אבני נזר אבן העזר רמז

על תחילתו הרי מעיקרא נתקדשה, אך משום שנסתפקתי שמא נחשב תחלה דברים שבלב ומקדש בלא עדים הוכחתי מהא דגיטין, וכשדחיתי הראי' מגיטין כתבתי מתב"ש דכשאמר בתוך כדי דיבור נחשב כשעת מעשה וזה לאו הוכיח סופו כו' רק שהוא כבשעת מעשה ממש, וכהא דנדרים (פ"ז) באמרו לו נדרה בתו והפר, ובאמת הי' אשתו, כשנודע לו תוך כדי דיבור שהיא אשתו מהני הפרה ראשונה, וא"צ הפרה חדשה, וכן לענין קריעה שקרע ואח"כ מת יצא ידי קריעה, וכתב הר"ן דכמאן דקרע השתא דמי, וכן לענין הפרה כמאן דהפר השתא דמי, שהוא רוצה גם בהפרת אשתו, ועי' נמק"י שם] וה"נ מהני ריצוי דידה מתחילה כאלו רצתה עכשיו, רק אם זרקה באותו רגע עצמו ששמעה דאז הוי חזרה, אבל לולי זה מהני ריצוי ראשונה, ואף שלא ידע זה העד מריצוי שמתחלה על זה כתבתי אח"כ טעם דלא חשיב מקדש בלא עדים, והא פשיטא דלא בעינן עדים שלא חזרה: י) ומה שכתב עוד בשם תב"ש באמר אח"כ ששחט לע"ז לא מהני, אנכי לא ראיתי כן בתב"ש, ותב"ש אמר רק אם אמר אחר כך ששחיטה ראשונה תהי' לע"ז לא מהני, ואף זה לא אמר באמר תוך כדי דיבור: יא) מה שכתב במה שהבאתי מהא דגיטין, הלא שאני התם דאמר כתבו. אנכי הרואה שכד ניים ושכיב קרא תשובתי, כי אנכי לא כתבתי כלל להוכיח מהא דגיטין הוכיח סופו כו' רק מהא דחולין, ומפני דהא דחולין עלה בספק הבאתי דברי התב"ש דבתכ"ד הדבר פשוט שהוא כאלו אמר בשעת מעשה, והא דגיטין הבאתי רק להוכיח מזה אם חשוב כאלו דיבר מתחילה וידוע לעדים, ומזה מוכח דבכל מקום דאמרינן הוכיח סופו כו' חשיב כאלו ידוע לעדים, אך הראי' מהא דגיטין דחיתי, רק מסברא כיון דחשוב הכל בזמן אחד, ועיין תוס' כתובות למד:) ד"ה לא צריכא וריצב"א פירש כו' חשוב באין כאחת אעפ"י שאין באין כאחת ממש כדאשכחן פרק ד' אחין יעי"ש: יב) ומ"ש מדברי הריב"ש הובא בד"מ גבי שתיקה דלאחר מתן מעות אפי' אמר תיכף לאחר נתינה ושתקה לא מהני, אין ענין לכאן כלל, דהתם מ"מ לא עשתה שום מעשה אחר ששמעה דיבור הקידושין ואין ראי' משתיקתה. יג) באמת אם לא אמר הרי את מקודשת לי ואמר אחר הנתינה ראו שקדשתי כו' יש לומר לצחוק נתכוין כיון שלא נהג כדרך המקדשים, אבל זה שבאמת אמר, אין לומר שמ"מ העד שלא שמע אינו עד קידושין כיון שדן בדעתו מאחר שלא אמר לצחוק נתכוין, כיון שהודית שבאמת אמר, וע"כ מה שלא שמע משום שעמד במקום רחוק קצת או שהסיח דעתו לדברים אחרים, וא"כ אין ממה שלא שמע ראי' שלא אמר, ואם כן מה ששמע אחר כך אמירתו ראה עדות קידושין: הק' אברהם. סימן קמא לרב אחד. דבר