אבני נזר אבן העזר רסז

בפניו, ואין לנו לתפוס כל החומרות כדי לעגן את זו כנ"ל: טו) והנה לפי הוכחה זו מירושלמי נשמע דאין שליח צריך להכיר כתב יד הבעל, דאי מכיר, קיום למה, אך אין זה ראי', דשליח לבד אינו נאמן שהוא כתב ידו, אך אין לדחות משום זה גוף הראי' דכת"י מהני אפי' שלא בפניו, דאם איתא דבעי בפניו א"כ צריך עדים שעשהו שליח בפניהם, ושוב למה לי עידי קיום (שיש לומר) [ונראה[ דיש לקיים הראי' דאין השליח צריך להכיר שהוא כת"י, דאם איתא דצריך להכיר, בקיום כת"י לבד לא תסגי (לראי') ויצטרך עדים שהשליח מכיר כתבו: טז) נחזור לצירוף השליחות שעושה בע"פ, אך בנ"ד שהבעל במקום שאין עדים ואין ב"ד, הדבר תלוי אם חל שליחות גט בלא עדים, או א"צ עדים בשליחות אלא לראי', שאם א"צ אלא לראי', א"כ הבעל נאמן בכתבו שעשהו שליח, דחזקה לא שביק התירא ואכיל איסורא, דכיון שבידו לעשות שליח בע"פ מה לו לצרה זאת שלא יעשה שליח בעל פה, ובעל שאמר גרשתי דקי"ל זיל חיש לה, פירשב"ם משום דאם איתא דגירשה קלא אית לה עיי"ש, או שלא ירצה לעשות הוצאות הגט, אבל מה שבידו לעשות בדיבור הקל ודאי נאמן לומר דברתי: יז) ואין לפקפק ולומר הא בגמ' גיטין שם מקשה על רב כהנא דס"ל כתיבה כדיבור מהא דאם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול להגיד, ואמאי הא יכול להגיד בכתב, ומשני משום דכתיב מפיהם ולא מפי כתבם, ומבואר דאי לאו דרב כהנא הוי ניחא בלא דרשה דמפיהם ולא מפי כתבם, וא"כ למה (דקי"ל) דלא קי"ל] הא דרב כהנא אף הבעל לא יהי' נאמן בכתב (והא דצריך קרא דמפיהם ולא מפי כתבם, כדי שלא נלמד מעדות שבשטר] דשתי תשובות בדבר, הא' דשאני עדות דצריך משפטי עדות ולא אזלינן בתר הסברא, וראי' קרובים אפי' משה ואהרן לא מהני, משא"כ בידו וחזקה לא שביק התירא דמסברא, ועוד דשאני עדות דבעי הגדה, וכיון דכתיבה לאו כדיבור לאו הגדה מקרי, וכתיב אם לא יגיד, ותדע דהא מבואר בפוסקים דאב נאמן לומר בכתב זה בני בכור, אלמא במקום שא"צ הגדה אף בכתב מהני, אך אם לא חל שליחות בלא עדים, ובנידון דידן שאין עדים לא יועיל: יח) והנה יש בזה מחלוקת הרמב"ם עם הרא"ש, שדעת הרמב"ם שא"צ עדים למינוי שליחות לקדש, והביא ראי' משליח הולכת הגט, והר"ן דוחה דשאני התם שיש עידי חתימה, ומבואר דלהרמב"ם אפי' בלא עידי חתימה אין שליח להולכה צריך עדים לקיום השליחות, וכן מבואר עוד מהא דכתב הרמב"ם שאם נתן גט בלא עידי חתימה ונתנו לה השליח בעידי מסירה הרי זו ספק מגורשת, והיינו שהבעל מודה שעשאו שליח, מ"מ אינו גט ודאי, כי אינו נאמן להקל, שיש רעותא בגט שאין בגט עידי חתימה עיי"ש בב"ש, מ"מ מוכח דחל השליחות בלא עדים, אבל הרא"ש ס"ל דאפי' הי' עידי חתימה אם השליח מודה שמינה אותו שלא בעדים לא מהני, הרי דס"ל מינוי שליחות הגט בעי עדים: יט) ונראה להביא ראי' להרמב"ם דלא בעי עדים בשליחות, הא', מהא דהמסוכן שאמר כתבו גט לאשתי וכתבו ונתנו דאזלינן בתר אומדנא, דכוונתו כתבו ותנו, והא הרשב"א פ"ק דקידושין בנתן הוא ואמרה היא דאף שהדברים מראין שלדעת קידושין נתן הוי מקדש בלא עדים, כיון שאין כאן ראי' לשם עדות רק אומד הדעת, וא"כ אם שליחות בעי עדים לקיום השליחות לא יועיל אומדנא, הב', הא דהבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת אם מעצמו נפל הרי זה גט, דהוכיח סופו על תחילתו דכתבו ותנו קאמר, וכתבו דאפי' כתבו הגט ונתנו לה קודם שעלה הוי גט, ואף שבשעת נתינה לא הי' מבורר שהוא שליח ולא הי' עדים על השליחות: כ) ועוד נראה דאפי' לדעת הרא"ש יש לומר דשליחות לכתוב לא בעי עדים, ודי מה שכתב הבעל שמינהו שליח ועדים מכירין כת"י, דהנה צריך להבין דעת הרא"ש דאפי' ביד השליח גט עם עידי חתימה, אם השליח מודה שהבעל נתנו לו שלא בעדים אינה מגורשת. מאי שנא מהא דב"מ (י"ח:) ר' ירמי' אמר כגון דאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון, ופירשו התוס' ואומר הבעל שהוא אותו יוסף, ונאמן הבעל בזה כשם שנאמן לומר גרשתי' עיי"ש, והיינו שתתגרש בחזרה זו כמ"ש התוס' שם בד"ה ואפי' לזמן מרובה, הרי דאף שאין עידי מסירה יודעין שהוא גט זה. רק מכח נאמנות הבעל חשוב עידי מסירה. ה"נ ביש ביד השליח גט עם עידי חתימה, דמזה הוכחה שהבעל עשאו שליח, דמהאי טעמא, השליח נאמן שעשאו שליח, נמצא מחמת הוכחה זאת יודעים העידי מסירה שהוא שלוחו, ומה נ"מ אם העידי מסירה יודעים מחמת הוכחה דהוא נאמנות הבעל שהוא גט זה, או שיודעים מחמת הוכחה שהוא שלוחו, ואין סברא לומר שגוף חלות השליחות חשוב דבר שבערוה, שהרי אינו רק גורם לדבר שבערוה, ומהיכי תיתי שלא חל אלא בעדים, ובוודאי הטעם משום דאי ליכא עידי שליחות חשוב כאילו לא הי' עידי גט וקשה כנ"ל: כא) וצריך לומר דעשיית השליחות שהוא ריצוי הבעל בגירושין, הוא מכלל מעשה הגירושין, ומהאי טעמא כתב הפנ"י שזה טעם הרמב"ם דאינו יכול לבטל השליחות שעשה לתרום משום דעשיית השליחות לתרום חשוב אמירה לגבוה, ומה"ט כתב החת"ס דהמשלח יכול לישאל על הפרשה שהפריש השליח, היינו שנשאל על מה שעשאהו שליח, הנה דעשיית השליחות מכלל המעשה, וכיון שנחשב מעשה גירושין, ע"כ צריך עדים ממש שראו השליחות לא שידעו מחמת הוכחה ודו"ק: כב) וע"כ התינח בשליחות גירושין עצמם אבל שליחות הכתיבה שאינו אלא להכשירו של גט, הא מהני נאמנות הבעל כנ"ל בהא דר' ירמי' שנאמן הבעל לומר שהוא אותו יוסף, והוא גט כשר לגרש בו אשתו, וראי' לזה דברי המרדכי שהביא הב"י סי' קל"א דמעיקר הדין א"צ עדים שכתב הסופר לשמה, וכיון דשליחות על הכתיבה הוא רק משום שיחשב לשמה והא גוף הלשמה א"צ עדים: כג) אך יש מקום עיון מדברי הש"ס כתובות (למד.) גבי גונב חלבו של חבירו ואכלו חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור חלב, דמקשה נימא הגבהה צורך אכילה, ומשני התם אי אפשר