אבני נזר אבן העזר רעא

אלא שבידו כולי האי לא אמרינן שיחשב בא לעולם, מ"מ בנידון דידן שבידו לגרשה בגט אחר תיכף ודאי חשוב בא לעולם, וראי' מקידושין (נ"ג:) במקדש במעשר שני שדעת רש"י שאינו מקודשת עד שיגיע לירושלים דחוץ לירושלים אינו שוה פרוטה שאפי' תמכרנו דמים נתפסין בקדושת מע"ש עיי"ש. וקשה אפי' בירושלים לא תהי' מקודשת דהוי דבר שלא בא לעולם, וא"ל משום דבידו להביאם לירושלים, דליתא דבקידושין לא מהני בידו, דנהי דבידו להביאן לירושלים אין בידו לקדשה שמא לא תרצה אז כדמשני הש"ס (ס"ב:) בבעיא דר' אושע', אלא ודאי דבכהאי גוונא לא חשוב דשלב"ל כיון שבידו לקדשה בכסף אחר, וכן משמע עוד פ"ב דגיטין (י"ז.) בגט מאוחר דכתבו התוס' והרשב"א בשם ר"י דאינה מגורשת עד הזמן ומדמגורשת עכ"פ בהגיע הזמן ואינו חשוב דבר שלא בא לעולם, מוכח דכיון דיכול תיכף לגרשה בגט אחר חשוב בא לעולם, ואין לדחות משום דמחוסר זמן חשוב בא לעולם, דהא הרשב"א הוא הסובר פ"ב דיבמות מחוסר זמן חשוב לא בא לעולם (ומה שנראה מרשב"א פרק ב"ש להיפוך תרצתי בעזהי"ת בטוב טעם ואין כאן מקומו] אלא ודאי דכיון שיכול לגרשה בגט אחר חשוב בא לעולם, וכיון שיכול לגרשה בגט זה לאחר שיוחזק יכול לעשות שליח כמ"ש התוס' בהפרשת חלה: ט) ומה שכתבו התוס' גבי יבמתו שאינו יכול לעשות שליח עכשיו על לאחר היבום אף שבידו לגרש עכשיו שיחול אח"כ, כבר ביארתי לדעת המקנה והאבני מלואים מוכרח לומר הטעם משום דהוי מילי, ולפי מה שרציתי לומר בתחילה משום דתוס' ס"ל כהרמב"ם דלכתוב עכשיו אינו יכול דלא חשוב לשמה וא"כ איך יגרשנה כיון שאין בידו לעשות גט ובמה יגרשנה, אבל בנ"ד שיכול לגרשה על אח"כ משום דבידו שפיר יכול לעשות שליח כמו בחלה, ועוד דמהני טעמי דיכול לגרשה בגט אחר לענין שיכול לגרשה בעצמו על לאחר זמן, ה"ה נמי דמהני לענין שיכול לעשות שליח, ואף דלענין בידו מחלקים התוס' בנזיר דלענין לעשות שליח לא מהני טעם זה דמהני לענין שיכול להקנות לאח"ז, כבר ביאר בזה האבני מלואים טעם נכון משום שמא לא ירצה השלית אח"כ כענין שאמרו בקידושין (ס"ב נהי דבידו לגרשה מי בידו לקדשה, אבל בנ"ד אין טעם לחלק ביניהם: י) והנה לענין החשש דלא חשוב לשמה משום דאינו ראוי לגרש בו עתה, לדמות לכתב גט ליבמתו לגרש לאחר שייבמנה שלהרמב"ם ספק, הלוא התוס' פליגי ואין ספיקו של הרמב"ם מוציא מידי ודאי של התוס', ובזה יש לדון, אך העיקר דלא דמי כלל להתם מכמה טעמים, הא', דיש לומר דהרמב"ם סובר יבום לא חשוב בידו דאין כופין אותה בשוטים להתייבם לו ולמשנה אחרונה הא אפי' אגרת מרד אין כותבין, ואפי' למשנה ראשונה שכותבין אגרת מרד, מ"מ אין כופין בשוטים ולא חשוב בידו, והתוס' שכתבו דחשוב בידו [ואינו מובן לי למה חשוב בידו] הלא הם סוברים דכשכתב בעצמו מגורשת, ובנ"ד שבידו להחזיק עצמו י"ל שפיר חשוב לשמה: יא) ויש לפרש עוד דברי הרמב"ם דבגט דבעינן לשמה, הכתיבה עצמה מכלל הגירושין כהא דשבת קל"א.) גבי עומר הואיל אם