אבני נזר אבן העזר רמו

אם באמת מחוייב מיתה ההורגו חייב כיון שהוא קודם גמר דין כדאיתא במכות (ה') בעדים שאמרו בב' בשבת הרג פלוני נפש ובאו אחרים והזימום שבאותו יום עמנו הייתם אבל קודם לכן הרג נפש הניזומין נהרגין דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא כיון שלא נגמר דינו, ובודאי ההורגו נהרג עליו, שאם הי' ההורג פטור כ"ש שהעדים ה' פטורין כמ"ש הרמב"ם בטעם עדים שהעידו בטריפה והוזמו אין נהרגין כיון שאפי' הרגוהו בידים פטורין ה"נ בזה, אלא ודאי ההורגו נהרג עליו, וכן הוא בתוס' שם דלאחר גמר דין ההורגו פטור מכלל דקודם גמ"ד ההורגו חייב ופשוט: ג) ומה שהקשה מטורי אבן אינו ענין לכאן, ובסוף פ"ק דר"ה כתב להדיא כדבריי, שכתב דפסול דרבנן כמו משחק בקוביא נאמן לזכות בדיני נפשות, ואם זה בפסול מחמת עבירה שיש בזה סברא שמשקר, וכתבו תוס' ביבמות ( ) דבמקום שיש טעם יכולין לעקור אעפי"כ נאמן לזכות, מה נאמר בקרובים שאין חשודים למשקר אלא שגזירת מלך הוא ובקורבה שאינה פוסלת אין שום טעם לפוסלו והוא עד גמור ככל העדים והוא עקירת דבר מה"ת גמור וללא צורך מיגדר מילתא, וראייתי ברורה ואין מקום לנטות ממנה: ד) מה שכתב דברמב"ן לא בא הדבר מבואר דקרובי אם ע"י אישות פסול מה"ת, מבואר היטב, שכתב שאין אשה כבעלה מה"ת כו' אבל בשני קידושין מתורת משה רבינו לא למדנו מדבריהם למדנו, מבואר דעד כאן מה"ת וקחשיב אחי אביו ואחי אמו יש להם נשים, הנה שגם באחי אמו אמרינן בעל כאשתו מה"ת, וכן כתב מחו' הגאון זצ"ל מקוטנא בספרו ישועת ישראל שברמב"ן מפורש דלא כנוב"י בזה: ה) ומה שכתב עוד וז"ל ומ"ש מחינוך פרשת כי תצא דחורגו פסול מה"ת אף שהוא קרוב אם שע"י אישות, לא הבינותי דחורגו ערוה גמורה בעצם ולא משום בעל כאשתו או אשה כבעלה עכ"ל, למה ידבר דברים האלה, מה ענין ערוה אצל עדות, הנה בעל חורגו כשר כדתנן חורגו לבדו פירש"י אבל בן תורגו כשר אף דערוה גמורה, ומה דבגמרא מייתי להא דאשה כבעלה רק לאשת חורגו, דבגמ' מייתי לי' למפשט מיני' אשת חורגו דלא תנן אבל חורגו הא תנן במתני' ודברי בעה"מ אין ענין לכאן כמובן] ופשוט שאין בחורגו פסול יותר משאר קרובים שע"י אישות, ואם איתא דקרובי אם שע"י אישות דרבנן גם חורגו דרבנן, ובחינוך מפורש שהוא דאורייתא, וכן בתשו' [הרשב"א] שהעתיק בשה"ג פרק זה בורר [שהעתיק סוף התשובה ריב"ש סי"ד וכתב שהוא תשו' הרשב"א וכ"כ הש"ך סי' ל"ג] כתב שכל הקרובים השנויין במשנה פרק זה בורר דאורייתא הם ושם חשוב כמה קרובי אישות מן האם בעל אחות אמו וכו' ואין להקשות הא חשוב שם גיסו, וגיסו מפורש במלחמות ובחי' הר"ן שהוא דרבנן יען שהוא בתרי קידושין, לא קשיא שזה לר' יוסי דקי"ל כוותי' דמכשיר בחתן גיסו, בזה כתב הטעם משום דבתרי קידושי הוא דרבנן וחכמים לא תקנו בראשון בראשון, אבל לתנא דמתני' דבתר גיסו קאמר הן ובניהם