אבני נזר אבן העזר רעח

בלא ידיעת הבעל, ר"פ אמר דמ"ד מוחקין לה מה"ת ס"ל ג"כ דבעי לשמה אלא דסתמא כלשמה, ופירש"י משום דסתמא כותב לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו לה מן התורה, והקשו בתוס' דהא בגט בכתב אחר בלא ציווי הבעל פסול, וע"כ משום דלא חשוב לשמה, וכי תימא משום דבעינן שליחות, הא עומד ע"ג מהני, ע"כ דלא בעינן שליחות נמצא הקושיא לר"פ מר"ה דלא מצריך שליחות, וע"כ הא דצריך לכתוב בציווי הבעל משום לשמה, ותירצו התוס' דבאמת [לר"ה] רק מדרבנן פסול, ממילא לר' יהודה ס"ל לר"פ דמה"ת פסול וס"ל לר"פ כר' יהודה ע"כ פוסל בכתב לשמה ושלא מדעתה: טו) ומ"ש מדברי ר' יונה, הלא כל הקושיא סובבת להתוס' דעומד ע"ג מלמדו ומזהירו, ומה שהקשה מדברי הרמב"ם שתמהו עליו הרמב"ן והרשב"א, תמיהני אם ירצה להקשות בדוחק, ויש ליישב בדוחק שמעתי, להקשות לא שמעתי: טז) מה שהביא ראי' מקושיית הש"ס ורבנן וכתב מה עבדי לי' ופירש"י דהוי מצי למיכתב ונתן לה ספר כריתות, ואם וכתב מורה שבשעת כתיבה יהי' ספר כריתות א"כ לא הי' יכול לכתוב רק וכתב, ידעתי מזה, אך בלאו הכי קשה הא איצטריך וכתב לפסול מחוסר קציצה ולפסול חק תוכות, והראי' שכתב מתורת גיטין ראי' זו כתבתי בתשובתי [סי' אות ] ג"כ והארכתי בה הרבה, וספר ת"ג אין כעת תח"י לעיין בו, אשר כתב מעלתו שיש לו לכתוב הרבה יוכל לכתוב מה שירצה, אך ישקול במאזני שכלו, ואשר יהי' נכון בעיניו לאחר עיון יוכל לכתוב וכאשר יהי' לי פנאי אשיבהו: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן קס ב"ה יום ב' וישלח תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד אהובי הרב המאה"ג חריף בקי מוהר"ר שמואל נ"י האבד"ק ווענגראווע. הן בא הנה מו"ה יוסף וקונטרסו דמר בידו להתיר לו לישא אחרת בתנאי שיסכימו עמו שלשה רבנים ואני נמנה בתוכם, ועברתי על מכתבו בהעברה בעלמא יען האריך מאד ואני אוהב הקיצור, ותוכן המעשה שאיש אחד נתן גט פטורין לאשתו בלא דעתה בלי רשות ב"ד, ותוכן המעשה אשר העידו שני העדים שנתן לה כיס וגט פטורין בתוכה, ע"א העיד אשר ראה שהיא תפסה הגט בפני עצמו, אך לא זכר אם הבעל לקח הגט מן הכיס ונתן בידה, או היא לקחה הגט מן הכיס, ועד השני העיד אשר ראה שהבעל באומרו שהוא גט פטורין לקח הכיס מידה ולקח הגט מתוך הכיס להראות שהוא ג"פ, והאשה בשמעה את דבריו לא האמינה והי' לצחוק בעיני', עד אשר הראה העדים את הגט, ועוד זאת הגיד השני אשר תחילת המעשה לא ראה, רק כאשר שמע הקול הפך פניו וראה הנ"ל: א) והנה כבודו הביא דברי התורת גיטין סי' קל"ט שאם נתן גט בתוך כלי שלו לא מהני בע"כ, כיון שאינו קונה רק בקנין