אבני נזר אבן העזר רעב

ואנא כיפי תלינא להאי חששא, שאם נאמר כן יתורץ קושיא גדולה בדין אין כותבין במחובר לקרקע בש"ע אהע"ז סי' קכ"ד כתב במחובר לקרקע תלשו וחתמו ונתנו לה פסול ואם הקנה לה במחובר ג"כ פסול, עוד שם בכותב על קרן הפרה או יד של עבד ונותן לה הפרה והעבד כשר ואם חתכו ואח"כ נתנו לה פסול ובש"ס (כ"א:) גבי פרה ועבד הטעם משום דמחוסר קציצה וברש"י כתב זה הטעם גם בחתכו מן המחובר לקרקע) וקשה מנ"ל למעוטי בכהאי גוונא, אימא דאתא רק לחתכו מן המחובר לקרקע הוא דחשוב מחוסר קציצה, דלא הי' אפשר ליתנו בלא חתיכה, אבל בפרה ועבד מנ"ל דכה"ג חשוב מחוסר קציצה: טז) אך אם נאמר דבעינן ספר כריתות בשעת כתיבה ניחא, דהנה בתוספתא וירושלמי הביאוהו הרשב"א, דמחובר לקרקע לא חשוב ספר כריתות מה ספר בתלוש אף כל בתלוש, ממילא אפי' חתכו ונתנו לה פסול דלא הוי ספר כריתות בשעת כתיבה וא"צ קרא למעט, וע"כ קרא לחתכו מקרן פרה ויד מעבד, וע"כ באמת לא מצינו בגמ' טעם מחוסר קציצה רק בפרה ועבד, כן הי' נראה לכאורה: יז) אך באמת הא ליתא, דהרי שם בסוגיא (כ"א:) כתבו על עלה של עציץ נקוב אביי אמר כשר רבא אמר פסול גזירה שמא יקטום, ומכל מקום מדאורייתא לכ"ע כשר, וכתב הר"ן שנתנו לה בפסיקת היניקה דאי לאו לא קנאתו כדאיתא שם מכר בעל הזרעים לבעל העציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים עיי"ש והי' יכול הר"ן לומר דאי לא הא לאו תלוש הוא ובתוספתא וירושלמי מה ספר בתלוש וכו' אלא משום דזה מפורש בגמ' דידן כתב הר"ן הראי' מהנ"ל, ואי אמרת דבעינן תלוש בשעת כתיבה הא אז מחובר הי', דאי אפשר לומר שכתב בפסיקת היניקה, דא"כ ליכא גזירה שמא יקטום, ועוד מה נ"מ במה שהוא נקוב, והנה לפי זה אי אפשר לומר דתלשו מן המחובר לקרקע פסול בלא מחוסר קציצה משום דלא הוה תלוש בשעת כתיבה, דהא מוכח דלא בעינן תלוש בשעת כתיבה, וקושיא הנ"ל יתיישב לפנינו בטוב טעם והדרא כיפי למרייהו]: יח) והנה אם נתפוס דהגמ' דידן סוברת כירושלמי ותוספתא דלא חשוב ספר אלא אם כן הוא תלוש דומיא דספר, הא מוכח דלא בעינן ספר כריתות בשעת כתיבה, אך יש בזה מחלוקת, והרשב"א כתב וז"ל אין כותבין במחובר לקרקע כלומר משום דכשקוצץ מן הקרקע הו"ל מחוסר תלושה, ואפי' אם נתן לה את הקרקע פסול משום דכתיב ספר מה ספר בתלוש וכו' וה"ג לה בירושלמי, ואע"ג דבגמ' אמרינן ספר לספירת דברים אתא, מ"מ מדאפקי' בלשון ספר קי"ל דספירה בתלוש בעי, ויש מפרשים משום דכתיב ונתן בידה דבר שניתן מיד ליד דהיינו תלוש, ודעת הריטב"א כדעת יש מפרשים עיי"ש שהאריך: יט) והפנ"י כתב על פירש"י במשנה, לא מבעיא בלא תלשו דפסול מדכתיב ספר מה ספר בתלוש כדברי ירושלמי ותוספתא, תפס בפשיטות כפירוש ראשון שברשב"א, נראה כוונתו דלשון השני מדכתיב ונתן בידה ואי אפשר במחובר אינו עולה לפירש"י בהזורק דאפי' קנין אגב מהני בגט, וה"ה בקרקע