לעז הקידושין שהעידו על אשת איש לאחר כניסתה לחופה שהיתה מקודשת מכבר כתשעה חדשים: תשובה א) הנה העדות הזה בטל מכמה טעמים, האחד שנגבה העדות שלא בפני' ושלא בפני בעלה מיהו היתר זה רק לדעת הרא"ש דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד בדיני ממונות מן התורה, אך לדעת רשב"א שהוא רק מדרבנן, זה בממון דהפקר ב"ד הפקר, אבל לא באיסור להקל בדיעבד, ואפקעינהו לא נאמר במקום שלא אמרו בגמ' כמ"ש בתשו' הרשב"א במקדש בפסולי עדות דרבנן] וא"ת יקבלו עדות מחדש בפניהם הא ודאי לכתחילה אסור לקבל עדות מאנשים מפורסמים ברשע כמו אלו אף את"ל שלא נוכל להביא עליהם עדים ברורים עפ"י דין: ב) ועוד כי לא העידו על זמן מבורר, ואחד אמר דרייא פיר וואכען נאך שבועות, וא"י בחקירות עדותן בטילה, ואף שדעת הריב"ש ורמ"א חו"מ סי' ט"ו דבדיני ממונות אפי' בדין מרומה בדיעבד אמר איני יודע עדותן כשירה, הש"ך סי' ל"ג כתב להיפוך דבאיני יודע עדותן בטילה, ואף שהנוב"י סי' ע"ב האריך דבעדות נשים דלא שייך בהם דין הזמה אמר איני יודע בחקירות עדותו כשירה, ומקורו עפ"י תירוץ הב' שבתוס' ריש מכות, האחרונים חלקו, משום שכל הראשונים כתירוץ הא' שבתוס' שם, מיהו היתר זה אין לסמוך עליו כי כל האחרונים השיגו על הש"ך ופוסקים כריב"ש: ג) ועוד כי קיי"ל עדים לאסור אשה על בעלה בעי דרישה וחקירה, ובנידון דידן שהוגבה העדות לאחר שנשאת שהיתה מקודשת מכבר, והנה באים להוציא אשה מבעלה ובעי דרוח"ק כמו עדי זנות, ודומה לגזילות וחבלות שכיון שלא ידעו בחקירות עדותן בטילה], ובתשו' רא"ש כלל מ"ו סי' א' שהי' המעשה שהעידו על אשה יושבת תחת בעלה גרושה מבעלה ראשון שאחר שנתגרשה נתייחדה עמו, ובעלה ראשון מת בלא בנים והוא ספק יבמה לשוק, והשיב הרא"ש דלאסור אשה על בעלה בעי דוח"ק, הנה דאף שהעידו קודם שנשאה מ"מ חשוב להוציא אשה מבעלה וה"ה בזה, להיתר זה הערני נכדי ר' דוד נ"י, ואמנם כי אפשר לחלק כי יבמה ספק אם תופסין בה קידושין, וכיון שלפי דברי העדים משום שנתייחדה הוא ספק קידושין והויא ספק יבמה לשוק, א"כ אם באנו לדון אם הוא בעלה הוה ספק ספיקא שהוא בעלה וע"כ חשוב להוציא, אבל לפי דברי העדים בנ"ד הגם שלפי דבריהם לא הוי רק ספק [כמו שיבואר לפנינו] עכ"פ הוי ספק אם הוא בעלה כלל, וכהאי גוונא לא חשוב להוציא, אך הסברא להיפוך כיון שקודם ביאת העדים הי' בחזקת בעלה בעי דוח"ק להוציאה מחזקתה, כי טעם דוח"ק להתוווע אם דבריהם נכונים, ובלא דוח"ק לא ניתח אומץ לדבריהם והיא בחזקת יושבת תחת בעלה ובעי דוח"ק: