אבני נזר אבן העזר כו

וכמו שהעלה השב שמעתתא שמפחחא ו' פרק ט"ו, ואני כתבתי בזה קונטרס מיוחד להוכיח זה בראיות ברורות, ומדינא ע"א נאמן באיסורין ואפי' נוגע, אלא משום דשבוי' קצת חזקה שנבעלה משום דרוב נכרים פרוצים בעריות, וכן לר' יהושע בנתייחדה משום דאין אפטרופוס לעריות והן הן עידי יחוד כו', ומ"מ במה שהי' בידה שנאמין באיסורין אפי' במקום חזקה, ה"נ נאמנת, ונ"מ לדידן דקיי"ל כר"ג בנתייחדה עם גוי נאמנת לומר לא נבעלתי: יב) ובתשו' מהרי"ק שורש ק"ס חקר במה שדעת רוב פוסקים להתיר אשת כהן שנתייחדה עם גוי, דלכאורה קשה משמעתתא דראוה מדברת שהרי לר' יהושע מעלה עשו ביחוסי כהונה, ור"ג לא פליג אלא משום דשאני שבוי' שרוב נכרים פרוצים בעריות, אבל נתייחדה עם גוי אינו מחולק על ר' יהושע, ותירץ שני תירוצים, האחד דר"י נמי לא עביד מעלה אלא שלא להשיאה לכהונה אבל לא להוציא אשה מבעלה, והוא כשיטת הרא"ה הנ"ל, הב' דיש לחלק בין יחוד סתם דאין ראי' דעל דעת ניאוף איסתתר, בין דראוה מדברת שדיברה עמו מתחילה דברי תפלות ובהא אסרוה, והא דמקשה על רב מאין אוסרים על יחוד תירץ שני תירוצים, האחד דאפשר אין מלקין על היחוד אלא ברגלים לדבר שנתייחדה על דעת זנות, ובהא מפליג רב בין אוסרין למלקין, ש"מ דאפי' בכה"ג אין אוסרין, הב' דהוה לי' למימר מלקין על היחוד ואין אוסרין, למה לי' למימר תו על היחוד, לישנא יתירה לטפויי אתא, דאפי' נתייחדה על דעת זנות עיי"ש, והנה בהא דמלקין על היחוד לא מצאנו שום פוסק דמחלק בין יחוד ליחוד, ותירוץ לטפויי אתי דחוק מאוד, דהגמ' מקשה ועיקר הקושיא חסר מן הספר, ובתירוץ הראשון עדיין אינו מיושב לדעת כמה פוסקים המתירים ביחוד גם להנשא לכתחילה, ונפלאתי על המהרי"ק שלא הביא דברי התוס' בשני מקומות והרא"ש דדווקא שלא להאמינה במיגו עשו מעלה, ומ"מ גם לפירוש התוס' צריכין לדחוק כמ"ש התוס' בעצמם ופר"י בדוחק כו', אך לפמ"ש אתי שפיר הא דאפי' לכתחילה אין אוסרין לכהונה ביחוד דנאמנת כיון דבידה, ובאשת כהן אף דנאנסה אסורה עליו משום טומאה, וסוטה היא ודבר שבערוה היא ואינה נאמנת בדיעבד לא עביד ר"י מעלה כדברי הרא"ה: יג') עוד אני תמה על מהרי"ק, , דלר"ג דמחלק בין מדברת לשבוי' משום דרוב נכרים פרוצים בעריות, החילוק הזה גם בנתייחדה עם נכרי, דנהי דהנכרי פרוץ בעריות, היא ישראלית ואינה פרוצה, ודווקא בשבוי' שמסורה בידו לעשות בה כחפצו, אף שהיא אינה פרוצה ואינה מתרצית, איני מועיל לה כלום, והוא בא עלי' באונס, ולר' יהושע דלא מחלק בין גוי לישראל וכיון שנתייחדה יצאה מחזקת כשרות, הוא מדמה מדברת לשבוי' דאף שאין בידו לאונסה, הלא גם היא יצאה מחזקת כשרות, וחיישינן לזינתה ברצון, אבל לר"ג דרק בגוי חייש, א"כ שפיר החילוק בין מדברת אפי' עם גוי לשבוי' ביד גוי, ועי' בתוס' ע"ז סד"ה ותו לא מידי: יד) ועדיין יש לחוש, שהרי אמר שמואל לרב יהודא הלכה כר"ג אפי' ברוב פסולים ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים, והיינו