אבני נזר אבן העזר רמב

שגם בקורבת אישות שע"י אב לאו מילתא פסיקתא איך ילפי מינה לעדות: ז) אך אמינא בה טעמא ויתיישבו כל קושיותיו, דהנה בסנהדרין בקראי דפ' אחרי מות ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא אמרינן שם ערות אחי אביך אחי אביך ממש, ואשתו מסיפא דקרא נפקא וזה לכל התנאים עי"ש (בדף נ"ד) והיינו שהבא על אחי אביו חייב שתים אחת משום זכר, ומשום קורבת אחי אביו, ובזה אמרה תורה אל אשתו לא תקרב שאשה כבעלה, וכשם שבעלה נאסר משום קורבה כך אשתו, וכשם שהוא אחי אביו ונאסר מחמת זה באיסור קורבה כך היא נחשבת אחות אביו ונאסרת משום קורבה, אבל מה תאמר באחות חמיו, בעל כאשתו ואחות חמיו היא דודתה ונאסרת באשתו משום קורבה הא לא שייך בנשים להדדי איסור משכב כלל ונשים המסוללות זו בזו פריצותא בעלמא, וכן בכלת בנו, מה תאמר כשם שבן בנו נאסר משום ערוה, הרי בנו לא מצינו בו איסור קורבה, ואין חיוב הבא על בנו יותר מהבא על זכר בעלמא, מעתה לא קשה מאשת אחי אביו מן האם, דאחי אביו מן האם גופי' לא נאסר משום קורבה, דהא סיפא דקרא דערות אחי אביך כתיב אל אשתו לא תקרב, ואם איתא דרישא דקרא דערות אחי אביך אף במן האם, הרי הכתוב אומר אל אשתו לא תקרב, וע"כ תיאסר גם אשתו והא אי אפשר כדיליף בפרק הבא על יבמתו (נ"ד:) דודו דודו לגז"ש: ח) הן אמת שהחינוך במצוה קצ"ט בלאו שלא לבוא על אחי האב כתב וז"ל ומן הדומה שאין הפרש בין שיהי' אחי אביו מן האב או מן האם וכו', אינו אלא דמיון בעלמא ופשוטן של דברים אינו כן וכבר הגיה המל"מ עליו שלא מצא הדבר מבואר והדבר צריך תלמוד כי סיפא דקרא כו' עיי"ש, ולדידי הדבר ברור שאינו כן, ואם תאמר הלא לפי דברי החינוך ראיית הנוב"י בקרובי אישות שע"י אם טובה, ואיך לא נחוש לדברי החינוך, אף אני אשיב כי אם לדברי החינוך אתה חושש, הלא החינוך שפתיו ברור מללו פרשת כי תצא דחורגו פסול מה"ת לרמב"ן וסייעתו אף שהוא בעל כאשתו וקורבת אישות שע"י אם, ואם תקשה עוד הבא על חתנו יתחייב שתים משום זכר ומשום בתו דבעל כאשתו, וכשם שאשתו נאסרת עליו משום בתו כמו כן בעלה, ולא מצינו זאת וכן יקשה בחתן בנו ובחתן בתו ובחמיו ובאבי חמיו, לק"מ דאין איסור חל על איסור ולא חל עליו איסור בתו על איסור זכר, וא"ת מ"מ יועיל הא דבעל כאשתו לקוברו בין רשעים גמורים, לא קשיא כיון דאיסור בתו לא משכחת בהני לחיוב דלעולם הוא בא אחר איסור זכר חשוב ליתי' לאיסור כלל, ולא דמי להא דפרק ד' אחין (ל"ב:) דאף דעכשיו הוא בא על איסור מ"מ משכחת לה בפ"ע, משא"כ איסור זה דבתו מחמת בעל כאשתו לא משכחת להו כלל ולא משכחת איסור זה רק בערות אשת אחי אביו מן האב, משום שהוא נאסר, ומדוקדק בכתוב ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב, דמשום שהוא עצמו אסור גם אשתו נאסרת, מעתה לענין עדות אף בבעל אחות אמו מן האם כשם שפסול להעיד לאחות אמו מה"ת כך פסול להעיד לבעלה ואין חילוק בעדות בקורבא דאישות בין בעל