אבני נזר אבן העזר רעז

ה) מ"ש על מה שכתבתי דמחוסר פדיי' חשוב מעשה בגופו משום דהקדש חשוב מעשה כבריש תמורה, ומקרא מלא הוא ועשהו חטאת, והשיב מעלתו דמועשהו חטאת אין ראי', דהתם עושהו חטאת בגורל שהוא מעשה, למה לא דקדק בדבריי, אני כתבתי, דשם מוכח דהוי מעשה "בגופו" מתיבת "ועשהו", והגרלה אינו בגופו, ובגופו לא נתחדש רק ההקדש, מוכח שההקדש לבד הוי מעשה: ו) ומה שכתב עוד דבדיבורא אתעביד מעשה אין הכוונה מעשה ממש, דהרי חזינן בב"ק (מ"ז.) גזלן הקדישו הקדש משום שינוי השם ולא משום שינוי מעשה, רק בתמורה ג"כ משום שינוי השם, ובין כשר לפסול חשוב ג"כ שינוי השם כמ"ש בשטמ"ק דמה שנעשה כלי לפסול המקוה הוי שינוי השם, וא"כ גבי גט נמי בין כשר לפסול חשוב שינוי עכ"ד, כל הני מילי ליתנייהו, דלעולם בתמורה מעשה ממש, אך בגזילה אף מעשה ממש לא מהני להחשב שינוי, דהרי הקוצץ דקל ממחובר לא קני, דמעיקרא דיקלא והשתא דיקלא, אף דנקצץ ממחובר מעשה רב, דמעיקרא מחובר והשתא תלוש ואעפי"כ לא חשוב לקנות, אלא אם כן נשתנה טעמו וריחו, או עכ"פ מינכר, כדאיתא בב"ק (צ"ז.) גבי מטבע שפסלתו מלכות, וע"כ צריך הש"ס לתרץ דשינוי השם כנשתנה טעמו וריחו ומינכר, ואף לפי דבריו דכוונת הש"ס שינוי השם, הנה גט פסול שחוזר להכשירו ע"י מחיקה ודאי גט שמו, וגדולה מזו בפרק לולב הגזול (ל"א.) מעיקרא לאסא הושענא קרי לי' אך א"צ לזה כלל כמ"ש: ז) ומה שכתב עוד מפיגול דחשוב מעשה שפוסלו, וה"נ בגט שמכשירו, לא דמי כאוכלא לדנא, דקדשים פסולים איסורא רכיב עלייהו וחשוב שינוי, ולמ"ד שמי' היזק חשוב אפי' שינוי לקנות כדאיתא בגיטין (נ"ג) אבל גט אין בו קדושה ולא איסור, רק שאם יגרש בו תהי' האשה מגורשת, אבל הגט עצמו אין שינוי בו משאר דברים, וכבר כתבו התוס' בהשולח (ל"ב:) לחלק בין מה שיכול לבטל גט שנכתב בכשרות, ואלו הכותב ס"ת לשמה אינו יכול לבטל, ותירצו בתוס' דכל זמן שלא ניתן ליד האשה לא חשוב גמר מעשה, הנה שחלקו התוס' בין הכשר גט בין הכשר ס"ת לקרות (וה"ה הכשר תפילין ומזוזות, דוודאי הכותב לשמן אינו יכול לבטל] דהני בכתיבתם נתחדש בהם קדושה, משא"כ גט אינו דבר רק שיגרש בו, ונדחה נמי הראי' מכיסוי דחשוב מעשה משום שנאסר בהנאה, מה שאין כן גט אין בו דבר כנ"ל: ח) אך מה שכתב ראי' מהא דריש פרק כיסוי הדם קדשי מזח פטורים מכסוי משום דמחוסר גרירה, אף שאין מעשה בגופו, רק העתק ממקום למקום, זה שאלה: ט) והנה התוס' והרשב"א הקשו מדם הניתז על הסכין, ותירצו דהתם אם לא הי' ניתז לא הי' צריך גרירה, ולכאורה כוונת דבריהם משום דבשעת שפיכה לא הי' מחוסר, ואף שנעשה מחוסר אחר שפיכה לא איכפת לן, אך מה נעשה לרמ"ה בגט שנעשה מחובר לאחר כתיבה ותלשו פסול כמ"ש הטור בשמו סי' קכ"ד, וה"נ בנעשה מחוסר אחר שפיכה, ולומר דס"ל כשיטת ר"מ ב"ר נתן שהביא הב"י