אבני נזר אבן העזר רסט

ברור דאומר אמרו אפי' אינו מעיד תחילה בפני ב"ד אי מילי הוה מימסרי לשליח הי' חשוב מינוי שליח בפניו, וה"נ בזה: לא) אך ראיתי למהרש"ל ביש"ש שפסק דממנה שליח שלא בפניו מהני מאחר שמן הדין אפי' אומר אמרו כשר, אלא שהחמירו בדבר עפ"י פירוש ר"ח דלא לוסיף עלה, כי חילוק גדול יש ביניהם כמו שחילק הר"ן כו' עיי"ש: לב) ולכאורה דבריו תמוהין, כי הוכחת הרמב"ן, מר' יוסי דפוסל אומר אמרו לפלוני מכלל דממנה שלא בפניו לא מהני כיון שמברר ואומר לפלוני הוי כאילו הוא ממנהו, אלא ודאי ממנה שלא בפניו פסול, ומשמואל דמכשיר אומר אמרו אין ראי' להכשיר שלא בפניו, דהא שמואל מכשיר אפי' באינו מברר, ובכה"ג הא חשוב מדעתכם דלא חשוב הוא ממנה, וכיון דמר' יוסי שמעינן דפוסל ושמואל לא שמענו שחולק בזה, מהיכי תיתי לחלוק על ר' יוסי בזה, וכפי הנראה מהרש"ל סובר כיון שהשליח שני לא שמע שהבעל אמר לשליח ראשון לא חשוב שמע קולו, ולפי זה בנ"ד נמי כיון שאין השליח מכיר שהוא כת"י הבעל חשוב כשלא בפניו: לג) וראיתי להיש"ש פרק כל הגט סי' יוד שאם האשה נתנה רשות לשליח קבלה לעשות שליח אחר מהני, דווקא גבי כתיבה וחתימה פסול אומר אמרו, וכתב כן בשם הרשב"א, והיינו דווקא גבי כתיבה וחתימה פסול משום דהוי שלא בפניו, והוא ג"כ כנ"ל כיון ששומע רק מפי השליח אף שהשליח כמותו, מ"מ השליח שני לא ידע שהראשון נעשה שליח, נמצא הדבר הזה אם צריך השליח להכיר שהוא כת"י במחלוקת שנוי': לד) אך ראיתי להרמב"ן פרק כל הגט דטעם המכשיר אומר אמרו משום דהוי ממנה שליח שלא בפניו, הנה דסבירא לי' אפילו אינו מכירו השליח חשוב שהוא ממנה אותו שליח [ובאמת שדבריו סותרין למה שכתב בפרק התקבל ולמ"ש הה"מ בשמו בשליח לקבלה אינה יכולה לעשות שליח אלא אם כן ביררה היא השליח] ופשוט שזה דעת היש"ש בשני המקומות, דעל כרחין מאן דמכשיר אומר אמרו כ"ש שמכשיר ממנה בפירוש שלא בפניו, ועל כן שליח לקבלה מועיל כל אומר אמרו, דר' יוסי דפוסל משום דס"ל שלא בפניו לא מהני בכתיבה וחתימה, ואין ראי' מהיש"ש כלום, ונקטינן דאפי' אינו מכיר הסופר את כת"י מהני בעדים אחרים מעידין על כת"י: לה) חוזרני למ"ש דשליח לכתוב יכול למנות בלא עדים אפי' לדעת רא"ש דשליחות נתינה בעי עדים, אין הטעם דעצם השליחות אינו חל בלא עדים דחשוב דבר שבערוה הא מהיכי תיתי, דאינו אלא גורם לדשב"ע כו' עיי"ש: לו) והנה יש לפקפק בזה, דיש לומר כמו בקינוי וסתירה דאיתא ריש סוטה לא לימא אינש לאתתי' אל תסתרי עם איש פלוני שמא הלכה כריב"י קינוי עפ"י עצמו ומי סוטה