דיכול להקנות הקרקע בקנין שהקרקע נקנית בהם, והיש מפרשים עולה להרשב"א והר"ן שם דאגב לא מהני דבעינן ונתן בידה, והכא בקרקע אף אם יקנה לה הקרקע יהי' הגט ברשותה, מ"מ בעי שתקנה הגט ע"י שהוא ברשותה, והכא מחובר אינו נקנה ע"י שהוא ברשותה, כהא דמכר בעל זרעים לבעל עציץ אינו קונה עד שיחזיק בזרעים, אבל רש"י לשיטתו א"א לפרש כן, ואולם לפמ"ש הריטב"א הא דוכתב ונתן דבעינן שהי' ראוי לקיים בו נתינה ממש ליתן מיד ליד אף לפירש"י נוכל לומר כן, ודווקא גט תלוש שראוי לקיים בו נתינה ממש מהני גם באגב. אבל מחובר שאינו ראוי לקיים בו נתינה ממש פסול: כ) אך הפנ"י לטעמי' בפרק הזורק דרש"י סבירא לי' דווקא במגרש בע"כ הוא דחידשה תורה דמשהגיע לידה מתגרשת בע"כ אבל אם מתרצית מהני בשאר קנינים, וא"כ למה לי שיהי' ראוי לקיים ונתן בידה, כיון דקרא לא מיירי כלל מדעתה: כא) אך דברי הפנ"י ליישב שיטת רש"י בהזורק לא נהירין, דא"כ טלי גיטך מעל גבי קרקע יועיל מדעתה, דהקנאת הגט פעל הבעל בכוונתו להקנות, ואף שהיא פעלה ההגעה לרשותה, הא מדעתה לפי דברי הפנ"י לא בעי הגעה לרשותה כלל, וע"כ אין ראי' שרש"י יסבור דגמ' דידן כירושלמי, ורוב ראשונים דגמ' דידן חולקת אירושלמי, דש"ס דידן ס"ל ספר לספירת דברים לבד אתא. דכן כתב הריטב"א להדיא, וכן דעת הרמב"ן, ואף הרשב"א עיקר דעתו כדעת יש מפרשים, דבפ"ק (י"ט.) ז"ל ואפי' כתבו על המחובר ונתן לה את הקרקע פסול דכתיב ונתן דבר הניתן מיד ליד כדבעינן למיכתב בפרקין לקמן בעז"ה, הנה שעיקר דעתו כי"מ, וכן בתשו' סי' ת"ר שטר קידושין כשר במחובר, דווקא גט פסול מדכתיב ונתן, ובירושלמי מפיק מדכתיב בספר. הנה דס"ל דגמ' דידן פוסל מונתן כדעת יש מפרשים: כב) ובאמת צריך להבין טעמא דש"ס דידן למה בחר לו שיטה אחרת בטעמא דרבנן משיטת ריב"ב בספרי ובתוספתא דמה ספר בתלוש וכן הוא דעת ר' ישמעאל בירושלמי פ"ק דקידושין (ט'.) התורה אמרה בספר והלכה בכל דבר שהוא בתלוש, הנה דס"ל להני תנאי ספר, ספר ממש, אלא דילפינן לריב"ב מה ספר בתלוש אף כל בתלוש ולר' ישמעאל מהלכה דבכל דבר בתלוש, ולית להו ספר לספירת דברים, דא"כ לא הי' ר' ישמעאל אומר על זה הלכה עוקבת את המקרא, ואלו הש"ס דידן בחר לו בדעת חכמים דמתניתין טעם בפני עצמו ספר לספירת דברים: כג) ונראה לי דהנה בקרבן עדה ביקש לחלוק על הראשונים דס"ל דאם לא תלש הגט והקנה לה הקרקע והגט במחובר אינה מגורשת מה"ת, וטען הק"ע דא"כ היאך מתגרשת בגט תכתוב על יד עבד הא עבדים הוקשו לקרקעות בב"ק וב"מ ובבכורות עיי"ש, ולדידי לק"מ דבכל הני דאמעטו קרקעות מכלל ופרט, וכל שאינו דומיא דכסף, אם יתן לו זרעים שבעציץ נקוב שאינו דומיא דכסף מטלטלין שנקנין במשיכה, משא"כ זרעים שבעציץ נקוב שהוא כקרקע לכל דבר, וכיון דלא משכחת קרקע שיהי' בכלל, גם עבדים נתמעטו, אבל לענין גט שקרקע נתמעט מדכתיב ונתן בידה שיהי' ראוי