הגבהה, ואינו קונה בלא דעתה, ואף שדעת הראב"ד והרשב"א דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כוונה לקנות, יש חולקין, ועוד דהפנ"י כתב דבע"כ לא חשוב דעת אחרת מקנה, וא"כ בנ"ד שהגט בתוך הכיס לא מהני בע"כ, אך כבודו תמה על הכורת דיטין דיד נמי אף שקונה שלא מדעתו מ"מ בע"כ לא מהני רק בגט מגזה"כ וא"כ קנין הגבהה נמי, ועוד האריך: תשובה ב) הנה דברי התו"ג פשוטים וברורים, דיד שקונה שלא מדעת רק רצונה שלא לקנות מבטל הקניי', בזה אמרה התורה שאינה יכולה לעכב הגירושין שאינו בדין שיהי' בעלה שלא לרצונו, וכמו שביאר הרשב"א גיטין (ע"ה.) וז"ל אבל גט אשה שאין בעלה קנוי לה אלא שיש לאשה שיעבוד עליו בעודה תחתיו, כשהוא בא לסלק שיעבודו מעליו אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעת האשה, נמצא אתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבהו, עד כאן, אבל הגבהה שבעצם אינו קנין, אין התחלת קנין כל זמן שלא נתרצתה, ודומה לנותן גט בחצר שאינה משתמרת, דאף דבמתנה מהני כיון שדעת אחרת מקנה דלא גרע משליחות, גבי גט לא מהני, דאין חבין אלא בפניו. ואף שאם היתה מתרצית הי' מועיל, כל זמן שלא נתרצתה אין כאן נתינה, ה"נ בזה, ודווקא בידה שבעצם הוי קנין בזה אמרה תורה שלא תוכל לבטל: ג) אך מ"ש התורת גיטין מדברי הפנ"י עיינתי שם ולא מצאתי דבר רק מעתיק דברי הגמ' ב"מ דחצר שאינה משתמרת, אך הדבר תלוי אם הא דדעת אחרת מקנה לא בעי כוונה הוא מדין זכין לאדם שלא בפניו וכמ"ש בקצוה"ח סי' רל"ה וסי' הע"ר שכן דעת רמב"ם ורשב"א והה"מ, וא"כ בע"כ לא מהני, אמנם דעת התוס' דקונה בקטן מה"ת, ע"כ אינו מטעם זה, ומהני גם בע"כ, והנה כבודו כתב דמדברי רשב"ם שהביא הת"ג להכשיר קנין הגבהה בגט משמע דאפי' בע"כ מהני, אך י"ל שדעת רשב"ם כתוס' הנ"ל וצריכין לחוש לדעת רי"ף ורמב"ם ורשב"א: ד) אך מ"ש עוד שם התו"ג שאם הגט בולט חוץ לידה להלאה מרוחב ידה אינו קונה רק מטעם הגבהה לא נראה לי, והרי בקידושין (כ"ה:) פיל לר"ש במאי יקנה כו' ר' זירא אמר מביא ארבעה כלים ומניח תחת ד' רגליו ואף שגופו וראשו בולטין חוץ מרוחב הכלים, ואין לפרש כגון שהכלים רחבים עד שכל גופו בתוך הכלים, דא"כ למה נקט ד' כלים כיון שרחבים ככל גוף הפיל א"כ כהאי גוונא גם בכלי אחד משכחת לה, אלא ודאי דא"צ כלים רק לרוחב הרגלים וחשוב כל הפיל מונח בכלים כיון שכל סמיכת הפיל על הרגלים, והרגלים תוך הכלים. ואין לפיל הנחה אחרת רק בתוך הכלים, וה"ה בחצי החפץ מונח על היד וחציו להלאה גבוה שלש מן הארץ כיון שכל סמיכת החפץ על ידו שאין לו מקום אחר חשוב מונח בחצירו [לא זכיתי להבין שהרי פיל לר"ש