אבני נזר אבן העזר רמה

דסתמא אמרינן דלא ידעה מאי קאמר לה ואם אמרה שידעה הוי קידושין ואף שהעדים לא ידעו שידעה, וכתב באבני מילואים דלריצוי דידה א"צ עדים, ולי נראה משום שבשעת קידושין הי' אפשר לבוא לידי בירור שיודעת אם תאמר תיכף פירוש הדברים טרם שהי' פנאי להתוודע מאחר חשוב עדים, ואף שאח"כ לא בא לידי בירור חשוב כהלכו עדים למדינת הים, ומקור הדברים עפ"י דברי הרמב"ן בטעם המקדש בלא עדים משום שאי אפשר להרוג עפ"י קידושין אלו, והוי כקידושין לחצאין, אבל קידושין אלו שאפשר להם לבוא לידי בירור חלים שפיר: כח) מיהו לפמ"ש הרשב"א בתשובה סי' אלף קצ"ג דאינה מקודשת אא"כ יש עדים גמורים שאין יכולין להכחישן, והכא הא היתה יכולה להסתיר הדברים מה שהבינה ולא חשוב עדים, אך יש לומר דהבנתה מה שאמר לה זה אינו עצם הריצוי רק כשהבינה יש ראי' מדשחקה, וכיון שהבנתה אינו מעצם הקידושין אין זה צריך עדים, ודומה לשליחות קידושין שא"צ עדים לרשב"א ורוב הפוסקים. אך לדעת הר"ן שליחות קידושין צריך עדים אף שאינו מעצם הקידושין, וכן כתב הר"ן עוד באומרת לדידי שוה לי ואין העדים יודעין שדרכה להתייקר חשוב קידושין בלא עדים, צ"ל כפעם ראשון, ולית לי' הא דרשב"א בתשובה דלא חשוב עדים לקידושין אלא אם כן אין יכולין להכחישן: כט ואביא הוכחה לזה מדברי הר"ן פ"ב דכתובות (כ"ג) בהא דע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה תרווייהו בפנוי' מסהדי כו' וע"כ אם נשאת לא תצא, והקשה הרמב"ן הא אפי' בלא עד המכחישו אין דבר שבערוה פחות משנים, ותירץ הרמב"ן דר"פ לטעמי' המקדש בע"א חוששין לקידושין, וע"א נאמן כל שאין מכחישו עד או היא עצמה, והקשה הר"ן דהא קיי"ל אין חוששין לקידושין, ולתשו' רשב"א יש ליישב בפשיטות, כיון דמ"ד חוששין משום דע"א נאמן כל שאין הכחשה, ביסוד זה אין ראי', דמ"ד אין חוששין חולק עליו, אלא דכיון דיכולה להכחישו לא חשוב עד לקידושין, אלא ודאי דר"ן לא ס"ל הא דתשו' רשב"א: ל) והנה טעם האבני מלואים יש גם בנ"ד, וטעם האחרון שכתבתי נמי כיון שבאמת אמר הרי את מקודשת כו' וקיבלתה בשתיקה מורה שנתרצית וקבלה בשתיקה ראו העדים, רק שלא שמעו דיבורו שגורם שתהי' השתיקה ראוי', מ"מ זה אינו עצם ריצוי דידה וא"צ עדים: לא) ולכאורה יש לומר כיון שלא אמר ראו שקדשתי' לי רק שקדשתי, א"כ אין הוכחה על תחילתו שקידשה לעצמו, ולא עדיף מאומר הרי את מקודשת ולא אמר לי דעיקר הלכה שאינה מקודשת, אך זה אינו דהרי כתב הריב"ש באומר הריני נותנו לך בתורת קידושין מקודשת, והב"ש הביאו בקיצור שהטעם משום שאומר שהוא הנותן נראה מלשונו שהוא המקדש עיי"ש כ"ש זה שאמר בפירוש שקדשתי, לכן אין מניעת שמיעת העד הרי את מקודשת לי מספיק להתירה בלא גט: לב) רק