שלכתחילה לא תנשא עד דאיכא רוב כשרים, ולשיטת הפוסקים דר"ג ור' יהושע פליגי נמי באינה מודית שנבעלה, הא לכתחילה חיישינן לדר"ע, שאם תאמר באינה מודה לא חיישינן לדר"י, גם במודה למה ניחוש, הלא הפה שאסר הפה שהתיר ר' יהושע גופי' ס"ל. אלא ע"כ משום דס"ל גם באינה מודה שנבעלה אסורה. משא"כ לדידן דאיכא הפה שאסר, וכיון דלא עבדינן עובדא גם במדברת עד דאיכא רוב כשרים כמ"ש הרע"ב, ע"כ גם באינה מודית שנבטלה לא עבדים עובדא: טו) מיהו נראה בהא דרק לכתחילה לא עבדינן עובדא שוב סמכינן על שיטת התוס' הנ"ל דלא פליג ר' יהושע אלא במודית שנבעלה דמעלה עשו ביוחסין דלא נאמר מיגו, או לפמ"ש דבסתם חיישינן וליכא הפה שאסר רק מיגו, והא לא ס"ל לרי", אבל בטוענת שלא נבעלה גם ר' יהושע מודה שנאמנת, ובנידון דידן מסתמא טוענת שלא נבעלת כלל: טז) ונשוב לחלק הב', משום שהלכה לבית הכומרים להמיר, יש חשש שמא זינתה ברצון, וברמ"א סי' ז' פסק בשנדרה להמיר וחזרה מותרת, והוא מדברי מהרי"ק שורש ק"ס ענף ב', ותוכן דבריו שם, דבתוס' כתבו דבפעם אחת לא נעשה מומר כ"ש בנדר להמיר לבד, ואף דרב אשי בסנהדרין באומר אלך ואעבוד חייב מיתה, מ"מ לא נעשה מומר בכך, ועוד הביא הא דישראל ההולך לתרפות בהליכה מומר לישא וליתן עמו דילמא הדר בי' אף שהלך לתרפות לעבוד עדיין לא הוחזק ואמרינן דילמא הדר בי', זה תוכן דבריו יעיי"ש באריכות, ודברים אלו קשיין, דמ"ש דבפעם אחת לא נעשה מומר, היינו דבפעם אחת לא הוחזק עוד, ואולי עבר באקראי, ולא יעבוד עוד, משא"כ זה שאמר שיעבוד לעולם, ועוד שעודנה בבית הכומרים, ובשעה זו ודאי חשודה על כל התורה, שהרי בשעה זו אומרת שרצונה לעבור על כל התורה, ומה שהביא ראי' מהא דישראל ההולך לתרפות ג"כ יש לדחות, דהתם אסור לישא וליתן עמו משום דאזיל ומודה ואיכא משום לא ישמע על פיך, וזה דווקא כשברור שאזיל ומודה תשוב על ידו, משא"כ בספק שמא יחזור, אף אם באמת לא חזר לא חשוב על ידו, דומה למה שאמרו בנזיקין דהיכי דלא ברי הזיקא חשוב גרמא בעלמא, ומ"מ עכ"פ ספק איכא שמא לא ישוב, ואבדה חזקת כשרותה, גם בחת"ס סי' כ"א חלק אהע"ז חלק א' פקפק על הא דמהרי"ק, אך המעיין במהרי"ק יראה שעיקר סמיכתו על מה שחזרה אח"כ דאיגלאי מילתא שמתחילה לא הי' ברור בעיני' להמיר והיתה מהרהרת תשובה, אך כל זה בחזרה בעצמה כמ"ש המעשה שם, וכן לשון הרמ"א וחזרה יש לפרש חזרה מעצמה, אבל בנ"ד שהחזירה אבי' שפיר יש לחוש לזינתה ברצון שאז היתה פרוצה כמו הגוים, ואפשר יותר, שהרי עזבה דת האמת לתאוות נפשה: יז) אך ראיתי באו"ז סי' תשמ"ז בארוסה שהמירה באונס בגזירת שמד, והאריך שם לאוסרה לבעלה ישראל, ודימה אותה לאשה שנחבשה מחמת נפשות שאסורה לבעלה ישראל דמחמת אונס נפשות שמא נתרצית, ובסוף התשובה העלה להתיר ע"י בדיקה שעדיין בתולה היא, ולכאורה קשה למה לא מצאנו תקנה זו לשבוי': יח) ונראה ליישב,, דהנה צריך להבין הלא מותרת להבעל לו להציל עצמה, דהלא קרקע