אבני נזר אבן העזר רנז

סימן קמח ב"ה יום ג' וישלח תרמ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שלו"ט לכבוד הרב הגדול כו' כו' מו"ה ליבוש נ"י אבד"ק פאריז. יקרת מכתבו קבלתי א) ראיתי כבודו כותב שם העיר פאריש, ולדעתי אין נכון לכתוב כן רק פאריז כמו שנקרא במבטא, גם בכתבי העתים, הן בלשון יהודית או פוליש רוסיש, הגם שראיתי בשמות העיירות פאריש, וכוונתו על שין שמאלית שנקראת סמך. אך באמת אינה נקראת בעתים הללו כלל בסמך רק בזיין, ועיין סוף פרק במה מדליקין: ב) גם אם היתה נקראת בלשון פולניש בעס זעט אין כותבין בלשונינו אלא בזיין כמו עיר זאריק וכיוצא, האומנם שמעתי כי אנשי ליטא קורין בשין, אולם בגט העיקר מקום הנתינה וכאן אינה נקראת אלא בזיין, ואם היתה נקראת בעיר מקום הכתיבה בשין הי' כותבין בגט פאריז דמתקריא פאריש כמבואר בש"ע אהע"ז סי' קכ"ח סעיף ג', אך לדעתי בוודאי גם בעיר פאריז עצמה נקראת בזיין, לכן יכתבו פאריז: דברי הטרוד הק' אברהם. האבד"ק סכבטשאב. סימן קמט בדין ביטול בכתב ע"י שליח. א) הנה הר"ן בתשו' למד דביטול בכתב מהני כיון דאפי' שליחות בכתב מהני כ"ש ביטול שליחות, וע"כ אם הגיע מכתב לשליח מהבעל שאל יתנהו הגט בטל, והרמ"א הביאו לפסק הלכה, ולפענ"ד יש לדון בזה: ב) והנה בגיטין (ל"ב:) בפני כמה מבטלו ר"נ אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה, ובתוס' כתבו דאף דקי"ל כרבי דאמר בטלו מבוטל, מ"מ אם בטלו בפחות משנים לר"נ ושלשה לר"ש מודה רבי דאינו מבוטל, וכן דעת הרשב"א, ובתוס' הוסיפו לומר דאפי' ביטל בפני שנים זה שלא בפני זה אף דהוי עדות מיוחדת וכשר, מ"מ כיון דלא הוה ב"ד לא מהני, וכן כתב הריב"ש הביאוהו הב"י והרמ"א, והב"ש כתב שאין חולק על זה: ג) ולפענ"ד הר"ן חולק על זה, שהרי כתב בהלכותיו ובחידושיו דלר"נ פחות משנים לא מהני משום דאין דבר שבערוה פחות משנים, ולא כתב משום דצריך ב"ד, ואין לומר דחדא מתרי טעמי נקט דהא נ"מ לדינא במבטל זה שלא בפני זה כדברי התוס' והריב"ש הנ"ל, והגם שיש לומר דלהר"ן לשיטתי' אין נ"מ בזה, שהוא כתב בפרק מי שאחזו דקידושין לדיני נפשות דמיא ולא מהני בי' עדות מיוחדת, אלא שראיתי להרמב"ן בפרק השולח שנסתפק בזה אם לר"נ דאמר בפני שנים, בפחות משנים לא מהני ביטול דלא אתי דיבור אחרון גרוע ומבטל דיבור ראשון שהי' בפני השליח, או דילמא דמשום דבר שבערוה דבעינן שנים נגעו בה, וא"כ הדבר ברור שהר"ן כהצד שני ס"ל דרק משום דבר שבערוה בעינן שנים: ד) והנה התוס' ב"ק (ק"ד) דשלא בפניו לא הוי שליח עד שיאמר בפניו שלח לי, ובעמוד ב' בד"ה אין משלחין מעות בדיוקני כתבו דלפמ"ש לעיל דשלא בפניו לא מהני ה"ה שלח לו בכתב ידו לא מהני, הרי מבואר דכתב ידו כשלא בפניו דמי, וא"כ הכא נמי האיך יועיל ביטול בכתב כיון דהוי שלא בפני שליח וב"ד, והר"ן לטעמי' דס"ל דא"צ שנים אלאי משום דאין דבר שבערוה פחות משנים, וכיון שמכירין כתב ידו הרי כאן עדים שביטלו, משא"כ להתוס' והרשב"א והריב"ש הנ"ל דבעי ב"ד, והרי בשעה שכתב הי' שלא בפני ב"ד ושליח והאשה ואח"כ בשעה שראתה האשה הכתב אז לא ביטל, והיינו טעמא דתוס' ב"ק הנ"ל בהרשאה: ה) אך יש לומר דהתינח לטעם הרמב"ן דמדינא לא מהני משום דהוי דיבור גרוע יש לדמותו להרשאה, אבל לטעם התוס' והרשב"א יש לומר דבכה"ג כולי עלמא מודו משום תקנת חכמים, י"ל דכיון שקודם שגירש בא הכתב לידה הביטול חוזר וניעור למפרע וכמ"ש כיוצא בזה הרשב"א בהא דפריך הש"ס לבדורי לבדרן דדווקא כלישנא בתרא אתי דללישנא קמא דמשום גזירה הא יכול לבטל כולם זה שלא בפני זה אלא אם כן תדחה וכו' דכיון דבטולו בשעתי' לא הי' מועיל אף לבסוף כשביטל כולם אינו חוזר ונראה וזה דחוק: ו) אך בתוס' ד"ה לבדור אבדורי כתבו להיפוך דאפי' למ"ד עדות שבטלה מקצתה אתיא אע"ג דהשתא ליכא למיחש דילמא אזלי הני דלא ידעו וכו' לא הוי ביטול עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה: ז) ונראה דאף הרשב"א מודה בנ"ד, דהנה צ"ע בדברי הרשב"א במה שכתב לדחות דכיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל שוב אינו חוזר ונראה כשביטל האחרון, הא מ"מ ביטול האחרון יועיל דמהני בשעתו ושוב אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' וכולם בטלים, וע"כ לומר דהרשב"א מודה דכיון דביטול קמא לא מהני אין סברא שיועיל שום ביטול, ודווקא אם ביטול הראשון חוזר וניעור למפרע שנתקיימה תק"ח שביטל כולם ואין צורך לחכמים לתקן לבטל כולם יחד דווקא, וא"כ בנידון דידן נמי גוף הביטול היינו הכתיבה הי' שלא בפני השליח והאשה, ומה שראתה האשה אח"כ הכתב אין ענין להביטול כלל: ח) ושיטת התוס' הנ"ל בד"ה לבדור אבדורי לכאורה צריך עיון, דלכאורה משמע מדבריהם דס"ל במ"ש הרשב"א לדחות דכיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל שוב אינו מועיל הביטול, ובדף ל"ג בד"ה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה כתבו וז"ל וי"ל דמשמע לי' מילתא דרבי כו' מ"מ יכול לבטל בפני שנים זה שלא בפני זה ונאמר ג"כ כיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו המעשה אמת לא מהני כמו המקדש בעד אחד דאפי' שניהם מודים לא מהני דכן משמע מדבריהם