ כיון דמוכח מחצר דומה ליד, וכיון דיד קונה בממון ה"ה חצר, ועדיין יקשה מנ"ל דחצר דומה ליד המוגבה ג' טפחים דילמא לאינו מוגבה ג' טפחים שהרי החצר אינו מוגבה, וצ"ל דיד שאינו מוגבה גרוע מחצר, דיד המונח בפחות מג' סמוך לארץ החפץ שמונח בה כאלו מונח בארץ, ואין היד קונה ומועיל רק בגירושין, וחצר הנדמה ליד ליד המוגבה נדמה, אך את"ל דהגבהה מהני בגט אפי' בע"כ, א"כ יד המוגבה לבד הרשות מהני אף בגירושין מטעם הגבהה ואין החצר דומה לו, ונהי דעדיף מיד שאינו מוגבה מ"מ גרוע מיד המוגבה, אך אם אין הגבהה מועיל בגט בע"כ רק משום רשות קונה, חצר ליד המוגבה דומה כנ"ל, אך לומר הגבהה מועיל בגט אפילו בע"כ, ולומר דמהני בגירושין יד שאינו מוגבה מה שאינו מועיל לקנין, הוא תרתי דסתרי: ד) ועוד לפמ"ש בשם הרשב"א לשיטת רש"י דאין יד קונה רק בהגבהה וכיון דמתגרשת בע"כ ע"כ הגבהה מועיל בע"כ בגט, במח"כ זה טעות, שאם הקנין משום הגבהה איך נלמד חצר שאינו הגבהה, אך הפירוש דכשמוגבה ואינו כמונח בארץ קונה משום רשות, ואדרבא לפי פירוש זה יהי' מוכח דאין הגבהה מועיל בגט בע"כ, דאל"כ לא הי' שייך למילף ממנו חצר, אך דברי רש"י אלו לא ראיתי ולא מצאתי: ה) ומ"ש מדברי הה"מ פ"ט מהלכות גירושין במגרש לאחר ל' והלכה והניחתו בצידי רה"ר שחילק הה"מ דפרה קונה במשיכה ולאחר ל' כלתה משיכה אבל גט בכתב מתגרשת, וכתב בשם בעל הפלאה משום גט מועיל בע"כ ולא בעי קנין, לא מיחוור כלל דאף את"ל לא בעי קנין אבל ידה או רשותה בעינן, וכיון שהוא בצידי רה"ר אין כאן רשותה, וכשם שבממון כלתה משיכה ה"נ כלתה נתינה לידה. אך יש לומר דבגט אף שמתנה שלא תתגרש רק לאחר ל' מ"מ הגט מקנה לה מעכשיו, שהרי אלו נתן לה הגט סתם היתה מתגרשת מיד, וכשהתנה אל תגרשי בו אלא לאחר ל' אין בו אלא תנאי על הגירושין אבל הגט קונית מיד, וכשמניחתו במקום הראוי למשיכה הלוא ידוע דברי ר' חיים כהן פ"ק דקידושין דמקום החפץ במקום הראוי למשיכה היינו שיש רשות להניח שם חפציו] נקנה לבעלים נמצא שהגט ברשותה: ו) ובעיקר דברי התורת גיטין דקנין הגבהה מועיל בגט, נזכרתי שדברי רמב"ן פרשת משפטים הוי תיובתי', שכתב גבי גונב נפש ומכרו ונמצא בידו דווקא שהביאו לוקח לרשותו, אבל קנאו בהגבהה או משיכה לא, הנה דס"ל לרמב"ן דהגבהה ומשיכה לא חשיבי ידה דברי רמב"ן אלו הזכירני למדן אחד]. ז) ועל דבר הגבהה ממילא שהבאתי דמיון לר"ש פ"ק דכלים ופרק ה' דזבים דהטעינו אחר על כתיפיו לא חשוב משא, וכתב כבודו דאדרבא בזבים מבואר דווקא נבילה קרי המשנה היסט, אבל זב הנושאו טמא אפי' בלא היסט, הנה דהמשנה קרי משא אפי' בלא פעולה דידי', ובנבילה דכתיב והנושא ואינו טמא בלא היסט מדמיעט רחמנא גבי' אותם עכ"ד. הנה בפ"ה דזבים כתב הר"ש תירוץ אחר, ואף לפי התירוץ פ"ק דכלים מוכרח דאין משא בלא היסט, דאל"כ לא הי' שייך למעט מה שטימא התורה בהדיא, אלא ודאי אין משא בלא היסט, רק בזב יש ריבוי לטמא במשא בלא היסט היינו אבן מסמא [כן עולה בזכרוני שראיתי בספר אחד, ואינו תח"י כעת] ומיעט אותם דלא נילף משא דנבילה ממשא דזב, ומה שהמשנה קורא למשא זב בלא היסט משא, הוא משום דאצל היסט נקרא בלא היסט משא, וזה מצוי בלה"ק כמו בגרב וילפת, ואין נ"מ בזה לדינא שהעליתי בתשובתי הקודמת דהגבהה קונה אפי' נתן אחר לידו: