אבני נזר אבן העזר רסג

עולמית, וע"כ שהוא שוטה גמור, וע"כ כל ההוראה דאף שקידשה כמו שהיא עכשיו אינו יכול לגרשה, כל זה לפי מה שהי' סובר דשוטה דגמ' לאו בשוטה דאורייתא, וה"נ אף דלאו שוטה דאורייתא ונתקדשה כדין אינו יכול לגרשה, אך באמת הא ליתא, ואותה שאינה שוטה עפ"י דין לא גזרו בה חז"ל כלום, שבודאי יכולה לשמור עצמה בקו"ח מחרשת שאינה בת דעת ויכולה לשמור עצמה, כ"ש זו שבת דעת היא לכל הדברים, וא"כ ממנ"פ אי אהני בה קידושי' מותר לגרשה, ואי לא אהני א"צ גט ויוציאה מביתו, ע"כ לבי אומר לי דברי התשו' ההוא כי ניים ושכיב כתבה: יח) ועוד יראה המעיין כי טעם השואל לא נתחוור בעיניו כלל כי כתב בלא טעם כמ"ש בתחילת דבריו כי בחפזי כתב מה שכתב, ואילו הי' נותן טעם לשבח כמ"ש אני בעזה"י לא הי' דוחהו בקש, ע"כ אומר אני כי המיקל לא הפסיד אף בטעם זה לבד: יט) ואף לדעת החת"ס הלא כתב רו"מ במכתבו הראשון שהבעל טוען שלא ידע מזה בתחילת נשואין, וא"כ אין לאסור משום דאלפה גופה נוכראה דלא אסיק אדעתיה שהיא עתים שוטה ויצטרך לגרשה, ואנוס רחמנא פטרי', ואף אח"כ כשנודע לו עוד דר עמה, הלא אז היתה מלומדת מכבר, וא"ת שאין להאמין לו, הלא כל הענין מדרבנן וספק דרבנן לקולא, ועוד ע"א נאמן באיסורין, וא"ת לילף דבר דבר מממון, הלא לפי דבריו היא מגורשת מאתו ואין לו עוד זכות בה, והודאת בע"ד כמאה עדים דמי כקושיית הש"ס קידושין (דף ס"ה:) וא"ת חב לאחריני דאסר לה אכהן כמ"ש תוס' גיטין (ג' סוף ע"א) הלא מדאורייתא בכל גווני מתגרשת ואסורה לכהן, וכיון שלא חב בהודאתו לשום אדם אזיל לי' הגזל מממון, ושוב נשאר הדין ע"א נאמן באיסורין, וזה כוונת הגהת מיי' בשליח שאמר לי, ואח"כ אמר דלצורך משלחו אמר דנאמן, ותמהו האחרונים הא דבר שבערוה הוא ונכנסו בכמה דוחקים, אולם כוונתו פשוטה דכיון דלא חב לאחרים שוב הודאת בע"ד שאיננה אשתו כמאה עדים, ואין לאסור בגז"ש דבר דבר מממון, וכן משמע בריא"ז גיטין במגרש אשתו ולן עמה בפונדקי ושניהם מודים שלא בא עלי' נאמן, והוא מטעם הנ"ל: כ) ומה שכתבתי היתר הט"ז כוונתי הי' כי לא הי' לעתים ידועים וכמה פעמים שהיתה בנדתה ולא נשתגע רק בקיץ בימים החמים, וכי לא הי' ימים בנתים שלא נשתגעה, וגם יש היתר רו"מ דמחמת אונס, וגם היתר המהרש"ל שכתבתי תחילה, ע"כ תתגרש לכתחילה כן נראה לי: ידידו הדו"ש וש"מ הק' אברהם. מסודר בדפוס של ר' העניך פאלמאן, בפיעטרקוב. סימן קנד ב"ה ב' ואתחנן י"א מנ"א תרמ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. החוה"ש וכט"ס לכבוד ידידי הרב המאוה"ג יקר רוח כש"ת מו"ה אהרן נ"י האבד"ק זערדאב. יקרתו הגיעני באיש המוחזק במדינתינו לגר והי' לו על זה כתב תעודה מכמה רבנים ואח"כ נשא אשה ושוב גירשה בשם אברהם בן אברהם כמשפט הגרים וכן עלה לתורה, ואח"כ נודע בבירור גמור בלי שום ספק שהאיש הזה איננו גר, רק הוא שתוקי מאמו החרשת שאינה שומעת ואינה מדברת, וא"י ממי נתעברה, ובעת המילה קראו שמו יוסף ונכתב בפנקס בן אברהם מיכל אבי אמו החרשת, וזה איזה חדשים אשר בא הגר שקר לפה זערדאוו ורצה להחזיר את גרושתו, וכאשר ראה שתוחלתו נכזבה הי' צועק בעצמו שהגט פסול, זה תורף השאלה: תשובה א) הנה מחמת שינוי שמו מאברהם ליוסף אין חשש כיון שכך הוחזק כדאיתא בגיטין (ל"ד:) גבי תקנתא דר"ג לפרוט כל השמות אמר רב אשי והוא דאיחזוק בתרי שמי, פירש"י אבל לא איתחזק כאן שיש לו שני שמות א"צ לכתוב וכל שום, ואפי' נודע שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר דאין לנו אלא שם שקרא הוא לעצמו בפנינו, והוחזק בו עכ"ל אך החשש מחמת שינוי שם אביו שלא הי' ראוי לכתוב שם אביו כלל כמשפט השתוקי ונכתב בשם אברהם, מסתמא נכתב אבינו] ובשם אביו כתב בתשו' הרא"ש דאינו מועיל הוחזק דאינו יכול לשנות שם אביו, וכן ביאר הרב מהרא"י, ועי' ב"ש סי' קכ"ט סק"כ: ב) ואמנם כי דעת תשו' ר' שלמה ב"ר יצחק המובא באו"ח ובש"ע סעיף י' דאף בשם אביו מהני הוחזק, האומנם דבש"ע לא הובא רק לענין אם נשאת לא תנשא, אך במקור הדין בתשו' עצמה מבואר שאם לא היתה נשאת הי' כופה את הבעל ליתן לה גט אחר, אבל אם לא הי' הבעל לפנינו גם לכתחילה הי' מתירה, כן מבואר בתשו' שם, וכבר תמה בס' מכתב מאלי' על הש"ע והגה שכתבו דעת י"א רק לענין אם נשאת, ומ"מ הלא עיקר הדיעה ראשונה דלא מהני הוחזק בשם אביו: ג) האומנם דלשיטת התוס' פרק הזורק כל שאינו מעכב החסרון אינו מעכב השנוי בו, והא דשינה שם עירו פסול משום דלתוס' שם מקום מעכב בגט, ועי' מהרש"א ומהריב"ל, וא"כ שם אביו דקיי"ל דלא מעכב אין השינוי פוסל בו, אך אי אפשר לצרף זה לסניף, דלדידן דאין כותבין כלל שם מקום ע"כ דסומכין על הפוסקים שם דירה אינה מעכב, ואעפי"כ שינה בו מעכב כשיטת הרא"ש משום דאדם נקרא על שם דירתו ואיכא לעז אם יראו שם דירתו משונה, וא"כ שם אביו שעולה בו לתורה נמי ידוע ואיכא לעז, וממנ"פ לשיטת תוס'