ההיתר משום שהאחד מהעדים הוא קרוב, ופשיטא שאין להחמיר בזה כדעת הפוסקים המקדש בעד אחד חוששין לקידושין שדי' להחמיר בקידושין גמורים לא בקידושין כאלה, ועוד דעת הר"ן דאף מה שאינו עצם הקידושין צריך עדים, וגם דבר זה שמה שיש עדים תיכף לאחר הקידושין חשוב עדים, ג"כ אינו מפורש, גם דעת רשב"א בתשובה באומר הריני נותנו לך לקידושין לא חשוב ידים מוכיחות וחולק על הריב"ש, ועוד דהוי מקום עיגון [וכבר כתבנו שלדעת הרשב"א כיון שבאמת דיבר דיבור שלם אינה מקודשת בהמחשבה שנתגלה בסופו] מ"מ אינני סומך על עצמי בהיתר הבתולה הזאת, רק אם יסכימו שני גדולי הוראה מדעת עצמם לא שיאמרו כדאי אני לסמוך עלי, ואז מטינא שיבא מכשורא: נאום הק' אברהם סימן קמ שנית להנ"ר. א) ראיתי שפקפק באיזה דברים ואשיבהו על סדר מכתבו, הנה הבאתי ראי' דקרובי אם מה"ת מדלא מהני בדיני נפשות לזכות, ומעלתו דוחה כיון שאין מקבלין עדותן הויין כאלמים, והביא דברי המגיה בט"ז סי' ט"ו הוא הח"צ דהמקדש בפסולי עדות דרבנן אינה מקודשת מה"ת כיון שאין מקבלין עדותם הוי כמקדש בעדים אלמים שאין ראויין להגיד, אינו דמיון מכמה טעמים, הא' דמשמעות הש"ס דיליף מלא יומתו דאפי' בדיעבד שכבר העידו אינו מועיל, ועוד דוודאי מחוייב מדאורייתא לקבל גם עדות המזכים גם כן, ודיינים המקבלים עדים המחייבים ולא עדים המזכים וגומרים הדין האי גמ"ד כחירגא דיומא דלית בי' מששא, ואפי' לא חקרו עדים ואיימו כראוי אין קבלת עדותן כלום, כ"ש בזה שמעשה כזה לא יעשה בסדום בשלוותה לקבל עדים המחייבים ולא המזכים ואפי' עדים המחייבים מחוייב לשמוע כולם כמ"ש הרמב"ן בפירוש התורה דכשיש שלשה עדים מחוייב לשמוע כולם אף דסגי בשנים, כ"ש בזה שלא לקבל עדים המזכים שאין עוות הדין גדול מזה, והגומר דין זה והורג על פיו הוא רוצח גמור ואין ב"ד יכול להתנות בזה כיון שהיא עקירת דבר בקום ועשה, ואף דעדים המזכים כשאין מגידים חשוב קום ועשה כמ"ש התוס' שבועות (דף למד:) דכשרוצים להתיר אשה להנשא ות"ח יודע שבעלה חי מחוייב להפריז על כבודו ולילך דחשוב קום ועשה מה שיעשו איסור אם לא יעיד, והחכ"צ שכתב שלא יקבלו עדותן, היינו לפי שיטתו דכשאסורים להגיד לא יחולו הקידושין אין כאן עקירת דבר מה"ת במה שמתקנים שלא לקבל עדותן, אבל ודאי אם פסולים דרבנן ראו שנתקדשה בפני אחרים ודאי מחוייבין לקבל עדותן, ה"נ כשבאים לזכות בדיני נפשות מחוייבים ב"ד לקבל עדותם ולא ישפך דם נקי ואין ב"ד יכול להתנות בזה: ב) ומה שהביא ראי' מבן סורר ומורה שאכל דבר שאסור מדרבנן שאינו נעשה בן סורר ומורה, ומסתמא ההורגו נהרג עליו אף דמדאורייתא מחוייב מיתה וההורגו פטור, זה שיבוש דכיון שהדין שאינו נעשה בן סורר ומורה ואין גומרים דינו למיתה, אף