אבני נזר אבן העזר כז

עולם היא, ואפשר ליישב עפ"י דברי מהרי"ק דאשת איש שסברה שמותרת לזנות מ"מ נאסרה לבעלה, דקרינא בה ומעלה בו מעל, וה"נ אף שמותרת נאסרה לבעלה, ולא חשוב כאנוסה מחמת מיתה, אלא שרוצין להמיתה אם לא תיבעל, דהמיתה בא לה מחמת שאינה רוצית להבעל, אבל לא כשרוצים להמיתה בלא זה והיא מצלת עצמה בביאה. וכיוצא בזה כתב הב"י סי' מ"ה י"ב דלא מקרי אונס אלא כשהאנס אומר תן לי קרקעך ואם לא אהרגך, דאז ודאי לא גמר ומקני, אלא אם כן נתן דמים, אבל אם האנס אינו תובע ממנו כלום אלא שרוצה להרגו, וזה נותן לו קרקעו כדי שיניחהו, ודאי שאף בלא דמים גמר ומקני עיי"ש, הרי דכיון שאין אנסו על מכירת הקרקע לאו אונס מקרי אלא רצון, וה"נ שאין אנסה על הביאה חשוב רצון ודו"ק: יט) ובזה יתיישבו דברי הרמב"ם פ"ה מהלכות יסודי התורה, שבהלכה ד' כתב שכל מקום שנאמר יהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג הרי זה חילל השם ועבר על לא תחללו, ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו, ואצ"ל שאין ממיתין אותו, ובהלכה ו' כתב ומתרפאין בכל איסור תורה במקום סכנה חוץ מע"ז וג"ע וש"ד שאפי' במקום סכנה אין מתרפאין בהן, ואם עבר ונתרפא עונשין אותו ב"ד עונש הראוי לו עכ"ל, והקשה במרכבת המשנה למה עונשין אותו כשנתרפא הלא אנוס הוא, ולפמ"ש ניחא דאין אונס אלא שמחמת זה בא לו המיתה, כמו שאנסו לעבוד ע"ז, אבל החולי אינו מסיבת מניעת הרפואה, והחולי בפני עצמו, והוא רוצה בזה כדי שיתרפא, ורצון הוא, ודומה למי שרוצין להורגו ועושה זאת כדי לפטור דרצון הוא: כ) אך צריך להבין מדוע לא הביא מהרי"ק ראי' לדינו מהא דע"י נפשות אסורה לבעלה, והוצרך להביא ראי' מדברי אגדה דכאשר אבדתי אבדתי, והרשב"א כתב דאין מתיישבין באגדה ועי' בזה בנוב"י] אשר ע"כ נראה דבאמת אסורה להמציא עצמה לביאה כדי להציל עצמה, דג"ע יהרג ואל יעבור ילפינן משפיכות דמים, ובשפיכת דמים דיהרג ואל יעבור כתב הר"ן בחי' לסנהדרין שאינו בדין להציל עצמו בדמים של חבירו, והיינו משום דכל זמן שאינו הורג האחר הורגין אותו, נמצא שבהריגתו הוא מציל, והוא רוצה בהריגת האחר כדי שיציל עצמו ואינו בדין, ודכוותי' בג"ע שאונסין אותו לבוא על הערוה, הרי בביאתו מציל עצמו, אבל אשה קרקע עולם היא במה שמוסרת עצמה לביאה ואינה מוחית בדבר, היא ניצלת, בין יבא עלי' האנס בין לא יבא, אבל נחבשה ע"י נפשות, הדבר בהיפוך שרוצין להורגה, והיא רוצית שיבוא עלי' כדי שלא יהרגנה ויאהבנה, והיא מצלת עצמה בג"ע ואסור: כא) תוכן הדבר אין היתר קרקע עולם אלא בשאין רצונה בביאה, רק במסירת עצמה לביאה, [הן אמת דלכאורה קשה ע"ז מהא דתנן בתרומות (פרק ח' מי"ב) לסטים שאמרו תנו לנו אחת מכם ונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאין את כולכם יטמאו את כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל, ואף שאין מצילין עצמם במה שיטמאו אותה הלסטים רק במסירה לבד הרי דמסירה לבד לצורך הצלה אסור, ואיך מותר למסור עצמה ולעשות הכנות הצטרכות לביאה כדי להציל עצמה, ואפשר דמבירה לבד להלסטים הוא אביזרייהו דג"ע, כדאמרינן בב"ק (קי"ז.) במוסר כיון דאוקמי עליו מקלא קליא, משא"כ באשה המכינה עצמה, כיון שכל שעה בידה למחות לא הוי אביזרייהו דג"ע עד שבא עלי' ממש אשר זה אין רצונה כלל] אך עדיין קשה דגם בנחבשה ע"י נפשות אין רצונה במה שהיא נבעלת לו רק במה שהוא בעל אותה ונהנה ממנה, אבל לא במה שהיא נבעלת לו ונהנית ממנו, ודומה להא דאמרינן בפרק חביות (קמ"ה.) כבשים שסחטן למימיהן חייב חטאת לגופן מותר, ופירש"י בזה משום דבר שאין מתכוין, שאין מתכוין למים היוצאים, והוקשה לבעל הערוך הא פסיק רישי' הוא, והוכיח מזה בעל הערוך דפסיק רישי' דלא ניחא לי' מותר, הנה דאף שמתכוין לסחיטה, הואיל דסחיטה תרי מילי נכלל בה, הכבשים שממנו המים יוצאין, והמים שיוצאים חשוב דבר שאין מתכוין, ה"נ אף שמכוונת לביאה, הואיל דביאה תרי מילי נינהו, הבועל והנבעלת, והיא מכוונת לבועל ולא לנבעלת יהי' מותר, וצ"ל דפסיק רישי' חשוב בכל מקום כמתכוין כמבואר בתוס' בכמה מקומות, ומדברי הר"ן שכתב וז"ל דחיישינן שמא כדי למצוא חן בעיניו שלא יהרגנה היא מתרצית ומכינה ומייפה עצמה ברצון גמור עכ"ל, נראה דשמא רוצית שתהנה ממנו ותאהבנו וכמים הפנים לפנים יאהבנה וידבק בה, וגם זה נכון: כב) ועפ"י זה זכינו לדעת קדושים דברי האו"ז דבבתולה שבוי' אין תקנה לבדקה אם היא בתולה דשמא אנסה שלא כדרכה, ובנחבשה ע"י נפשות אסורה לבעלה פשיטא דלא שייך תקנה זו, דשם בנשואה, אך בעובדא דאו"ז ארוסה בתולה שנחבשה ע"י נפשות אין לחוש בשלא כדרכה, דשוב הוי דבר שאין מתכוין חסר הסיום ואולי התיר ע"י בדיקת האו"ז, המגיה]: נאום הק' אברהם. סימן טז ב"ה יוס א' ויצא תרנ"ח לפ"ק פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד אהובי הרב הגדול החריף הבקי כש"ת מו"ה מרדכי מרקיל שלמה נ"י אבד"ק סאדנאק. על דבר האשה פנוי' שנתעברה בכפר ברחיים ושם אין קרובים ופסולי קהל, וגם בעיר אשר באים משם אל הרחיים רובם אין בהם מישראלית פסול לקהל, כי גוי הבא על בת ישראל הולד ישראל, והדבר פשוט שהוא מותר לקהל, דעדיף מתרי רובי, אך עתה שהזקין ולא ידענו אם נבדקה אמו ואמרה מפלוני ישראל נתעברתי שיצא הקול שממנו היא מעוברת] ויש לו בת ורצונה להנשא לכהן: תשובה א) לדעתי הדבר ברור שאם באנו לפסוק נכרי הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה, צריכין לומר דהיינו אם ילדה בת היא פגומה, אבל אם