אבני נזר אבן העזר רפ

כוונה, בלא כוונה חשיב מתעסק כדאמרינן בר"ה (כ"ח) תוקע לשיר נמי מתעסק קרי לי'] וע"כ בקנין שיש בו מעשה בלא כוונה אינו קונה אבל רשותו של אדם דלאו משום מעשה, שפיר קונה שלא מדעתו, והוא כמו משהה חמץ ברשותו בלא כוונה: יד) מעתה אף בדעת אחרת מקנה דלא בעי כוונת קונה לקנות, דכוונת המקנה להקנות הוא במקום כוונת הקונה לקנות, אבל כוונת מעשה בעינן, דבלא מעשה חשיב יותר מתעסק ולא נתכוין לקנות, דאפי' למ"ד מצוות א"צ כוונה מ"מ כוונת מעשה בעינן ובלא כוונת מעשה מתעסק גמור הוא כדאיתא בר"ה (שם) המתעסק לא יצא, ולמ"ד א"צ כוונה מפרש דמנבח נבוחי דלא נתכוין לשיעור תקיעה וכן כסבור חמור בעלמא הוא, ולענין זה מה יועיל כוונת המקנה להקנות, וכוונת מקנה שיגביה הקונה ודאי לאו מידי הוא, וגם מפורש זה בב"ב (נ"ד.) פשח דיקלא אדעתא דחיותא לא קני, פירשב"ם אף שנתכוין לקנות כיון שלא נתכוין לתיקון הקרקע אף שהקרקע משתבח כיון שלא נתכוין לכך לא קני עיי"ש היטב, ע"כ נ"ל ברור דאין בזה שום סרך קנין הגבהה: טו) אך מה שיש לדון שיועיל משום קנין יד אף שהוא בכליו של מוכר, והוא לדעת הרמ"ה וסייעתו דכליו של לוקח ברשות מוכר, וכן של מוכר ברשות שניהם ספק, ואם זה לא קנה זה קנה דספק אחד אם הכלי בטל אל הרשות, והנה בב"ב (פ"ה.) מבואר דכליו ברה"ר ודאי אינו קונה, ודווקא ברשות מוכר מבעיא דשמא מוכר משאיל מקום ללוקח, ממילא כליו של מוכר ברשות לוקח כשלא נתרצה הלוקח שיניח שם כליו קונה ללוקח, שאם לא הי' קונה ללוקח אף שאין לו רשות הי' כליו של לוקח קונים גם ברה"ר וק"ל, ובנ"ד אף שמדעתה נתן הכיס בידה, הא בטעות הי', שאם היתה יודעת שגט בתוכו בטח לא היתה נוטלתו, אך יש לחלק בין כל קנין בטעות שניחא לי' שלא יתחל הקנין, משא"כ בנידון דידן אדרבה ניחא לה שישאר היד שאול כדי שלא תתגרש: טז) אך יש ראי' מריטב"א קידושין ריש, האיש מקדש בהא דמקשה הש"ס במעילה נימא אין שליח לדבר עבירה, והקשו הא מעילה בשוגג ולא שייך דברי הרב ודברי תלמיד כו' ותירץ הריטב"א שגם בשוגג אין שליח לדבר עבירה דהוי שליחות בטעות, שאלו ידע שהוא הקדש לא הי' נעשה שליח עיי"ש. ואף דניחא לי' לשליח שיחול השליחות כדי שימעוג משלח ולא הוא, מ"מ חשוב בטעות: יז) מ"מ לא מצאתי חבר לריטב"א בסברא זו וצ"ע, וגם לא יצאנו מחשש קצת חוץ לידה, ועוד לדעת הרמב"ם אינו תלוי זה בזה, ועוד לפי דברי הנתיבות סי' ר' סק"ח ליתא לכל זה, מלבד זה לדעת המצריכין עידי מסירה דווקא הרי אחד לא ראה הנתינה וידיעה בלא ראי' לא מהני בקידושין, וה"ה בגירושין, וכ"ש הוא, דגירושין כדיני נפשות דשרינן