מצא קצור קוצר קצירה עצמה מצוה, ובתוס' ישנים פרק אלו נערות (ל"א.) אם לא הי' אפשר לאכילה בלא הגבהה הי' נחשב ההגבהה מן העבירה, ה"נ כיון שאי אפשר בלא כתיבה דבעי לשמה. הכתיבה עצמה מכלל הגירושין ואף שלא נפסלה לכהונה עד הכתינה היינו שודאי חלות הגירושין בשעת נתינה ואז הכתיבה ג"כ עושה כריתות, דומה לשחיטה דאינו אלא לבסוף דבשעת גמר כל השחיטה מתיר] ואין מגרש דשלב"ל משום דיבום לאו בידו כנ"ל, והכא לא שייך זה, מלבד דבידו כיון שבידו לגרשה בגט אחר לא חשוב דבר שלא בא לעולם כנ"ל אות ח' הראי' ממקדש במע"ש, ויש לפרש עוד בפשיטות כיון שעדיין אין כאן אשה לא שייך לשמה. משא"כ בנ"ד: יב) והנה יש להביא ראי' להיפוך דכהאי גוונא חשוב לשמה, אף דאין ראוי לגרש בו עתה. מהא דהי' לו שני שמות אחד במקום כתיבה ואחד במקום נתינה וכתבו שם מקום נתינה ועל שם מקום כתיבה כתבו וכל שום דכשר, ואלו גירשה במקום כתיבה הי' הגט בטל כמבואר בש"ע אהע"ז סי' קכ"ט סעי' י"ג שאם כתב שם שיש לו במקום אחר וכלל שם מקום כתיבה ונתינה בכל שום הגט בטל, וא"כ אין הגט ראוי לגרש בו עתה, ואפי' יש בין מקום הכתיבה ומקום הנתינה מהלך כמה ימים כשר אף שאין ראוי לגרש בו רק אחר זמן חשוב לשמה,, (נראה דחסר כאן איזה תיבות], וגם אין לפוסלו כיון שבשעת כתיבה פסול לא חשוב לשמה, ועל זה אין ראי' משני שמות הנ"ל, דהא בשעת כתיבה כשר הי' במקום הנתינה, משא"כ בנידון דידן בשעת כתיבה פסול הי': יג) אך נראה להביא ראי' מתלוי' לשמה בציצית, והנה בסוכה (י"א.) בתוד"ה פסיקתן ז"ל גרע עשאן מן הקוצים ומן הגרדין דאעפ"י שעושין אחרי כן הציצית לגמרי לא חשבינן לי' עשייתן משום דבעינן תלי' לשם מצוה עכ"ל, הרי דלשמה בעינן מתחילת עשי' ולא מהני בגמר לבד, ובש"ע או"ח סי' י"א סעיף י"ז יזהר לחתוך ראשי חוטין לעשותן ח', שאם כרך אפי' חוליא אחד וקשר ואח"כ חתכו פסול משום תעשה ולא מן העשוי ופירש המג"א משום דבחוליא אחת וקשר יצא ידי חובתו מדאורייתא, ומבואר דכל זמן שלא נגמר כל העשי' מן התורה בפסול לא חשוב תעשה ולא מן העשוי וכשר, וקשה הא גם בתחילת עשי' בעינן לשמה, ואז לא הי' ח' חוטין ולאו ציצית הוא כלל ולא הוי לשמה, אלא ודאי מ"מ חשוב לשמה וה"נ אף דבשעת כתיבה לא הוחזק עדיין בשם זה, מ"מ חשוב לשמה: יד) ואין לדחות ולומר דבתחילת עשי' לא איכפת לן במה שהוא פסול, דאפי' עשוי בכשרות כל זמן שלא נגמר אינו כשר, ולעולם חשוב בפסול ואין שם ציצית עליו, ואעפי"כ הוי לשמה, ה"ה אם ניתוסף פסול אחר, אני אומר מטונך, א"כ מזה גופא מוכח, מדבעינן תחילת עשי' לשמה, והא אמרת דתחילת עשי' לעולם חשוב בפסול ואין שם ציצית עליו ולא חשוב לשמה, ואפי' עשאו שלא לשמה יתכשר, ואפי' עשאו מן הנימין כו' יתכשר, אלא ודאי לעולם חשוב לשמה אפי' עדיין אין שם ציצית עליו, וה"נ אף שבשעת כתיבה הוי שינוי השם הוי לשמה, ועוד יתבאר ראי' אחרת: טו) ולא נשאר רק החשש כיון דכתיב וכתב לה ספר כריתות בעינן שיהי' כן בשעת כתיבה.