דבאמת למסקנא אדת הא דגורר דם שעל הסכין, אינו נראה כלל. ובב"י מבואר דהא דר"מ הוא דיעה דחוי': י) ולולא דברי התוס' ורשב"א הי' נראה לי דבעלמא מחוסר גרירה לא חשוב מחוסר מעשה. וכדברי הר"ן הנ"ל במחוסר הקנאה, אך דם שעל המזבח מילתא אחריתא, דקלטי' מזבח, כדאיתא בזבחים (כ"ז:) והוי דומיא דאשרוש דחשוב מחובר, והשרשה היינו קליטה כלשון הש"ס ר"ה (יוד:) כל נטיעה שאינה קולטת כו' ובכל מקום, קליטה היינו שנעשה דבר אחד עם אשר נקלט בו, והיינו קליטת מע"ש בירושלים. שכל דבר יש לו מקום, ומעשר שני זה נעשה ירושלים מקומו ואי אפשר להפרד עוד, וכן קליטת רוצח בעיר שנס בו, שם תהי' מיתתו וקבורתו, וקליטת ארון לבני שאול, נראה לי שנבחרו להיות עולה תמימה על קדושת שמו יתברך נקלטו במקום גבוה למעלה מג"ע העליון לאשתאבא בגופי' דמלכא, וזה קליטת ארון]: יא) ולהסביר הדברים דהנה ריש כל הכלים (קכ"ג) אסובי ינוקא ר' נחמן אסר רב ששת שרי, ר"נ מדמי לה לאפיקטויזין, ר"ש מדמי לה לנטילת קוץ, ור"נ התם פקיד, ויש להבין אפיקטויזין נמי המאכל פקיד במעיים, וצ"ל דהמאכל (לא) נחשב כאוכלו ממש, וכהא דשלהי מקואות (פרק י' משנה ח' ) שתה מים טמאים וטבל טהורין דנטהרו במקוה ע"י השקה, ואף שאדם חוצץ מכל צד, וגבי עובר ביבמות ( ) משני דהיינו רביתי', ובמים נראה דלא שייך זה, ואת"ל דשייך, כי מקשה ביבמות. אדרבא תקשי לי' מתניתין, מוכח מזה דהמאכל נעשה דבר אחד עם האוכל, וע"כ בדם דחשוב אכילת מזבח, דמהאי טעמא המחשב לזרוק דמו למחר פיגול מקרא דאם האכול יאכל בשתי אכילות, ע"כ הגורר דם מזבח כמו תולש ממחובר מגוף המזבח, וע"כ לק"מ מדם הניתז: יב) אך התוס' והרשב"א אינם סוברים כן, ויש ליישב, דהנה יש להבין סברת הר"ן דהקנאה אינה דומיא דכתיבה, דכתיבה מעשה בגוף הגט, מ"מ הוא דומיא דנתינה, אך יש לומר נתינה מעשה באשה שעושה מאשת איש פנוי', והקנאה אינו מעשה בגט ולא באשה, אבל כסוי אינו מעשה כלל, והוי הגרירה מעשה דומיא דכסוי, ואין לומר דכסוי בעפר שהדם מובלע בעפר חשוב מעשה, שהרי הדין אם רישומו ניכר יכסנו. ואף שכבר הדם בלוע, הנה דמשכחת כסוי שאינו מעשה כלל: יג) אך מ"ש כת"ר לחלק בין מחוסר הקנאה שלא הי' חסרון רק מחמת שאינו שלו ובכהאי גוונא לא חשוב דיחוי, וה"ה דלא חשוב מחוסר, תמיהני דכ"ש גרירה דלא חסר, רק העתיק ממקום למקום דלא חשוב דיחוי, ובזבחים (ל"ד) דמקשה וליהוי דיחוי כתבו התוס' בפשיטות דנתן לפסול לא שייך דיחוי כלל דמעשה אצטבא עביד ואינו פסול ולא שייך דיחוי, והקושיא רק מקיבלו בכלי קודש ונתנו לכלי חוץ, וע"כ לומר כמ"ש: יד) ואשר כתבתי דהא דכתבו לשמה ושלא מדעתה דפסול, דס"ל כר' יהודה דבתורף לא מהני בחשו"ק בעומד על גביו, והטעם דס"ל דבעינן שליחות, וכתב מעלתו דמ"מ קשיא דר"פ אדר"פ, איני יודע מהו סח, דאטו ר"פ מכשיר בכתב גט