אשת איש לעלמא ואלמלא הגט הי' מחוייבין מיתה, ועיין ב"י אהע"ז סי' י"א בשם תשו' הרשב"א, ועוד שלא קראו הגט, ע"כ אין ממש בגט זה כלל: יח) מ"ש עוד דבספק מגורשת מותר לישא אחרת משום ספק דרבנן, לא נ"ל שאם באנו לדון על האשה נעמיד אותה בחזקת א"א והבא עלי' בחנק, ואפי' בספיקא דדינא כתב הר"ן פ"ק דקידושין דמוקמינן לה אחזקתה וא"כ כשנושא אחרת הרי יש לו שתי נשים: יט) ומ"ש עוד שמשום שבעלה טוען עלי' שמחוייבת לגרשה והיא לא תתרצה לעמוד עמו לדין דינה כמורדת, דברי תימה הם, ובשביל שלא תתרצה לעמוד בדין נוכל לשמוע טענותיו ולקבל עדות שלא בפני', לא זולת זה כלל, ועיין בשטמ"ק ריש חזקת הבתים בשם תלמידי ר"י שאם אחד תובע לחבירו והנתבע אינו רוצה להשיבו דבר מכל מקום לא נחתינן לנכסי': הק' אברהם סימן קסא שנית להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל. ב"ה יום ועש"ק פרשת ויחי תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד אהובי הרב המאה"ג החריף הבקי מוהר"ר שמואל נ"י האבד"ק ווענגראב. מכתבו השני הגיעני והנני להשיבו על כל דבריו: א) מה שהוקשה לו על פירושי בתורת גיטין בהא דחרשת ושוטה שיכולה לשמור גיטה וכן קטנה שיכולה לשמור גיטה מידי דהוה אפיקחת בע"כ. ואף דבמציאה אין להם יד, ואין התחלת קנין לפי דבריי, הנה לדעת התוס' דבדעת אחרת מקנה יש זכיי' לקטן וה"ה לחרש ושוטה הנ"ל אין התחלה לקושייתו, ולהר"ן שגם בדעת אחרת מקנה אין להם זכיי' רק מדרבנן, הלוא כתב בחי' הר"ן ב"מ דקטנה יש לה יד מה"ת גם במציאה דילפינן מגט יעיי"ש, רק מציאת חרש ושוטה אין בהם גזל רק מפני דרכי שלום, אבל קטנה יש לה יד מה"ת, וה"ה חרשת ושוטה שיכולה לשמור גיטה, ומדברי הר"ן מוכח דמה שאינו קנין בעצם אינו כשר בגט דאל"כ איך נילף בזה מציאה מגט ולשיטת הרי"ף והרמב"ם דהלימוד שיהי' מדין יד, לק"מ דמדין שליחות אי אפשר בקטנה, וכן בע"כ, אך להר"ן מוכח כמ"ש, ומתוס' אין סתירה שהרי הם ס"ל בדעת אחרת מקנה יש להם זכיי' מה"ת וביאור דברי הר"ן שבגט מוכח בתורה שקטנה מתגרשת מדלא מיעטה אלא משלחת וחוזרת, משמע דכל שלא הגיעה לשטות זה אף דלכל מילי דינה כשוטה מתגרשת, וה"ה קטנה, ולשיטת הפוסקים דטעם דעת אחרת מקנה משום זכין שלא בפניו, י"ל דבהא ס"ל כהר"ן דקטנה וחרשת יש להם זכיי' מה"ת, מיהו בגליון חי' הר"ן שלי רשמתי על מה שכתב שם למ"ד ילפינן קטן מקטנה הא דמציאת חשו"ק אין להם זכיי' רק מפני דרכי שלום מיירי בקטן ביותר דאין לו יד כלל, ורשמתי דאכתי קשה חרש נילף מחרשת, (דמ"ש לימוד קטן מקטנה, מ"ש חרש מחרשת] דמקבלת גיטה בהשיאה אבי' ובזה אין