כאשתו לאשה כבעלה בין בקורבא דאב בין בקורבא דאם: ט) ומה שכתב הנוב"י עוד דעיקר דין בעל כאשתו ואשה כבעלה לא מסתבר שיהי' מה"ת, דהא מחלקינן בהו דבראשון בראשון אפי' תרי בעל כאשתו אמרינן, ובראשון בשלישי אפי' תרי בעל כאשתו לא אמרינן, ובשני בשני (וכן ראשון בשני לרוב הפוסקים) לא אמרינן בעל כאשתו רק בחד בעל כאשתו, ובדאורייתא לא הוה מפלגינן כולי האי מסברא, ליתא דמפורש במלחמות ובחי' הר"ן דתרי בעל כאשתו מתורת משה לא למדנו ואינו אלא מדרבנן, וקורבת ראשון בשלישי כתבו הפוסקים בשם בה"ג ור"ח דאינו אלא מדרבנן, וא"כ אף אם חד בעל כאשתו מן התורה מכל מקום חלוקים אלו אינם אלא בדרבנן: י) וקצת הי' נראה הוכחה דקרובי אישות דרבנן, דאי דאורייתא וילפותא גמורה מדודתו. הא בעריות אין נ"מ בין אירוסין לנשואין ולמה הארוס כשר להעיד לקרובי הארוסה, ויש ליישב דלענין איסור ערוה אזלינן בתר קנין איסור וכיון שיש לו בארוסתו קנין איסור לאוסרה על העולם באיסור אשת איש שהוא מן העריות, ע"כ חשובה הארוסתו אשתו והוא כבעלה לענין עריות, אבל לענין עדות אזלינן בתר קנין ממון, וכיון שאינה אשתו ליורשה ולשאר דברים לא חשובה כבעלה לענין עדות: יא) עוד יש להעיר בנ"ד מחמת שאין העד והמקדש ראויים לירש זה את זה, וזה מג' פנים. הא' כי העד בעל אחות אמו של המקדש, ואין העד ראוי לירש את המקדש, כי בא מכח אמו של המקדש ואין האם יורשת את בנה, ואין המקדש ראוי לירש את העד כי בא מכח אשת העד ואין אשה יורשת את בעלה, הא חדא, הב', כי אשת העד ואמו של המקדש הן אחיות מן האם לבד, הג', כי לשיטת רמב"ן כל קרובי אישות חשובים אינם ראוים לירש כמבואר במלחמות ולשיטת בעה"מ בעל אחותו מן האב חשוב ראוי לירש אשתו כי אחותו יורשתו, והבעל יש לו תיכף הפירות כמו שפירש בחי' הר"ן דבריו, וכיון דקנין פירות שיש לבעל דרבנן, ואינו מועיל לבטל קידושי תורה את"ל דלא חשוב קרוב אא"כ ראוי ליורשו: יב) והנה דבר זה שלא יחשב קרוב ודאי אם אינם ראויים לירושה, העיר בתומים מחמת דברי בעה"מ שפסק דספק אם הלכה כר' יוסי דמתני' דס"ל כמשנה ראשונה דאין חשובים קרובים אא"כ ראויים ליורשה ובקידושין ספיקו לחומרא, ואף שרמב"ן חולק עליו אין הכרעתו מכרעת כי כל ראיותיו מדאמרו בגמ' בכמה קרובים שאין ראויין לירושה לא יעידו [לשון התומים אינו מדוקדק כי יש קרובי אם שראויים לירושה כגון אחי אמו שראוי לירש את אחי אמו וכיוצא] ושמא הם עצמם מספקא להו, וליתא דמ"מ יעידו כשעדותם להחזיק הממון ביד הנתבע דהמוציא מחבירו עליו הראי': יג) ומה שרצה בתומים לסייע דעת הרז"ה מירושלמי דיליף דקרובי הרוצח אין יכולים להיות דיינים בנרצח דא"כ הם גואלי הדם, וקשה אכתי קרובים שאין ראוין לירושה מנלן דגואל הדם בירושה תלוי אלא וודאי שאין קרובים אלא הראויין לירושה עכ"ד, ליתא דאף לרז"ה אין כל הקרובים גואלי הדם דגואל הדם אינו רק היותר קרוב לירושה, ואם יש לו בן אין אחיו גואל הדם, וראי' מהא דכתב הרמב"ם אב