ליתא ומיתסרא עליו איסורא דלעלם, והנה הרמב"ם הלכות אישות פרק כ"ד הלכה כ"ה מי שקינא לאשתו בינו לבינה וראה בעצמו שנסתרה נאסרה עליו, ופירשו נושאי כליו משום דילמא קי"ל כריב"י יעיי"ש, ואף דר"י בר"י אמר משקה עפ"י שנים היינו לבירור הדבר דבלא שנים אין מאמינים שנסתרה לאוסרה עליו או להשקותה, אבל אם הבעל יודע שנסתרה נאסרה עליו, דלא שייך לומר שהסתירה בלא עדים לא יאסרו כמו שהביאה אוסרת בין בעדים בין בלא עדים, אך הקינוי שצריך דעת דומה לקידושין וגיטין שאינו חל בלא עדים, על כן אי לאו דר"י בר"י אין חשש בקינוי בינו לבין עצמו, ומ"מ מבואר דאף דקינוי אינו דבר שבערוה ממש רק גורם לדשב"ע אינו חל בלא עדים, וכמו כן יש לומר בשליחות שאינו חל בלא עדים: לז) מ"מ נ"ל לדעת רוב פוסקים לא בעינן שליחות בכתיבה, ואפי' חשו"ק כשרין לכתוב גט רק שצריך שיהי' בצוואת הבעל, דאל"כ לא חשוב לשמה, א"כ לא שייך לומר שאינו חל שליחות הכתיבה בלא עדים, רק דחשוב שאין עדים שנכתב לשמה וכבר כתבתי דמבואר בפוסקים דא"צ עדים שכתב הסופר לשמה, ואי משום דמסתמא כיון שצוהו לכתוב מסברא שכותב לשמה, ה"נ בשעת כתיבת כבר כתב הבעל שמינהו שליח וידוע שהוא לשמה. אף שאין עדים ממש מהני כמו בכל כתיבת הגט שכותב סופר לשמה ואף שאין עדים ממש שכתב לשמה ומהני ואף שאין ראי' מבוררת לזה, מאחר שבלאו הכי הבאנו ראיות לדעת הרמב"ם, ובנ"ד יש לומר גם הרא"ש מודה לא נפליג מחלוקתם: לח) נידון לסמוך בקיום כתבו על דמויי חתימה לחתימה, מתוך שני שטרות אין דעתי נוחה בזה, יען כי כתב המרדכי כי דמויי לא מהני רק בקיום שטרות דרבנן, וזה במלוה מוציא שטר מתח"י דיש בו חזקה דלא חציף לזייף שטרא, וכמבואר בתוספות כתובות (צ"ב:) דהטעם משום דמירתת לכתוב שטר מזוייף פן יכירו זיופו, משא"כ בכתב הבא ע"י בי דואר, ע"כ אין נראה לי להקל, רק בקיום טוב שעדים יכירו חתימתו: ידידו מחו' הדוש"ת הק' אברהם. סימן קנז ב"ה ג' נח בנה ירושלים לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט להרב הגדול חו"ב המפורסם מו"ה שמשון נ"י אבד"ק קאליש. דבר האיש שהחזיק עצמו בקאליש בשם יוסף, וכתב שם גט ונתנו לשליח שמינוהו להוליך הגט לאשתו לבלאשקי, ואח"כ נודע שהוא מומר ובהמרתו שינה שמו, ובפאס הי' נכתב יאסיף הא' בקמץ קטן, וכשהי' בין היהודים קרא עצמו בשם יוסף קרוב לשם הנכתב בפאס, והימים שהי' בקאליש הי' בבית התעלה והי' קודם כתיבת הגט רק כ"ח יום ואחר כך עוד איזה ימים, ואחר כך נודע שקודם לכן הי' י"ד ימים [בעיר אחרת] וקרא עצמו גם כן בשם יוסף