וחתניהם, הנה דפוסל חתן גיסו, לדידי' שפיר הוא מה"ת, ובזה פליגי תנא דמתני' עם ר"י, תנא דמתני' סובר דתרי קידושין נמי אמרינן, בעל כאשתו מה"ת, על כן אין לחלק בין ראשון בראשון בין שאר קרובים, ור"י ס"ל דמדרבנן, ורבנן לא תקנו רק בראשון בראשון: ו) מ"מ מפורש ברשב"א דקרובי אישות מן האם נמי מה"ת, וכן בריב"ש סי' י"ד שהיתה בת אחי אמו של הראשון אשת השני, וכתב הריב"ש שהוא פסול תורה, הנה כל ראשונים פה אחד דאין חילוק בקורבה שע"י אישות בין מן האב בין מן האם וכן כתב בדברי ריבות, וכן מסתבר דהא בטעמא תליא מילתא מדילפינן מעריות לעדות, ומה טעם לומר יותר אשה כבעלה בקרובי אב מקרובי אם, וא"ת גזירת מלך הוא, וטעם לא נדע איך ילפינן לעדות, וקושיית הנוב"י תרצתי בטוב טעם כמבואר בתשובתי הקודמת באריכות והלואי שיהי' כל שמעתתא ברורין כהדא דאין חילוק בקורבה שע"י אישות בין מן האב בין מן האם, וגם זה ברור דקורבה שע"י אם דאורייתא כמו שהוכחתי בתשובתי הקודמת, רק עיקר דין קורבה שע"י. שהוא דאורייתא זה אינו מפורש בגמ' רק שאנו סומכין על הרמב"ן והבאים אחריו שהוא דאורייתא: ז) ובאמת במלחמות כתב וז"ל בעל כאשתו ואשה כבעלה מסמך הכתוב והוא כלשון אסמכתא, אך מדכתב בתחילה שאין בעל כאשתו ואשה כבעלה מה"ת אלא בחד קידושין מפורש שהוא מה"ת וע"כ לשון מסמך אין לשון אסמכתא רק שסומכין על לשון הכתוב דודתך היא שאשה כבעלה, והנה כל הבאים אחריו ראו לשון רמב"ן מסמך ואפעי"כ כתבו שהיא דאורייתא, ע"כ ס"ל כן, ואנחנו הולכין בעקבותיהם, ומפני שאינו ברור כל כך: הגהה ושוב ראיתי דמלשון מסמך אין ראי' שיהי' אסמכתא דכהאי גוונא ריש מגילה (ג:) משפחה ומשפחה להביא משפחת כהונה ולוי' שמבטלין עבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה קו"ח מעבודה מה עבודה שחמורה מבטלין ת"ת לא כ"ש, הנה דאף שקו"ח לדרוש מן התורה נקט לשון סמכו ואין הוכחה מלשון מסמך כלל, ועוד רמב"ן בפי' התורה פרשת בהר גורס בהא דפרק מקום שנהגו (נ"א:) אמר רע"ק מכאן סמכו לספיחין שאסורין בשביעית וחכ"א אין ספיחין אסורין מד"ת אלא מדברי סופרים א"כ למה נאמר כו' עיי"ש, הנה דלרע"ק אסורין מן התורה ומ"מ נקט לשון סמכו ע"כ הגהה: ח) וגם מה שתרצתי על הקושיא מקרובי ארוסה אינו ברור כל כך, כתבתי שישאל עוד גדולי הוראה ואם יסכימו מדעת עצמם לא שיסמכו עלי אצטרף עמהם: ט) עתה אשיבהו במה שהשיג על חלק ב', מה שכתב על מה שכתבתי דכיון שאמר תיכף אח"כ ראו שקדשתי מוכח שלקידושין נתכוין, דמ"מ שמא אח"כ כששמעה דברים אלו לא נתרצית פעכ"ל, הלא בתחילה נתרצית ולמה נחוש שכמעט רגע חזרה בה, והא דציפתא דאסא דחשבינן לי' שתיקה דלאחר מתן מעות אף דמתחילה נתרצית להתקדש בציפתא מ"מ כשאמר תקדש בד' זוזי דאית בה זה קידושין חדשים ולאחר כדי דיבור, אבל הכא הם אותם קידושין עצמם ובתכ"ד, ועוד דכיון דהוכיח סופו